התובענה והשתלשלות העניינים בה
1. התובעת - א.ר.י. פלדמר חברה לעבודות עפר בע"מ (להלן: "
התובעת") - היא חברה שעיסוקה בביצוע עבודות עפר ואספלט. התובעת טוענת כי הנתבע מס' 5 - חיים קובן (להלן: "
חיים"), ואחיו המנוח - אברהם קובן ז"ל (להלן: "
אבי"), גרמו לה במרמה להעביר לחברות שונות שהיו בשליטתם (להלן: "
החברות") סחורות וכספים ששוויים מיליוני שקלים; וכאשר הגיע המועד לשלם את תמורתם, הסתבר לתובעת לדאבונה כי מדובר בחברות קש שלא ניתן להיפרע מהן, וכן כי חיים ואבי בסיוע רעיותיהם הבריחו את נכסיהם הפרטיים על מנת להתחמק מאחריות אישית לתשלום החוב. התובענה דנן הוגשה בראשיתה על מנת להסיר את מסך ההתאגדות החוצץ בין החברות לבין חיים ואבי, ולחייב באופן אישי לא רק אותם אלא גם את רעיותיהם בחובות הנטענים של החברות לתובעת; ויצוין כי במועד הגשת התובענה אבי עוד היה בין החיים. באשר לנתבע מס' 9 - אהרון פרל (להלן: "
פרל"), ולנתבעים מס' 12 ו- 13 - בני הזוג עדנה ורפאל דיק (יחדיו יכונו להלן: "
בני הזוג דיק"), התובעת טוענת כי שיקים שנמשכו על ידם והוסבו לטובת התובעת, חוללו באי פירעון.
2. מלכתחילה הוגשה התובענה גם נגד מוניק קובן, רעייתו של חיים, ואולם בסמוך לאחר הגשתה הגיעו התובעת ומוניק קובן להסכמה בדבר מחיקת התובענה נגד האחרונה - והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה (ראו החלטה מיום 15/12/99 בבש"א 63843/99).
כשנה לאחר הגשת התובענה נפטר אבי; משכך ולבקשת התובעת, הורה בית המשפט (כבוד השופטת ש' ברוש) על חילופי בעלי דין על פי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, באופן שיורשיו של אבי יבואו במקומו כנתבעים בתובענה (ראו החלטה מיום 10/6/02 בבש"א 26363/00). לפיכך, בכתב תביעה מתוקן שהוגש צורפו לתובענה שלושת ילדיו של אבי: הנתבע מס' 2 אהרון (רוני) קובן, הנתבעת מס' 3 חנה קובן והנתבעת מס' 4 שירי קובן; ורעייתו של אבי - הנתבעת מס' 1 ליאורה קובן (להלן: "
ליאורה") - לא נתבעה עוד רק בכובעה הפרטי ובטענה שהיא נושאת באחריות אישית לפירעון החוב לתובעת, אלא גם בכובעה כיורשת של אבי. ואולם, ביום 20/4/04 הורה בית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל) על מחיקת התביעה נגד הנתבע מס' 2, לאחר שהוברר כי אף על פי שהוא בנו של אבי הוא אינו יורשו; וכן על עיכוב ההליכים נגד הנתבעות 3 ו- 4, ואף נגד ליאורה ככל שהתובענה נגדה היא בכובעה כיורשת של אבי - משום שעזבונו של אבי הוכרז כפושט רגל (ראו בש"א 4109/04).
עוד ביום 20/4/04, הסכימו הצדדים על מחיקת התובענה נגד החברות הנתבעות: הנתבעת מס' 6 - אפרון חומרי בנייה ובניין (1987) בע"מ (להלן: "
אפרון"), הנתבעת מס' 7 - אדי-גל חברה לבניין בע"מ, הנתבעת מס' 8 - ג.ו.ש תעשיות יוזמות ופרוייקטים בע"מ, הנתבעת מס' 9 - יחדיו שיווק גלובל (1992) בע"מ, והנתבעת מס' 11 - עוז 81 הובלות בע"מ; והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה (החלטת כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל). יצוין למען הסדר, כי התובעת לא פירטה בכתב התביעה מה עילת התביעה ואיזהו הסעד הנתבע מכל אחת מחברות אלה, ואולם משנמחקה התובענה נגדן אין לכך עוד חשיבות.
