פסק-דין בתיק א 17137/03

בפני תביעה לביצוע שטר חוב על סך 440,000 ש"ח שנמסר ע"י הנתבע 1 (להלן: " הנתבע" או " בן ישי") חתום ע"י שני ערבים, הנתבעים 2 ו- 3, לתובעים, לצורך הבטחת התחייבויות של הנתבע עפ"י הסכם בו מכר הנתבע את מניותיו בתובעת 3 (להלן: " החברה") לתובע 1 (להלן: " התובע" או " ויינגרטן") ולתובע מס' 2, ולחילופין לפיצוי מוסכם באותו סכום עפ"י אותו הסכם.

התובע מס' 2, יעקב טוב, והנתבע היו שותפים בחברה העוסקת בין היתר בשיווק של ציוד היקפי, ציוד עזר וציוד נלווה למחשבי ביניים מסוג AS/400 ומתן שירות להם. בהמשך הצטרף ויינגרטן כבעל מניות נוסף בחברה, כך שלכל אחד מבעלי המניות היה שליש ממניות החברה. ביום 10/07/97 כרתו הצדדים הסכם בכתב לפיו בין היתר מכר בן ישי את מניותיו ליעקב טוב ולויינגרטן. תמורת התחייבויותיו עפ"י ההסכם שילמו לו התובעים 1 ו-2 סך של 440,000 ש"ח.

בסעיף 17 להסכם התחייב בן ישי לסודיות ובסעיף 18 לאי תחרות. סעיף 19 להסכם קובע כי אם יפר בן ישי את הוראות סעיפים 17 או 18 להסכם, יהיה עליו לשלם פיצוי מוסכם בסך של 440,000 ש"ח. לשם הבטחת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם ערך התובע שטר חוב על סך 440,000 ש"ח לפקודת התובעים, עליו חתמו נתבעים 2, 3 כערבים, ומסר אותו לתובעים.

משהגיעו התובעים למסקנה כי הנתבע הפר את ההוראה בדבר הגבלת התחרות שבסעיף 18 להסכם, הגישו את השטר לביצוע בהוצל"פ ביום 15/01/98.

בנוסף התקיימו בין הצדדים הליכים משפטיים כדלקמן:

בן ישי הגיש ביום 20/11/97 לבית המשפט המחוזי בת"א המרצת פתיחה 1488/97 נגד ויינגרטן, יעקב טוב והחברה בה עתר לביטול סעיפים 18 ו- 19 להסכם, ולחילופין לצמצום התחולה של הגבלת התחרות שבסעיף 18 להסכם מטעמים של עושק, פגיעה בחופש העיסוק וכו'. כן ביקש להצהיר כי שטר החוב בטל.

במקביל הגישו התובעים בינואר 1998, במסגרת ת.א. 251/98, בקשה לצו מניעה קבוע נגד בן ישי ונגד חב' יניר מערכות בע"מ (להלן: " חב' יניר") האוסר על בן ישי להתחרות בחברה, והאוסר עליו ועל חב' יניר לעמוד בקשר האחד עם משנהו.

שתי התובענות דלעיל נדונו בפני כב' השופטת ש. סירוטה אשר בפסק דין מיום 23/04/98 דחתה את טענת העושק אך צמצמה את היקפה של הגבלת התחרות בזמן (שנתיים במקום שלוש שנים) ובמקום (אזור המרכז במקום כל הארץ). כמו כן קבעה כי חב' יניר הינה " חברה מתחרה העוסקת בתחום מחשבי AS/400" וכן הוציאה צו מניעה קבוע האוסר על קשרי עבודה בין בן ישי לחב' יניר למשך שנתיים.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לביהמ"ש העליון: בן ישי ערער על דחיית טענת העושק והתובעים על צמצום התנייה בדבר הגבלת התחרות.

ביום 30/12/99 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט ריבלין אשר דחה את ערעורו של בן ישי לעניין טענת העושק והגבלת חופש העיסוק, ואף ביטל את צמצום תניית הגבלת התחרות שנעשתה ע"י ביהמ"ש המחוזי.

נוסף לאלה הגישו התובעים 1 ו- 3  תביעה נגד בן ישי בגין לשון הרע (ת.א. 111398/98  בבימ"ש השלום בת"א בפני כב' השופטת ח. ינון) בגין מכתבים מכפישים ששלח בן ישי ללקוחות החברה. התובעים זכו בתביעתם וערעור שהגיש הנתבע לביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"א 1123/00) נדחה.

השאלה העיקרית הצריכה הכרעה בתובענה שבפני הינה האם התחרה הנתבע בחברה באופן המהווה הפרה של סעיף 18 להסכם, ובמידה והתשובה לכך חיובית - האם זכאים התובעים למלוא סכום הפיצוי המוסכם.

הפרת סעיף 18 להסכם .

התובעים טוענים כי הנתבע הפר את סעיף 18 להסכם בכך שפנה ללקוחות החברה, התקשר איתם, עבד בחב' יניר שהיא חברה מתחרה, שידל עובד של החברה לעזוב את עבודתו בחברה ולעבוד בחב' יניר, ובכך שהקים חברה מתחרה, היא הנתבעת 4.

לעניין הפרת ההסכם טוען הנתבע, בין היתר, כי תניית ההגבלה מהווה הסדר כובל עפ"י סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח - 1988, ולפיכך היא בטלה, וכי הוא לא הפר את ההסכם, בין היתר, מאחר והוא פעל בחסות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

לטענת הנתבע תניית ההגבלה מהווה הסדר כובל, ולפיכך אכיפתה היא בלתי צודקת כאמור בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: " חוק החוזים (תרופות)"). ראשית, כאשר טען הנתבע בפני ביהמ"ש המחוזי ובפני ביהמ"ש העליון כי תניית ההגבלה אינה סבירה ואינה הוגנת, הוא לא העלה את הטענה בדבר היותה הסדר כובל, טענה שאף היא נוגעת לאי הגינותה. בית המשפט העליון קבע בפסק דין חלוט כי הסכם מכר המניות ותניית הגבלת התחרות חוקיים ובעלי תוקף, ואף החזיר את היקף תניית ההגבלה למלוא תוקפה, ובכך הכריע למעשה כי ההגבלה עומדת במבחן הסבירות. הלכה היא  כי הגבלה חוזית תקפה של חופש העיסוק צריך שתהא הוגנת מבחינת היחסים שבין הצדדים ושלא תפגע באינטרס הציבורי. אם היא סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם, רק לעיתים רחוקות תיחשב ההגבלה כנוגדת את האינטרס הציבורי (ראה ע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשיית שוקולד וסוכריות בע"מ נ. יעקב סרנגה פ"ד מט (5) 796).

זאת ועוד עפ"י פסק דינה של כב' השופטת סירוטה יש לראות במערכת היחסים שבמקרה דנן המתנהלת במסגרת מצומצמת של חב' קטנה בה כל עובד הוא גם שותף וגם בעלים כמערכת יחסים בין שותפים והדבר מחייב מסקנה כי יש לראות את עניינינו כמקרה בו נמכר עסק על המוניטין שלו (עמ' 24 לפסק הדין).

לבסוף, הנתבע לא הניח תשתית ראייתית כלשהי להשפעת התחייבויות הצדדים על השוק הרלוונטי.

לפיכך אני דוחה את טענת הנתבע בדבר הסדר כובל.