1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "
החוק"). התובע, יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.10.03. אין מחלוקת על חובת הנתבעות, כמבטחות השימוש ברכב, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.
2. הפגיעות העיקריות שנגרמו לתובע היו שבר בירך שמאל, שקובע באמצעות ברגים, שבר בשקע מפרק האגן (אצטבולום) השמאלי וקרע בשופכה האחורית. לאחר התאונה החל התובע להיות מטופל גם בתחום הנפשי. התובע אושפז בבי"ח איכילוב בת"א, שם גם עבר מספר ניתוחים, ובבי"ח שיקומי הרצפלד בחדרה, סה"כ 57 ימים. בהיות התאונה תאונת עבודה, עמד התובע בפני ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעו את דרגת נכותו הרפואית וקביעתן מהווה קביעה על פי דין בהליך זה בהתאם לסעיף 6ב לחוק. הנכויות הצמיתות שנקבעו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי הן כדלקמן: 10% בגין וריקוצלה עם הפרעות ניכרות, בהתאם לסעיף 24(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (ולהלן: "
תקנות הביטוח הלאומי"); 10% בגין הצרות השופכה בצורה קלה עד בינונית, בהתאם לסעיף 23(ד)(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי; 10% בגין נויריטיס בצורה בינונית, בהתאם לסעיף 29(6)(2) לתקנות הביטוח הלאומי; 10% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות עם סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, בהתאם לסעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי ו- 10% בגין צלקות בגוף מכאיבות או מכערות, בהתאם לסעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, אם כן, עומדת על
40.95%. המוסד לביטוח לאומי קבע עוד כי יש להפעיל את תקנה 15 בעניינו של התובע והעמיד נכותו, לאור כך, על 53%.
3. התובע הוא בוגר 12 שנות לימוד ובעל תעודת בגרות חלקית. משנת 1998 ועד התאונה עבד כנהג מונית עצמאי. הוא ציין בעדותו כי לא תכנן להמשיך בעבודה זו והחל להשלים את בחינות הבגרות ו"בגלל התאונה לא עשיתי את הבגרות בגאוגרפיה". שכרו הרבע שנתי כפי שדווח למוסד לביטוח לאומי עמד על 7707 ש"ח. השכר החודשי, לפיכך, עמד על - 2569 ש"ח ובשערוך להיום - 2680 ש"ח. לתובע אושרה תקופת אי כושר מלאה בת שלושה חודשים. מיום 1.1.04 ועד ליום 30.9.05 הועמדה נכותו הרפואית הזמנית על 50%. ביום 1.10.05 נקבעה נכותו הצמיתה.
4. ביוני 2004 החל התובע לחזור למעגל העבודה וניסה לעבוד בעבודות שונות. תחילה עבד בסופרמרקט בתפקיד סדרן. בהתאם לתצהירו, כיון שלא יכול היה לעמוד בדרישות הפיסיות ("תפסו אותי יושב")- פוטר. במרץ 2005 החל לעבוד כמנהל שכיר של חנות פרקטים, בשכר של כ - 4200 ש"ח - 4500 ש"ח, עבודה אשר גם ממנה פוטר לאחר מספר חודשים, בהתאם לתצהירו. בספטמבר 2005 החל לעבוד בחברת "קסטרו אבטחת תנועה", עבודה אשר גם בה לא החזיק מעמד, על פי האמור בתצהירו. בפברואר 2006 החל לעבוד כמתדלק , עבודה בה עבד זמן קצר בלבד. באפריל 2006 עבד חודש אחד כמאבטח. במאי החל לעבוד בחברת התעופה "אוסטריאן איירלנייס" ופוטר בחודש ספטמבר 2006. בינואר 2007 החל לעבוד בבי"ח קפלן במיחשוב ולאחר חודשיים, ביום 19.3.07, פוטר, על פי עדותו, כי "המעסיק טען כי אני לא עומד בקצב שלהם וכי לא התחברתי וזה קרה בדיוק ביום ההולדת שלי". בחודש יולי 2007 לערך החל לעבוד כטכנאי מחשבים במעבדה בחברת "ואן", על פי עדותו, בשכר של כ- 4700 - 5000 ש"ח נטו. זו העבודה בה עבד בעת מתן עדותו בבית המשפט בספטמבר 2007 אך ציין כי מעבידו התריע בפניו כי הוא עשוי להיות מפוטר "שכן מהשעה 15:00 אני מתעייף בעבודה". במקביל, במרס 2006 החל ללמוד, מטעם המוסד לביטוח לאומי, קורס מנהלי רשתות מחשב במכללת נס טכנולוגיות, תחילה בתל- אביב ולאחר מכן, מאוקטובר 2004, ברחובות. התובע לא הציג תלושי שכר לגבי מקומות העבודה בהם עבד מאז התאונה וגם לא אישורים על פיטוריו. הוא ציין בעדותו כי "הפיטורים מביכים אותי. מביך אותי שמעסיק בא אלי ומעיר לי שאני לא עומד בשעות שלהם כי אני הייתי בחור בריא פעם". התובע ממשיך לנהוג ברכב אך ציין כי "מאד קשה לי לנהוג".
