1. התובע, העוסק בייצור ובשיווק ביגוד אופנה בחנות בתל אביב, בעסק הקרוי "אופנת סטינג", מכר במשך כשנתיים סחורה (בגדים) במועדים שונים לנתבעים. הנתבעים היו בעלי עסק מסחרי בתחום שיווק האופנה בקרית ים, אותו הקימו בשנת 1995 והוא פעל במשך כשנתיים וחצי (ר' עמ' 14 שורה 11 לפרוטוקול). התובע מכר לנתבעים בגדים במהלך שנות פעילותם, דהיינו עד שנת 1997. לטענת התובע, בסיום מערכת העסקים ביניהם בשנת
1997, נותרו הנתבעים חייבים לו סך כולל של 88,261.55 ש"ח. הנתבעים טוענים כי דרישת החוב מוכחשת על ידיהם מכל וכל (ר' סעיף 7 לתצהיר הנתבע 1) ובנוסף דרישה לתשלום סכום החוב נתקבלה על ידיהם לראשונה
בחדש דצמבר
2003, שנים רבות לאחר סיום מערכת היחסים בין התובע לנתבעים. הנתבעים טוענים עוד, כי כל העתקי החשבוניות ותעודות המשלוח נשוא דרישת התובע אינם חתומים ע"י התובע, אינם מאושרים על ידם והם לא משקפים סחורה, שהגיע לידיהם מהתובע.
2. להוכחת תביעתו צרף התובע, נוסף לעדותו בעל פה, בעיקר שני סוגי מסמכים בכתב: כרטסת לקוח ידנית, אשר צורפה נספח "א" לתצהיר (להלן: "
הכרטסת הידנית"); תעודות משלוח וחשבוניות מס, אשר לטענת התובע מרכיבים את סכום החוב, אשר צורפו נספח "ב" לתצהיר. בנוסף הוגשה מטעם התובע חוות דעת של יועץ מס, מר אלי עבדיאן. הנתבעים מצדם העידו את נתבע 1 ואת מר בני קיוויתי, יועץ מס.
הראיות, שהוצגו לתמיכה בתביעה
3. התובע הציג כראיה את הכרטסת הידנית. הכרטסת הידנית, הינה דף של כרטיסיית הנהלת חשבונות ידנית, אשר שם הלקוח, "דני וארז סוכנויות", רשום בכותרתה. הדף מחולק לעמודות. בעמודה ראשונה מופיעים תאריכים בציון יום וחודש, ללא שנה. בעמודה שנייה מופיעים מספרים, שמהשוואה לחשבוניות המס המצורפות עולה, שהם מספרי חשבוניות- מס, בעמודה השלישית מופיע סכום החשבונית ובעמודה הרביעית מופיעים לעיתים מספרים ולידם המילה "נשאר". על חלק מן השורות מופיע קו ועל חלקם - לא. חלק מן המספרים בכרטיסיה מחוקים. ב"כ הנתבעים טרח והביא בסיכומיו את הוראות ניהול כרטסת חשבונות המצויות
בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג - 1973 (להלן: "
ההוראות"). מן ההוראות עולה, כי התיעוד בכרטסת חייב לכלול מספר החברה, תאריך על גבי הכרטסת ושנת המס, שם הלקוח, מספריהן ותאריכיהן של החשבוניות, שאליהן מתייחסת תעודת החיוב, סכום החיוב או הזיכוי ללא מע"מ, סכום המע"מ בנפרד וחתימת הנישום או מי מטעמו. צודק ב"כ הנתבעים בטענתו, כי הכרטיסייה הידנית של התובע אינה עומדת בהוראות ניהול ספרים ובדרישות הרשויות לעריכת תיעוד תקבולים בעסק. בכרטסת חסרים שמו של התובע, פרטי הנתבעים, לרבות מס' עוסק לזיהוי, אין איזכור לגבי שנת מס, ואין הפרדת המע"מ. הכרטסת אינה מוכיחה את תביעת התובע, יש בה מחיקות והיא אינה יכולה להוות ראייה לחוב. גם העובדה שהתובע הגיש חוות דעת של יועץ מס, אשר נערכה על בסיס שחזור הכרטסת הידנית ונעשתה ב- 18/12/05 לא הפכה את הכרטסת לקבילה כיום. ניתן לקבל הנהלת חשבונות ממוחשבת כראיה לאמיתות תוכנה (בתנאים המנויים בסעיף 36
לפקודת
הראיות [נוסח חדש]), אך לא כרטסת שכזו.