ביום 6/5/04 נעתר בית המשפט (כבוד השופט ע' אזר ז"ל) לבקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד פרל (ראו בש"א 10345/04 ובש"א 12830/04); ואולם יצוין כי זמן קצר לאחר מכן הורה בית המשפט על מחיקת התובענה נגד פרל, לכאורה משום שהתובעת לא הגישה בקשה לפסק דין נגדו אף על פי שלא הגיש כתב הגנה מטעמו (ראו החלטה מיום 14/7/04) - וזאת כפי הנראה מתוך טעות, שכן הבקשה הוגשה ואף התקבלה כאמור.
בנוסף, ביום 15/6/06, לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, הוריתי על עיכוב ההליכים בתובענה נגד חיים שבינתיים הוכרז גם הוא כפושט רגל.
3. לאחר שמרבית הנתבעים נמחקו מן התביעה או שההליכים נגדם עוכבו, ליאורה נותרה נתבעת יחידה בגין החוב הנטען של החברות לתובעת; מלבד סכום של 12,424ש"ח מתוכו, אשר התובעת טוענת כי ליאורה חבה בתשלומו ביחד ולחוד עם בני הזוג דיק - בשל כך ששיקים בסכום זה שנמשכו על ידי בני הזוג דיק לפקודת אחת מהחברות והוסבו לתובעת, חוללו באי פירעון.
בכתב התביעה המתוקן העלתה התובעת שתי טענות חלופיות נגד ליאורה. לגרסתה ליאורה חבה בכל סכום התביעה, מפני שעשתה יד אחת עם חיים ואבי במעשי מרמה וקנוניה שהביאו לכך שלתובעת אין כל אפשרות להיפרע מן החברות - כאשר נכון למועד הגשת התובענה חובן הנטען לתובעת עמד על סך 4,896,619ש"ח (להלן: "
החוב"). לחלופין, התובעת טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין החברות לבין חיים ואבי, ולחייב את ליאורה במחצית סכום התביעה - מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג או חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (להלן: "
חוק יחסי ממון"). ואולם, בסמוך לפני שהחלה שמיעת ההוכחות בתיק חזרה בה התובעת מן הטענה שלפיה ליאורה נושאת באחריות אישית לכל סכום החוב הנטען, וביקשה לתקן בשנית את כתב התביעה - באופן שהאחריות שתיוחס לליאורה תהא רק למחצית סכום החוב, ויסודה הוא אך ורק ביחסי השיתוף שלה עם אבי (ראו בש"א 11542/05). בקשה זו התקבלה (ראו החלטה מיום 9/6/05), וסכום התביעה הופחת מ- 4,896,619ש"ח ל- 2,400,000ש"ח בלבד.
גרסת התובעת ועילת התביעה
4. כפי שכבר צוין, מלכתחילה טענה התובעת כי ליאורה נטלה חלק בקנוניה שנרקמה נגדה על ידי חיים ואבי - באופן שחיים ואבי יצרו את החוב לתובעת באמצעות החברות שבדיעבד נתברר שהן חברות קש, ואילו ליאורה סייעה בידיהם להבריח את נכסי החברות ואת נכסיהם האישיים ולהתחמק מתשלום החוב. טענת הקנוניה והתרמית נגד ליאורה נזנחה על ידי התובעת במהלך הדיון בתובענה, וטוב שכך - שכן מדובר בטענה חמורה שנטענה בעלמא, מבלי שהונחה לה תשתית עובדתית וראייתית כלשהי. טענתה המרכזית אפוא של התובעת, היא שיש להסיר את מסך ההתאגדות החוצץ בין החברות לבין חיים ואבי - הן משום שחברות אלה הוקמו על ידם מתוך כוונה להערים על נושיהם, והן משום שהשניים ערבו באופן אישי לחובותיהן לתובעת בכתב ובעל פה (כתב הערבות הנטען צורף כנספח מא לתצהירו של יוסף שיליאן, מנהל התובעת, להלן: "
כתב הערבות" ו- "
שיליאן"); וכן נטען כי מאחר שליאורה נהנתה מפירותיהם של העסקים שניהל אבי במהלך חייו - עליה להשתתף גם בחובות ובהפסדים של עסקיו עם קריסתם, ולשלם לתובעת את מחצית החוב.
