פסק-דין בתיק א 15700/99

1.         העובדות, הטענות והמסמכים הרלוונטיים

בפני תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה הינה תביעה לצו מניעה קבוע, צו עשה, כספית והצהרתית שעילתה עבודות עפר שביצעו הנתבעים 2 ו- 3  בשטח שדי חמד.

אין מחלוקת ששדי חמד הינה אגודה שיתופית החוכרת ממינהל מקרקעי ישראל שטח קרקע של  1,875,000 דונם, עפ"י חוזה חכירה מתחדש מדי 3 שנים, עפ"י חוזה חכירה למשבצת בהתאם למפת המשבצת (נספחים א' וב' לתביעה).

אין גם מחלוקת שהמדינה הפקיעה רצועת קרקע באופן של כ- 1,665 מטר וברוחב 50 מטר לצורך סלילת תוואי חדש, לכביש מס' 444 (להלן: "שטח ההפקעה") ראה בתרשים (נספח ג'  לתביעה).

כתוצאה מביצוע ההפקעה נוצרה מובלעת שבה נתחם חלק משטח המושב בין הכביש הישן לבין הכביש החדש שהלך ונסלל (להלן: "שטח המובלעת"או ה"מובלעת" , ראה נספח ד' לתביעה). 

ביום 15.9.98 התקשרה מע"צ בין היתר עם גיאו בר בהסכם לביצוע עבודות שונות לצורך סלילת הכביש החדש כשמר ברכה  הוא מנהלה  של גיאו-בר ובעל השליטה בה. 

לטענת התובעת, עפ"י ההסכם היה על גיאו-בר לבצע את העבודות הקשורות לסלילת הכביש  החדש אך ורק בתוך שטח ההפקעה כשעל גיאו-בר היה לדאוג להביא לשטח ההפקעה חומר מילוי  לסלילת הכביש החדש שכן היה ידוע מראש שאין מספיק חומר בשטח ההפקעה או שהחומר בשטח ההפקעה אינו מתאים לדרישות  המפרט  שחייבו שימוש בחמרה חרסתית כמצע לכביש.

לטענת התובעת, ב- 19.8.98 התקיימה במשרדי מע"צ פגישה בה התחייבה מע"צ בין היתר להקים גדר לאורך שטח ההפקעה משני צידיו,  דבר שלא הושלם והדבר איפשר לגיאו-בר להציב ולהפעיל באין מפריע ציוד  הנדסי כבד בשטחי המושב הן לצורך מעבר והן לצורך ביצוע עבודות בשטחי ההפקעה מתוך שטחי המושב.

לטענת התובעת,  בסוף 9.98  או לאחר מכן, החלה גיאו-בר בביצוע עבודות בכביש  החדש  כשבסמוך לאותו מועד, שכר ברכה שטחים של חברי מושב שונים כדי לאחסן בהם ציוד הדרוש לו לסלילת הכביש החדש ובין היתר נעשתה התקשרות כזו עם מר אלי רוקח (להלן: "רוקח") שכיהן באותה העת כיו"ר הועד של התובעת.

לטענת התובעת,  ברכה ניהל  עם רוקח מו"מ לשימוש שייעשה בקרקע המוחזקת על ידי התובעת כשלא מן הנמנע (והתובעת לא יודעת את העובדות לאשורן בענין זה) שרוקח פנה לברכה שיציע הצעה לישור שטח המובלעת ולהבאתה למפלס הכביש החדש שכן התובעת הינה  ועודנה מעוניינת להקים בשטח המובלעת אזור מסחר  ושירותים. 

לטענת התובעת, ב- 28/9/98 התקיימה ישיבת ועד שדי חמד בה הוחלט על יישור שטח המובלעת ועקב הקשרים העסקיים הפרטיים בין רוקח לנתבעים 2 ו- 3  נתקבלה החלטה שחבר ועד אחר בשם מר משה לזר (להלן: "לזר") ינהל את המו"מ עם ברכה בקשר להצעה ליישור שטח המובלעת.