4. לא זו אף זו, שכרטסת הלקוחות הידנית, שהוצגה, הרישום הראשון בה הינו בתאריך 28/05 (3 חשבוניות) לאחר מכן 30/06 (חשבונית אחת), לאחר מכן 29/06 (5 חשבוניות). מכאן רואים כי בניגוד לטענת התובע (ר' למשל, סעיף 5 לסיכומי התובע), אין שמירה על סדר כרונולוגי מדויק בכרטסת, באשר החשבונית מ-30/06 מופיעה לפני החשבונית מ- 29/06. מכל האמור לעיל, עולה שאיני רואה בכרטסת הידנית הוכחה ראויה לחוב הנטען.
5. הראיה הנוספת שהציג התובע היא חשבוניות המס, אשר הוגשו כחלק מנספח ב' לתיק מוצגי התובע. צודק ב"כ הנתבעים בטענתו, כי החשבוניות אינן חתומות על ידי התובע. התובע גם לא הוכיח כי החשבוניות התקבלו על ידי הנתבעים או כי נעשה בהם שימוש לצורך מע"מ. ר' לעניין זה, סעיף 12 לתצהיר ארז שוהם, אשר צירף את דו"חות המע"מ לשנת 1997 להוכחת טענתו כי החשבוניות לא הגיעו לידיו, וכן את חקירתו של ארז שהם, עמ' 14 לפרוטוקול שורה 28 עד עמ' 15 שורה 6. מכל האמור לעיל, עולה כי גם החשבוניות, שהינן מסמכים, שהוצאו על ידי התובע ולא הוכח שהגיעו לידי הנתבעים - אינם מהווים ראיה להוכחת טענות התובע בכל הקשור ליתרת החוב.
6. הראיה הנוספת שהציג התובע היא תעודות משלוח, אשר הוגשו כחלק מנספח ב' למוצגי התובע. תעודות המשלוח אמורות להיות חתומות על ידי הנישום, דהיינו התובע, או אדם מטעמו, וזאת על פי סעיף 8 (7) להוראות, חתימה שלא מצאתי על תעודות המשלוח. יתר על כן, בחלק מתעודות המשלוח מופיע קשקוש לא ברור ליד המילה "חתימה" והמילים: "קבלתי את הסחורה הנ"ל בשלמות". מר ארז שוהם לא עומת עם החתימה על תעודות המשלוח ולא נדרש להסביר האם הוא מכיר את החתימה ואם זו חתימה שלו. זאת למרות שהצהיר במפורש בסעיף 10 לתצהירו, כי מעולם לא ראה אותן תעודות משלוח. בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי תעודות המשלוח נחתמו ע"י הנתבעים או מי מטעמם. לענין זה של חתימת מקבל על תעודות משלוח ר' גם ת.א. 69786/03
אסטיב בע"מ נ' אדוארד ובניו שיווק מוצרי צריכה בע"מ ואח'.
7. חוות דעת המומחה מטעם התובע, יועץ המס, מר אלי עבדיאן. צודק ב"כ הנתבעים בטענתו, כי מר עבדיאן ציין בחוות הדעת, כי שימש כמנהל החשבונות של התובע ואף סייע בידו להגיש את דוחות המס לרשויות ובכל זאת לא חתם כ"מסייע" על גבי הדו"ח ליחיד, טופס 1301, כפי שנדרש עפ"י סעיף 143 לפקודת מס הכנסה. כאשר נשאל על כך מר עבדיאן ענה:
"החוק לא מחייב. אני לא זוכר את הסעיף, אני מתכוון לפקודת מס הכנסה שלא מחייבת אותי לחתום כמסייע" (ר' עמ' 1 לפרוטוקול שורות 20-19).
אכן הדבר מעורר ספק במקצועיותו של המומחה. יתר על כן, המומחה קבע, כי התובע מדווח על בסיס מזומן ולפיכך מועד הוצאת חשבונית המס צריך היה להיות על בסיס קבלת תקבול בפועל ומכאן שחשבוניות המס, שהוציא התובע היו כנגד קבלת תקבול והדבר שומט את הבסיס לתביעת התובע.
עדות התובע
8. התובע מפרט בסעיף 4 לתצהירו בטבלה 10 חשבוניות שלטענתו לא שולמו לו ואשר פירוט שלהן מובא בכרטסת הידנית, בחשבוניות המס ובתעודות המשלוח. בטבלה מפורטים: חשבונית אחת מ-
24.6.97, 4 חשבוניות מ-
14.7.97, 3 חשבוניות מ-
30.7.97 וחשבונית אחת מ-
11.11.97. בכרטסת הידנית לא רשומה חשבונית מ- 2
4.