בכתב התביעה צוין כי
מהות התביעה היא
תביעה "
שטרית וכספית", וצורפו לו שתי אסופות של עשרות צילומי שיקים שונים. באסופה האחת צילומים של שיקים שנמשכו ברובם לפקודת התובעת על ידי איזה מהחברות (ראו נספח לד לכתב התביעה), באסופה השנייה צילומים של שיקים שנמשכו לפקודת החברות על ידי צדדים שלישיים והוסבו לטובת התובעת (ראו נספח לה לכתב התביעה) - ולטענת התובעת סכומם הכולל של השיקים שבשתי האסופות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון ועד למועד הגשת התובענה, מסתכם בסך 4,196,582ש"ח (להלן: "
השיקים"; תדפיס חישוב הפרשי הצמדה וריבית צורף כנספח מב לתצהיר שיליאן). לגרסתה של התובעת השיקים הללו חוללו כולם - חלקם חזרו לאחר שהופקדו בבנק, בין מחמת אי כיסוי ובין מטעמים טכניים, וחלקם לא הופקדו כלל מאחר שהיה ברור לתובעת כי אין כיסוי מספיק לפירעונם בחשבון שממנו נמשכו.
חשוב להבהיר כבר עתה, כי התובעת לא ציינה בכתב התביעה פרטים מהותיים הדרושים להוכחתה של העילה השטרית הנטענת - כגון סכומו של כל אחד מהשיקים, זהותו של מושך השיק, זהות הנפרע, שרשרת ההיסבים, תאריך הפירעון, מתי ומאיזו סיבה הוא חולל, וכיוצא באלה פרטים - ומשכך ולנוכח העובדה שמדובר בעשרות רבות של שיקים, כתב התביעה הוא מעורפל ומבולבל בכל הנוגע לעילה זו. בישיבות שהתקיימו לפניי חזרתי וציינתי בפני ב"כ התובעת כי מאחר שעל פניו מדובר בשיקים שנמשכו במועדים שונים, על ידי מושכים שונים, לנפרעים שונים וחוללו בנסיבות שונות, אם בכלל, ומאחר שעסקינן בעשרות רבות של שיקים, העילה השטרית אינה ברורה דיה וקיים קושי של ממש לדון בתובענה כפי שהוגשה (והכוונה במתכונתה הנוכחית לאחר שזה מכבר תוקנה בשנית). ב"כ התובעת השיב כי ישקול תיקון כתב התביעה פעם נוספת, אולם בקשת תיקון כאמור לא הוגשה וכתב התביעה נותר כשהיה. לתצהירו של שיליאן אמנם צורפה רשימה שבה צוינו מספר, סכום ותאריך הפירעון של כל אחד מאותם שיקים שמופיעים ברשימה (נספח ג2)- אלא שאלה פורטו בה בסדר אקראי שאינו תואם את הסדר שבו צורפו השיקים לכתב התביעה ולתצהיר, כך שלאור ריבוי השיקים לא ניתן לדעת אם קיימת בכלל התאמה בין אותם שיקים הנזכרים ברשימה לבין השיקים שעליהם נסמכת התובענה ואין לצפות מבית המשפט שיבדוק אם אמנם קיימת התאמה כאמור במקומה של התובעת. מכל מקום גם ברשימה לא צוין על ידי מי נמשך כל אחד מהשיקים, שרשרת ההיסבים אם היתה, האם חולל, מתי ומאיזו סיבה. כמו כן צורף לתצהירו של שיליאן תדפיס ממוחשב המפרט את הפרשי ההצמדה והריבית שנושא כל אחד מן השיקים כהגדרתם לעיל (נספח מב) - ואולם גם בתדפיס זה לא צוינו פרטים שטריים מהותיים, והשיקים נזכרים בו בסדר אקראי שאינו תואם את הסדר שבו צורפו השיקים לכתב התביעה ולתצהיר, ולא ניתן לדעת אם קיימת התאמה ובאיזו מידה בין אלה לאלה.