בפרוטוקול ישיבת הועד בנוכחות רוקח, לזר ואחרים (נספח ה' לתביעה) נאמר  בין היתר כי "הוחלט לתפוס את השטח של אזור מסחר ושירותים וליישרו.  משא וממתן עם הקבלן יבצע מושיק לזר". לטענת התובעת, ב- 20/10/98 התכנסה ישיבת ועד נוספת שבה הוסכם להעביר מדי חודש 300 ש"ח לחשבונו של חבר המושב הרש בעבור שימוש  בחלקתו (נספח ו' לתביעה) וזאת בגין הסכמת הרש לעשות שימוש בחלקתו לצורך בור לתחנת מעבר לסילוק אשפת גזם של התובעת (להלן: "הבור").

לטענת התובעת, בין לבין, בעוד מתנהל מו"מ בינה לבין ברכה, החלו גיאו-בר  וברכה בתחילת חודש 11/98, ב- 12/11/98 או בסמוך לכך, בלא רשות ובלא שום הסכם ו/או הסדר, בביצוע עבודות של כריית עפר משטח המובלעת בכמויות עצומות והעברתו לכביש החדש לשטח ההפקעה וכן בעבודות של חפירת הבור ונטילת הקרקע משם לשימושם בשטח ההפקעה.

לטענת התובעת, מיד כשנודע לה על גזילת הקרקע החליט ועד האגודה ביום 17/11/98 לפעול להפסקת הנ"ל ושלח דרישה חד-משמעית לכאורה להפסיק את ביצוען של כל העבודות מחוץ לתחום ההפקעה ובמקביל הוגשה תלונה במשטרה על גניבת אדמות המושב (נספחים ז-ט לתביעה).

כמו כן, פנה ועד האגודה למע"צ ביום 9.12.98 ו - 10.12.98 והביא לידיעתה שהקבלן העובד עבורם בכביש החדש גונב חמרה מאדמות המושב לצורך מילוי הכביש שבאחריותם ודרש ממע"צ להפסיק מיידית את העבודה ושאם לא תופסק העבודה באתר יפעלו לקבלת צו מניעה בבית המשפט (נספחים י' ו- יא' לתביעה).

לטענת התובעת, על אף הדרישות המשיכו הנתבעים 2 ו- 3 לגזול את האדמות ולהשתמש בהן לצרכיהן ועקב כך פנה ועד האגודה לועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון (להלן:  "הועדה המקומית") בדרישה לפעול להפסקת העבודות וביום 10/12/98 הוציאה הועדה המקומית צו מנהלי להפסקת העבודה המורה להפסיק לאלתר את כל עבודות החפירה והכרייה בשטחי המושב (נספח יב' לתביעה).

לטענת התובעת, למרות הנ"ל,  הנתבעים 2 ו- 3 הכינו מכתב הנושא תאריך  15.10.98 שבפועל נמסר במסירה ידנית למזכירות המושב רק ביום 22.11.98 (נספח יג' לתביעה, להלן: "המכתב"). שבו ניסו הנתבעים 2 ו- 3 ליצור תשתית עובדתית שלא היתה ולא נבראה לפיה פעולותיהם בכל הקשור לגזילת הקרקע הינם על פי סיכום עם התובעת, כשבמכתב הנ"ל נאמר שלא מבוצעת הוצאת אדמה מחוץ לתחום העבודה, כשלמרות הנ"ל הוציאו הנתבעים 2 ו- 3 עשרות אלפי קוב של אדמה לשטח ההפקעה.

במכתב הנ"ל מיום 15.10.98 נתבקש  ועד המושב לקיים פגישה דחופה עם הנתבעת 2, כשנאמר שעפ"י מו"מ שהתנהל עם יו"ר הועד רוקח ב- 9/98 וסיכום שנתקבל בין הצדדים בפגישה עם חברי הועד בביתו של רוקח סוכם כי המושב יקצה שטח של כ- 11 דונם של אחד מחברי המושב לחפירת בור ולסילוק פסולת בתמורה להוצאת אדמת המילוי לשטח כביש מע"צ כשהנתבעת 2 תאסוף את הפסולת הפזורה במושב ותטמינה בבור שישמש את חברי המושב לשפיכת פסולת ובגמר העבודות יכוסה הבור באדמה כשההתחשבנות עם בעל המגרש הינה בין המושב לחברי הועד, כשעד כה הושקעו משאבים אמצעים ומשאבות בהכנת הבור לרבות איסוף חלק מפסולת המושב הקיימת.