התובעת, בי קונטקט תקשורת בע"מ, היא חברה אשר עיסוקה במתן שירותי תוכן לטלפונים סלולאריים. ביום 12.02.07, הגישה התובעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 19,499 ש"ח נגד לוינסון יזמות - צ.ד בע"מ (להלן -
הנתבעת). לטענת התובעת, בהתאם לסיכום בין הצדדים, בסוף כל חודש, הייתה הנתבעת משלמת עבור שירותים שקיבלה מהתובעת במהלך החודש החולף. במהלך שנת 2006 נצברה לחובתה של הנתבעת יתרת חוב אצל התובעת, בגין שירותי תוכן סלולאריים, שהוזמנו על ידה ואשר תמורתם טרם שולמה.
ביום 22.3.07, הגישה הנתבעת בקשה למתן רשות להתגונן (להלן -
הבקשה) וביום 09.5.07, התקיים דיון בבקשה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05
אליהו אוזן נ'
בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02
חברת האחים אלפי בע"מ נ'
בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66
חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד
לישראל בע"מ (טרם פורסם).
לטענת הנתבעת, מועדון הלקוחות שלה מהווה חלק חשוב ביותר בניהול העסקי שלה ובעיקר עליו מבוסס שיווקה. לטענתה, בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, מועדון הלקוחות שלה מנה כ- 25,000 לקוחות ואילו נכון להיום מונה הוא כ-60,000 לקוחות. כמו כן, עוד בעת התקשרותה של התובעת עם הנתבעת, הובהר לה על ידי הנתבעת, כי לאור חשיבותו של מועדון הלקוחות, על ניהול המועדון להיעשות באופן סדיר ותקין. כמו כן, על שליחת הודעות SMS להיעשות באופן מדויק ובהתאם לתנאי ההזמנה (בעת ימי הולדת, מבצעים, חגים וכיו"ב), לכל חברות המועדון.
עוד טוענת הנתבעת, כי ביצעה הזמנה למשלוח הודעות SMS ביום הבחירות לכנסת (28.3.06), כשהבהירה במפורש, כי על המשיבה להתחיל את משלוח ההודעות בשעה 9:00 בבוקר של יום הבחירות. לטענתה, התובעת איחרה בשלוש שעות במשלוח ההודעה וגרמה לה בכך להפסדים משמעותיים. המכירות באותו היום הסתכמו בסך של 89,891 ש"ח וזאת לעומת תחשיב מצופה של מכירות ביום זה, אשר עמד על סך של 120,000 ש"ח לכל הפחות. קרי, ההפסדים הסתכמו בסך של 30,109 ש"ח. הנתבעת מבקשת לקזז סכום זה כנגד חובה כלפי התובעת.
בהקשר זה יצוין, כי הנתבעת לא ידעה להצביע על הקשר הסיבתי בין האיחור במשלוח ההודעות לבין הנזקים שנגרמו לה לטענתה. לאחר יום הבחירות, הנתבעת לא פנתה במכתב דרישה לתובעת על מנת שיינתן לה זיכוי ולא שלחה הודעת קיזוז. יתרה מכך, כפי שהעיד מר לוינסון רם, את ההפסדים לכאורה של הנתבעת חישבו רק לאחר הגשת תביעה זו. כשנשאל מר לוינסון מדוע לא ביקש פיצוי על הפסדיו מיד לאחר שאלה נגרמו, השיב
"משום שבמשך כל הזמן סברתי שערן פפר, בעל החברה הזו, הבין בעצמו שנגרם לי נזק ועברו מספר חודשים וציפיתי שהוא יוציא לי זיכוי" (עמ' 2 לפרוטוקול). תשובה זו אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת. איש עסקים הטוען לנזקים בסך עשרות אלפי שקלים ידרוש זיכוי מיידי ולא "יצפה", כי יינתן לו זיכוי.
כמו כן, לא הוגש כל מסמך לגבי הפדיון בחנות. כשנשאלה גב' שרה לוי על איזה נתונים הסתמכה, השיבה
"קיבלתי את המכירות של יום הבחירות, ריכוז של כל החנויות וכיוון שיום השבתון הוא יום מיוחד שקשה להשוות אותו לימים אחרים, לקחתי כהשוואה את יום שישי שהוא מעין שבתון". כשנשאלה - בעקבות האמור בסעיף 5 לתצהירה - האם לקחה את יום הפדיון והכפילה אותו בשניים השיבה,
"לא. זה מה שהופיע בעיתונים...". כלומר הנתבעת ביססה את טענתה בדבר נזקים בסך עשרות אלפי שקלים, על הכתוב בעיתון ועל נתונים מיום עבודה אחר (יום שישי). בנוסף, גב' שרה לוי העידה, כי אופן החישוב בוצע על ידה מבלי לדעת כמה חברי מועדון ישנם (עמ' 1 לפרוטוקול).
לא ברור מדוע הנתבעת לא מצאה לנכון להתייחס למסמכים המציינים את מספר הלקוחות, אשר הוצגו בכתב התביעה על ידי התובעת. הסתמכות על הכתוב בעיתון אין בה את הוודאות הנדרשת, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנזקים של עשרות אלפי שקלים. לא הובהר, כיצד איחור של 3 שעות מוביל למסקנה הנטענת ויתרה מכך, תמוה מדוע הנתבעת לא מצאה לנכון לבצע חישוב על סמך נתונים מדויקים, אלא מתבססת על הערכה בלבד.
לעניין טענת הקיזוז - שני טעמים לדחייתה. ראשית, "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר בע"א 236/83 [3], בעקבות ע"א 544/81, 604 [4], יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" (ע"א 579/85
אריאן נ'
בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 766).
במקרה שלפנינו, הועלתה טענת הקיזוז במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, בלי שהנתבעים טרחו להביא נתונים מדויקים - עדותה של גב' שרה לוי אף מחזקת זאת, כאמור. כמו כן, לא נשלחה הודעת קיזוז עוד קודם הגשת התביעה. מכל מקום, טענה סתמית בדבר הפסד כספי, כביכול, של עשרות אלפי שקלים, ללא נתונים מדויקים בדבר שיעורו של הסכום, דרך התהוותו וחישובו, אין בה כדי לבסס טענת קיזוז בבקשה למתן רשות להתגונן.
שנית, סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 (להלן -
חוק החוזים), מבחין בין חוב קצוב לבין חוב שאינו קצוב "וקובע, כי מקום שהחיובים אינם קצובים, אין לקזזם, אלא אם הם נובעים מתוך עסקה אחת" (ע"א 377/82
התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ'
צור גד חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 736). בענייננו, החוב מיום הבחירות הוא מינורי ביחס לחוב הנטען. לא נטען בתצהיר, כי מדובר באותה עסקה אלא, כי "
בנוסף לחוב המבקשת ביום משלוח ההודעות ביום הבחירות, קיימים גם חובות אחרים כלפי המשיבה, המסתכמים לסך של 19,368 ש"ח" (סעיף 16 לתצהירו של מר רם לוינסון, הדגשה שלי). לפיכך, אין לקבל את טענת הקיזוז.
לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן. הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 19,499 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 419 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 12.02.07 ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ז באייר, תשס"ז (15 במאי 2007), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותקים מפסק הדין לצדדים.