5. עסקאות היסוד שבמסגרתן נמשכו השיקים גם הן לא פורטו בכתב התביעה, והתובעת הסתפקה באמירה כללית כי "פעילותם של הנתבעים (חיים ואבי- ע.ב.) התמקדה בקבלת סחורות וכספים מן התובעת במשך שנים, ויצירת רשת של חברות קש שאין מאחוריהן ולא כלום, על מנת להתחמק מתשלום החובות לנושים" (סעיף 4 לכתב התביעה) - מבלי לציין מהם אותם סחורות וכספים שמסרה לחברות, שבגינם נוצר החוב הנטען, ומתי ובאלו נסיבות נמסרו.
בתצהירו של שיליאן נאמר לראשונה כי למעשה התובעת והחברות נהגו להחליף ביניהן שיקים דחויים בסכומים זהים, וכי כאשר הגיע מועד פירעונם של השיקים שנמסרו לתובעת על ידי החברות - הם חוללו (ראו סעיף 9 לתצהיר שיליאן). שיליאן הסביר בתצהיר כי הצדדים החלו להחליף ביניהם שיקים רק לאחר שאפרון, שהיא אחת מן החברות שהיו בשליטתם של חיים ואבי, נקלעה לקשיים כלכליים והתקשתה לפרוע שיקים שמשכה לפקודת התובעת במהלך קשרי מסחר שקיימו ביניהן. לגרסתו, התובעת היתה מעוניינת לסייע לאפרון להיחלץ מן המשבר הכלכלי שאליו נקלעה, על מנת שהאחרונה תוכל לשלם לה את חובותיה, ועל כן היא משכה לפקודת אפרון שיקים דחויים כנגד שיקים דחויים בסכומים זהים שאפרון משכה מצידה לפקודת התובעת או הסבה לטובתה. דא עקא, שחרף מאמציה של התובעת לסייע לה באמצעות החלפת השיקים, לא עלה בידה של אפרון לפרוע את חובותיה לתובעת וגם לא לנושים אחרים, ועל כן חיים ואבי הפסיקו את פעילותה של אפרון והקימו חברה אחרת - סטן השקעות בע"מ (להלן: "
סטן") - שבמסגרתה המשיכו הצדדים בהחלפת השיקים. כאשר גם חברה זו נקלעה לחובות כבדים, חיים ואבי הקימו חברה נוספת תחתיה - ארז את שובי השקעות בע"מ (להלן: "
ארז את שובי") - וכך הלאה. סופו של דבר, בידיה של התובעת הצטברו שיקים שנמשכו לפקודתה על ידי שבע חברות שונות שהיו בשליטתם של חיים ואבי, וכן שיקים נוספים שנמשכו על ידי צדדים שלישיים לפקודתן של חברות אלה והוסבו לטובת התובעת - שכולם חזרו לאחר שהופקדו בבנק, או שלא הופקדו כלל מאחר שהיה ברור לתובעת כי אין כיסוי לפירעונם בחשבון שממנו נמשכו. שיליאן הבהיר כי התובעת ניסתה לעשות שימוש בהליכי הוצאה לפועל על מנת לגבות את החוב של החברות - אך מאמציה העלו חרס, ורק סכום זניח מתוכו נפרע. משכך ובלית ברירה, נפנתה התובעת לטענתה להגשת התובענה דנן, כאשר שיליאן מדגיש כי את אותם סכומים ששולמו לה במסגרת הליכי הוצאה לפועל היא אינה תובעת בשנית (ראו סעיפים 35-50 לתצהיר שיליאן).