5. התובע העיד כי מאז התאונה הוא סובל מהפרעות עצביות ותחושתיות בירך שנשברה, מתקשה בעמידה ובהליכה ממושכות ולאחר הליכה ממושכת צולע. הצלקות בגופו מכאיבות ומציקות ללא הפוגה, כך לעדותו. הוא סובל, כנטען על ידו, מהפרעות אורולוגיות קשות, המפריעות לו גם בחיי המין, מאלצות אותו לצנתר את עצמו לעיתים קרובות ומפריעות לו בחיי היום יום באופן ניכר. גם מצבו הנפשי, לעדות התובע, קשה. לטענתו הוא סובל ממצב רוח ירוד ומנדודי שינה, חסר סבלנות, מתעצבן בקלות וכל דבר קטן מכעיס אותו, דבר הפוגע גם בסיכוייו למצוא עבודה: "המסלול התעסוקתי שאותו תכננתי בחיי נהרס לחלוטין, ואני נע ונד בין עבודות, מבלי יכולת להחזיק באף מקום יותר ממספר חודשים לכל היותר".
נפנה לדון, אם כן, בפיצויים להם זכאי התובע עקב התאונה.
6. תחילה, הפסדי השכר של התובע עד היום. בגין שלושה חודשי אי כושר מלאים זכאי התובע לפיצוי בהתאם לשכר חודשי של 2680 ש"ח, סה"כ
8040 ש"ח. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע התקופה. לגבי התקופה שבין 1.1.04 ועד ליום 30.9.05 נקבעה לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור של 50%. למרות נכותו הגבוהה עבד התובע בעבודות שונות מזדמנות, כמפורט לעיל. אני מקבלת את עדותו של התובע, המהימנה בעני, באשר לחוסר יכולתו להשתלב בעבודות בתקופה זו, למרות שלא הוצגו מכתבי פיטורין או אסמכתאות נוספות. יש לזכור כי התובע נפגע פגיעה קשה בתאונה, היה עדיין בתהליך החלמה, היה עדיין מטופל ואף הוכר כבעל נכות רפואית בשיעור של 50%. עוד יש לזכור כי לפני התאונה הראה התובע יציבות תעסוקתית, בניגוד למצב שלאחר התאונה. התרשמתי כי אין מדובר באדם המנסה להאדיר פגיעתו אלא במי שבאמת ובתמים ניסה ומנסה לשוב למעגל העבודה למרות מגבלותיו ולהקטין נזקיו. אני מקבלת את עדות התובע כי לא עבד באופן רצוף בתקופה זו וניסה כוחו בעבודות שונות מהן פוטר או בהן לא השתלב לאחר זמן קצר. לאור כך, לתקופה של 21 חודשים אני מעמידה את פגיעתו התפקודית כשיעור נכותו הרפואית ובהתבסס על בסיס השכר שקדם לתאונה. בהתאם לכך זכאי התובע לפיצוי בסך
28,140 ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה.
7. החל מיום 1.10.05 הועמדה נכותו הרפואית של התובע על 40.95%. גם בתקופה זו, מאז ועד היום, עבד התובע במספר מקומות עבודה, כל פעם תקופה קצרה, עם הפסקה בין מקום למקום. אכן לא הוצגו נתונים מדויקים לגבי רמת השכר בכל חודש וחודש, אשר מאפשרים לקבוע את ההפסד בפועל בכל חודש, ואכן בחלק מהחודשים רמת ההשתכרות עלתה על רמת ההשתכרות לפני התאונה, אך איני סבורה כי יש להגיע מכאן למסקנה, כטענת הנתבעת, כי לתובע לא נגרמו הפסדים כלל בתקופה זו. מקובלת עלי עדות התובע, הנתמכת במצבו הרפואי , כי היו תקופות בהן לא עבד בשל פיטוריו ובשל חוסר יכולתו להשתלב. לצורך הערכת הנזקים במהלך תקופה זו אתבסס על הנכות הרפואית בשיעור 40.95% ועל נתוני ההשתכרות טרם התאונה. ההפסד הוא 1098 ש"ח לחודש ולתקופה של 27 חודשים - סך ההפסד הוא
29,646 ש"ח. לסכום זה תתוסף ריבית מאמצע התקופה.