6.97, אך כנראה הכוונה לחשבונית מ-
29.6.97, ואין רישום לחשבונית מ-
11.11.97 על סך של 9,018.95 ש"ח. העובדה שחשבונית על סכום נכבד של 9,018.95 ש"ח, לא נרשמה בכרטסת הידנית, אומרת דרשני לגבי אמינותו של התובע.
9. התובע גם טען כי עבד עם התובעים כ- 6 שנים (ר' עמ' 3 שורה 21), דבר שאין לו כל בסיס, כאשר העסק של התובעים פעל כשנתיים בלבד. יתר על כן, בסעיף 9 לתצהירו הוא כתב כי בקלסרים המצויים ברשותו כוללים חשבוניות זיכוי, אולם בשאלה בחקירה נגדית "איפה רשמת את הזיכויים שנתת להם?" ענה: "לא היה להם זיכויים" (עמ' 4 שורות 28-29). מתשובתיו גם עלה כי לא היה רושם חשבוניות זיכוי בכרטסת הידנית, ולכן למעשה הכרטסת הידנית מבטאת רק את חובות הנתבעים, כפי שהיו לטענתו. התובע לא הציג בבית המשפט תמונה מלאה הכוללת גם את הזיכויים שהגיעו לנתבעים (ר' עמ' 5 שורות 4-5). יתר על כן התובע עצמו בהתייחס לכרטסת ולרישום חשבוניות הזיכוי אמר: "מי טען שיש (חשבוניות זיכוי- ע.ר.) אני הולך לפי הכרטסת" (עמ' 5 שורה 5). כלומר התובע מודה שגם אם היו חשבוניות זיכוי, הן לא היו רשומות בכרטסת הידנית.
10. יתר על כן, לגישתו של התובע הוא סיפק סחורה לנתבעים גם לאחר יולי 1997, עד נובמבר 1997 (למרות, שכאמור, החשבונית של חדש נובמבר לא נרשמה בכרטסת הידנית, על כל המשמעות שיש לכך) ובכל זאת לא דרש מהם שישלמו את חשבוניות יוני ויולי והמשיך לספק להם סחורה. גם דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות עסקית סבירה ומטיל ספק בגרסתו של התובע.
11. מכל האמור לעיל עולה, כי איני יכולה לסמוך על עדותו של התובע באשר ליתרת החוב שהוא טוען לה כיום וזאת בהסתמך על כרטסת חלקית, שאינה מבטאת את כל העסקאות, ואף לא את כל הזיכויים אשר איש אינו יכול לזכרם כיום וכאשר למרות יתרת החוב הנטענת המשיך לספק לנתבעים סחורה עוד מספר חודשים לאחר מכן.
שיהוי ממושך ונזק ראייתי
12. לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי התובע המתין כ-7 שנים ממועד תום מערכת יחסי המסחר בין הצדדים ועד להגשת תביעתו. מערכת היחסים העסקית בין הצדדים נמשכה על פי גירסת התובע והחשבונית האחרונה שהציג, עד נובמבר 1997. מכתב הדרישה הראשון והיחידי שנשלח מהתובע לנתבעים היה ב - 10.12.2003, וכתב התביעה נשוא תיק זה הוגש רק ביום 28.1.2004. נסיבות אלה, מעלות חשש כבד לאמינות הטענה בדבר יתרת החוב של הנתבעים לתובע. לענין זה אני מפנה לת"א 51467/03
בצעד קדימה בע"מ נ' קרשי אינטרנשיונל בע"מ, שבו כתבתי:
"
יתר על כן, יש ספק רב לגבי תביעה, כאשר היא מוגשת שנה ו- 8 חודשים לאחר שנסתיימו היחסים העסקיים, לאחר שהחשבונית האחרונה שולמה, וזאת בלא שהתובעת הראתה ולו גם פניה אחת במהלך התקופה בדרישה לתשלום יתרת החוב הנטענת" (ר' עמ' 4 סעיף 13).
דברים אלה נכונים ביתר שאת בתיק זה, כאשר חלפו כ-7 שנים מאז שנסתיימו היחסים העסקים בין הצדדים בלא שהתובע הראה ולו גם פניה אחת בכתב לתשלום יתרת החוב.