בתמיכה לגרסתו של שיליאן בדבר שיטת החלפת השיקים בין התובעת לבין החברות, צירף לתצהירו אסופה של מאות קבלות שהוצאו לטענתו מאת התובעת לחברות בגין שיקים שמשכו לפקודתה או הוסבו לטובתה (נספח ב לתצהיר); אסופה נוספת של מאות עותקים של שיקים שמשכה התובעת לטענתה לפקודת החברות, ואישורים על העברות בנקאיות שביצעה לטובתן (נספח ג1 לתצהיר); וכן תדפיסים של חשבון הבנק של התובעת לשנים 1993 עד 1996, התקופה שבה לפי הנטען ביצעו הצדדים החלפות שיקים ביניהם (נספח מח לתצהיר). ייאמר מיד כי מדובר בניירת בהיקף ניכר, שבאופן שבו היא הוגשה אין כל אפשרות להתמצא בפרטיה - ואולם עולה ממנה שהחלפת השיקים בין הצדדים היתה בהיקף כספי עצום, כך שהחוב הנטען מהווה כפי הנראה רק את קצה הקרחון של הסכומים שהועברו באופן פיקטיבי למעשה בין הצדדים.
נוסף על כך, לתצהירו של שיליאן צורפו כרטסות הנהלת חשבונות שניהלה התובעת על שמן של אפרון, סטן וארז את שובי - שלוש מתוך החברות שלפי הנטען משכו לפקודת התובעת או הסבו לטובתה שיקים שלאחר מכן חוללו - וכן כרטסת שבה נטען שתועדו כל השיקים שחוללו על ידי החברות (להלן: "
כרטסת השיקים החוזרים"; ארבע הכרטסות צורפו כנספח א לתצהיר שיליאן ויכונו יחדיו להלן: "
כרטסות הנהלת החשבונות"). ואולם שיליאן הודה בעדותו כי "לא היתה לו יד ורגל" כלשונו בהכנת הכרטסות הללו (ראו עמ' 11 לפרוטוקול יום 15/6/06), ולעומת זאת רואה החשבון של התובעת אשר ערך אותן לא זומן למתן עדות בנושא; בנוסף, בעוד שלטענת התובעת סכום החוב הנומינלי המצטבר של החברות הוא 2,697,128ש"ח (ראו סעיף 51 לתצהיר שיליאן) - על פניו ניכר כי סכום החוב על פי כרטסות הנהלת החשבונות של התובעת הוא נמוך באופן משמעותי: קיזוז יתרות הזכות לטובת החברות כפי שמופיעות בכרטסות שנוהלו על שמן מסכום החוב הנקוב בכרטסת השיקים החוזרים, מעלה כי סכום חובן הנומינלי המצטבר לתובעת הוא 1,566,022ש"ח בלבד. ודוק: הן כתב התביעה והן תצהירו של שיליאן שותקים בעניין חוסר התאמה זה.
6. התובעת טוענת כי מלבד השיקים שנמשכו לפקודתה או הוסבו לטובתה, וחוללו, החברות צברו חובות נוספים כלפיה:
התובעת נאלצה לגרסתה לפרוע את תמורתם של שלושה שיקים שקיבלה מאפרון והסבה מצידה לצדדים שלישיים בהנחה שייפרעו, אולם הם חוללו באי פירעון. סכומם של שיקים אלה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון ועד מועד הגשת התובענה, הוא 119,522ש"ח (צילומי השיקים וטבלת חישוב הפרשי הצמדה וריבית צורפו כנספח מג לתצהיר שיליאן). לטענת התובעת היא זכאית גם להחזר מע"מ על הפרשי ההצמדה והריבית - ולכן הפיצוי לו היא זכאית בגין פירעון שיקים אלה מסתכם לסך של 262,135ש"ח (ראו סעיף 56 לתצהיר שיליאן).