8. ובאשר להפסדי העתיד. התובע עותר להעריך הפסדיו לעתיד על פי בסיס השכר הממוצע במשק. נטען כי מדובר באדם צעיר, בן 27 לערך ביום האירוע, אשר תכנן להשלים את תעודת הבגרות ולהתקדם באופי תעסוקתו ורמת השתכרותו. נטען כי צפוי היה התובע להשתכר לפחות בגובה השכר הממוצע במשק, כי יש להחיל לגביו את ההלכה הנוהגת לגבי נפגעים צעירים אשר דרכם התעסוקתית טרם התגבשה וכי אין להתבסס על נתוני שכרו בגיל 27, שאז סיים בקושי 13% מתקופת עבודתו הצפויה לכל חייו. באשר לנכות התפקודית, טוען התובע, מדובר בנכויות רבות וקשות, אשר כל אחת מהן בנפרד מהווה הפרעה תפקודית קשה וכולן במצורף מביאות את התובע לאבדן השתכרות ניכר. נטען כי מדובר בהפרעה תפקודית ברגלו, הפרעה תפקודית בשל הפרעות פסיכונוירוטיות וכי גם הפגיעות האורולוגיות והצלקות, אשר גורמות לכאבים ואי נוחות הן בעלות השלכה תפקודית. נטען כי יש לבחון את נכויותיו של התובע כמקשה אחת וכמכלול אחד ואין לבודדן ולהציג כל נכות כשלעצמה ככזו שאינה משפיעה על כושר ההשתכרות. נטען כי בנסיבות העניין יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 53%, כפי שקבע המוסד לביטוח לאומי.
9. הנתבעות טוענות כי הנכויות שנקבעו בתחום האורולוגי וכן בגין הצלקות אינן נכויות תפקודיות. נטען כי אין בנכויות אלו כדי להשפיע על תפקודו היום יומי של התובע. נטען כי התובע מצנתר עצמו בתדירות של פעמיים בשבוע בלבד, כאשר בעת העבודה אינו משתמש בצנתר. נטען כי אף הנכות בשל הנויריטיס היא נכות קלה ואינה תפקודית. נטען כי לאחר התאונה תפקד ומתפקד התובע היטב, בנה בית, נולד לו ילד נוסף, משלב לימודים ועבודה יחדיו, עובד יום עבודה מלא ולאחר מכן נוסע ללימודים עד שעות הערב, נוהג. לאור כך, נטען, נכותו התפקודית אינה עולה על 10%. הנתבעות טוענות כי בסיס השכר אשר צריך להוות אינדיקציה לחישוב ההפסדים אינו צריך להיות השכר הממוצע במשק, זאת לאור עברו התעסוקתי של התובע, המלמד כי התובע גיבש את דרכו התעסוקתית והשתלב בעבודה כבר מספר שנים לפני התאונה. לכן, נטען, בסיס השכר צריך להיות שכרו עובר לתאונה. עוד נטען כי התובע כלל לא נפגע בכושר ההשתכרות כיון ששכרו כיום גבוה, כמעט כפול, משכרו עובד לתאונה וכי התובע לומד מקצוע חדש.
10. לאחר שקילת כלל הנתונים והנסיבות החלטתי להעריך את נזקי אבדן ההשתכרות של התובע לעתיד על בסיס 75% מהשכר הממוצע במשק, על בסיס נכות תפקודית העומדת על שיעור הנכות הרפואית.
11. לעניין פוטנציאל ההשתכרות של התובע לולא התאונה - אמנם, כטענת הנתבעות, התובע כבר עבד מספר שנים לפני התאונה אך אני מקבלת את הטענה כי עדיין לא גיבש את דרכו המקצועית וכי צפוי היה להמשיך ולשפר את מעמדו התעסוקתי ואת רמת השתכרותו. יש לזכור כי התובע היה בן 27 בלבד במועד הארוע וניתן לראות זאת כתחילת דרכו התעסוקתית, כאשר עתידו המקצועי לא היה ברור ואין הצדקה ובסיס לקבוע כי היה נותר באותה רמת השתכרות לאורך כל שנות עבודתו. עם זאת, איני סבורה כי נתוני התובע, השכלתו והשתכרותו עד התאונה יכולים לבסס קביעה כי היה משתכר על פי השכר הממוצע במשק.
