1. התובע, יליד 1922, תובע מהנתבעות: קופת חולים, המעניקה שירותי בריאות על פי חוק הבריאות הממלכתי 1994 (נתבעת 1) וחברת ביטוח שביטחה את מבוטחי הנתבעת 1 בביטוח רפואי משלים (להלן: "הנתבעת 2") סכום של -.49,716 ש"ח, סכום אותו גבו ממנו, לטענתו, שלא כדין.
לתובענה צרף התובע בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, לפי חוק התובענות הייצוגיות, על מנת לאפשר לו לתבוע את השבת הכספים שנגבו שלא כדין בשם כלל מבוטחי הנתבעות, אשר סכומם הכולל הוערך על ידו בלמעלה מ-1,6 מליארד ש"ח.
2. התובע רכש פוליסת ביטוח סיעודית קבוצתית שנרכשה מהנתבעת 2, במסגרת ביטוח רפואי משלים שעשה כמבוטח של הנתבעת 1, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. רכישת הפוליסה נעשתה על יסוד הצעה שהופנתה אליו ע"י הנתבעת 2. לדבריו, על אף שנגבו ממנו הפרמיות הנדרשות, הוא מעולם לא קיבל את הפוליסה עצמה והודעות אחרות, כפי שיפורט להלן. הוא אף לא התבקש למלא הצהרת בריאות בטרם נערכה ונחתמה הפוליסה.
כעבור מספר שנים, בנובמבר 2004, הומלץ לתובע להזקק לסיעוד רפואי בשל מצבו הרפואי שהדרדר. הוא פנה לנתבעת 2 על מנת לממש את זכויותיו על פי הפוליסה, אשר כללה, כאמור, ביטוח סיעוד רפואי למשך 3 שנים, אך נדחה בטענה כי לאור מצבו הרפואי בטרם רכש את הביטוח הרפואי המשלים (סבל ממחלת פרקים כרונית), אין הוא זכאי למימון הטיפול הסיעודי על פי הפוליסה.
טוען התובע כי יש בדחיית תביעתו למימון הסיעוד הרפואי משום הפרת הוראות סטטוטוריות שונות, כגון סעיף 10 לחוק בריאות ממלכתי 1994, חוק חוזה הביטוח 1981, חוק הגנת הצרכן 1981 וחוקים נוספים. בדחיית התובענה נהגו כלפיו הנתבעות בחוסר תום לב, תוך הטעייתו וביצוע מעשי מרמה ואלה הביאו לו לחסרון כיס ניכר ומשמעותי אשר בגינו הוא תובע פיצוי בסכום הנ"ל מהנתבעות.
מוסיף וטוען התובע בבקשתו להכיר בתביעתו כייצוגית, כי תביעתו ראויה להידון כתובענה ייצוגית, שכן מדובר
"בתביעה צרכנית מן המעלה הראשונה המביאה לפני ביהמ"ש את מצוקתו של ציבור רחב חסר אמצעים, חסר יכולת וחסר ישע שהולך שולל וביודעין ע"י גופי ענק שגבו תשלומי פרמיה ושהתעשרו שלא כדין...".
המבקש נענה להצעת הנתבעות והצטרף לתוכנית, או לביטוח סיעודי, במסגרת שרותים נוספים מעבר לסל הבריאות שהעניקה הנתבעת 1, תמורת תשלום פרמיה לנתבעת 2. לכשנזקק לטיפול סיעודי וביקש להפעיל את זכותו לפי הפוליסה שרכש, התברר לו כי פוליסה זו אינה מכסה אותו משום מצבו הרפואי בטרם הצטרפותו לביטוח. עובדה זאת לא היתה ידועה לו בעת שהצטרף לביטוח הסיעודי ובעת שהחל לשלם את הפרמיות לנתבעת 2. לטענתו, נוסח הפוליסה ותנאיה לא הובאו כלל לידיעתו.
3. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להכיר בתובענה זו כייצוגית, לדחיה.
אף אם אניח לצורך הדיון, הנחה שאינה ודאית כלל ועיקר, כי התובע הראה, קיומה הלכאורי של עילת תביעה אישית נגד שתי הנתבעות, או למצער, נגד אחת מהן (הנתבעת 2), כנדרש בסעיף 4(א)(1) לחוק התובענות הייצוגיות 2006, אינני סבור כי נסיבותיו של מקרה זה מצדיקות אישור התובענה כייצוגית וניהולה ע"י התובע בשם מאות, ואולי אלפי מבוטחים, שביטחו את עצמם אצל הנתבעת 2 בביטוח סיעודי דומה.
הוראת סעיף 8(א) לחוק הנ"ל מתירה לביהמ"ש לאשר תובענה כייצוגית אם מצא, בין השאר, שהיא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והיא "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".
תנאים אלה לא התקיימו במקרה שלפני.
אף אם אניח כי יש ממש בטענת התובע כי הוטעה לחשוב שעל אף מצבו הבריאותי הקודם, פוליסת הביטוח הסיעודי שרכש "מכסה" אותו (הנחה אשר, כאמור, מוטלת בספק נוכח חתימתו על טופס ההצטרפות), ברור כי הנסיבות אותן פירט, לרבות העובדה שהנתבעת 2 ידעה, לטענתו, על מצבו הבריאותי הקודם של התובע ועל אף זאת איפשרה לו להצטרף לביטוח הסיעודי בתנאים עליהם חתם, נסיבות אלה אינן זהות לכל חברי הקבוצה, היינו לכל התובעים הייצוגיים הפוטנציאלים. אף נסיבות חתימתו של כל תובע ייצוגי פוטנציאלי על טופס ההצטרפות שונות (האם ידע כל אחד מהם כי מחלות קיימות מסוימות אינן מאפשרות לו להצטרף לביטוח הסיעודי) ויהיה צורך להוכיחן באופן פרטני לגבי כל תובע ותובע על מנת לבסס עילת תביעה אישית בגין הטעיה או מרמה נגד הנתבעות, או מי מהן.
יתירה מכך והעיקר: התביעה האישית של התובע עומדת על למעלה מ-49 אלף ש"ח. מעבר לעובדה כי מדובר בסכום נכבד אותו ניתן לתבוע במסגרת תביעה עצמאית ונפרדת נגד הנתבעות, או מי מהן, ברור כי סכומי תביעתם של תובעים ייצוגיים פוטנציאלים אחרים עשויים או עלולים להיות גבוהים בהרבה (אם רכשו את הפוליסה הסיעודית בגיל צעיר יותר.
נסיבות אלה, היינו הסכום הגבוה של התביעה האישית של התובע והעובדה כי לכל תובע ייצוגי, אם התובענה תאושר כייצוגית, תעמוד זכות לתבוע סכומים שונים מהנתבעת 2, מחייבות הגשת תובענה אישית נפרדת ע"י כל אחד מרוכשי הפוליסה הסיעודית.
(ראה בש"א 21911/06 לובינסקי נ' נזריאן וכן ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק (פד"י נה (4) 584).
נסיבות אלה אינן מקיימות, מכל מקום, את התנאי שהציב המחוקק (בסעיף 8(א)(2) הדורש שהתובענה הייצוגית תהיה הדרך היעילה וההוגנת בהכרעה במחלוקת.
דיון מאוחד בתביעות אישיות מעין אלה במסגרת תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה, ובעיקר אינה הדרך ההוגנת, ודאי לא כלפי הנתבעות, לניהול הדיון ולהכרעה בו.
4. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת התובע - המבקש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית (בש"א 9849/06).
לאור העדר הסמכות העניינית של בימ"ש זה לדון בתובענה האישית (בסכום של -.49,716 ש"ח) אני מוחק אף את התובענה.