12. לעניין הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה - התובע נפגע פגיעה קשה בתאונה במספר תחומים. כאמור, לא התרשמתי כי מדובר בתובע המנסה להאדיר נזקיו. מעבר לפגיעה הקשה ברגלו, כאשר בפרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי צוין כי התובע הולך בצליעה על רגל שמאל, ומעבר להפרעות בתחום הנפשי, נותרו לתובע גם הפרעות אורולוגיות אשר אני סבורה כי יש לייחס גם להן משמעות תפקודית. הסעיפים אשר נקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי מתייחסים לוריקוצלה עם הפרעות ניכרות וכן היצרות השופכה בצורה קלה עד בינונית. אין מדובר בתופעות קלות ולא נקבעו סעיפים המתייחסים לתופעות קלות. לעניין הצנתור, העיד התובע כי הוא מצנתר לפי הצורך, לאו דווקא במועדים קבועים ובעניין זה אין לדעת כיצד ישפיעו הפרעות אלו על יכולת השתלבותו בעבודה סדירה ובשעות סדירות. הסעיף שנקבע לעניין הצלקת הוא סעיף הדן בצלקת מכאיבה או מכערת. מדובר בצלקת אורכית באורך 15 ס"מ. הנכות בגין הצלקת נקבעה במוסד לביטוח לאומי, כפי שצוין בפרוטוקול הועדה, כנכות אורטופדית על ידי מומחה בתחום האורטופדי. צלקת כזו עשויה להגביל את התובע מבצוע פעולות פיסיות מסוימות ואין מדובר בנכות אסתטית בלבד. מעבר לכך, אני מקבלת את הטענה הבסיסית כי כאשר מדובר במצבור של מספר נכויות בתחומים שונים, יש לתת לכך משקל נוסף לעניין הפגיעה התפקודית והאטרקטיביות של התובע בשוק העבודה. מכלול פגיעות כזה משפיע על בטחון תעסוקתי וסכנת היפלטות לשוק העבודה, על סיכויי קידום, על משך הזמן בו יוכל התובע להמשיך לעבוד במומו, יכולת התמדתו, יכולת ניידות בשוק העבודה, יכולת להתקדם וסיכוייו למצוא עבודה אחרת אם יפוטר או יעזוב מקום עבודה. גם אם כיום מצא התובע מקום עבודה בו שכרו משתווה ואולי אף עולה על השתכרותו טרם התאונה, אין ללמוד מכך שלא נפגעה יכולת השתכרותו וההיגיון אומר כי סיכויו של בעל מום להשתכר פחותים מאלה של אדם בריא. חיזוק לכך ניתן למצוא בעבודות הרבות בהן ניסה התובע לעבוד מאז התאונה וחוסר הצלחתו להתמיד בהן לעומת התמדתו בעבודה לפני התאונה. לאחר בחינת כלל הנתונים ואיזון השיקולים הרלוונטיים אני סבורה כי אמת המידה הסבירה והצודקת להערכת הפגיעה התפקודית בענייננו היא הנכות הרפואית.
13. 75% מהשכר הממוצע במשק עומד על סך 5816 ש"ח ובניכוי מס 5450 ש"ח. בהתאם לנכות של 40.95% ההפסד החודשי עומד על 2235 ש"ח. בהוון עד גיל 67 מגיע סך הפיצוי לסכום של
579,706 ש"ח.
14. בגין כאב וסבל, על פי גילו, נכותו הרפואית ומספר ימי האשפוז, זכאי התובע לפיצוי בסך
92,400 ש"ח.
15. בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות, נסיעות, עבר ועתיד, מעבר להוצאות המכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובהתחשב בטיב הפגיעה, אני מעמידה את גובה הפיצויים על סכום גלובלי של
50,000 ש"ח.
16. סך כל נזקי התובע, אם כן, הם כדקלמן:
הפסדי שכר עבר - 8040 ש"ח ועוד 28,140 ש"ח ועוד 29,646 ש"ח בתוספת ריבית.
הפסדי שכר עתיד- 579,706 ש"ח.