פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר שני דיונים שהתקיימו במעמד הצדדים ומספר עדים מטעמם, במסגרת תביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שיק מספר 2596420 על סך 72,000 ש"ח מיום 25/10/01.
הנתבע הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות המשמש ככתב הגנה בתיק, בו טען כי עובר לשנת 2000, ניהל מערכת יחסים עסקית עם אדם בשם ניסים אקבכר (להלן: "
אקבכר"), במסגרתה קנו השניים סחורה ומכרוה בשווקים העירוניים, כאשר לצורך הרכישות בלבד מסר הנתבע לאקבכר שיקים חתומים על ידו. לטענת הנתבע, בדיעבד הסתבר לו שאקבכר הינו נוכל אשר פיזר את השיקים ברחבי הארץ, הן בקניית סחורה לצרכיו האישיים והן כצינור ראשי לחברות שוק אפור שונות העוסקות בניכיון שיקים, לרבות עסקה של התובעת. בהמשך נטען כי בשלב מסוים הגיע השיק נשוא התובענה לידי אדם בשם ראובן זנזורי אשר הפעיל לחץ ואיומים על הנתבע ומשפחתו בדרישה לפירעון החוב, ובעקבות זאת חתם הנתבע על מסמכים לשעבוד רכבו וכן העביר לידי מר זנזורי סחורה אשר חשב בתחילה כי שוויה עומד על סך של 100,000 ש"ח, והתברר בדיעבד כי שוויה 180,000 ש"ח. עוד טען הנתבע כי גם לאחר העברת הסחורה סירב מר זנזורי להשיב לידיו את השיק, ואף ניסה לדרוש ממנו כספים נוספים בגינו. לבסוף נטען כי התובעת אינה רשאית לעשות כל שימוש בשיק, הואיל ותאריך הפירעון הרשום בו תוקן ללא ידיעתו וללא הסכמתו של הנתבע, והחתימה הנחזית כחתימתו של הנתבע ומאשרת לכאורה את השינוי זויפה.
הנתבע צירף לתצהירו שני תצהירים נוספים, של מר ערן רייכרט ושל מר אריה שטיינגטן, אשר הצהירו כי נכחו במעמד העברת הציוד ממחסנו של הנתבע ושותפו אקבכר, וכי התובעת קיבלה לרשותה סחורה בשווי של 180,000 ש"ח בתמורה לשיק נשוא ההתנגדות.
בהחלטה שניתנה במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק, נקבע כי תינתן למבקש רשות להתגונן כנגד הפקדת סך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט. סכום זה הופקד, וניתנה למבקש רשות להתגונן.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית בו טענה כי היא אוחזת בשיק אשר חתום על-ידי הנתבע לפקודת "ולה סרוויסס בע"מ", והצהירה כי על השיק חתום גם מר ערן רייכרט כמסב השיק וכערב. התובעת הצהירה שקיבלה ממר רייכרט את השיק נשוא התובענה כשהוא שלם ומכיל את כל הפרטים לרבות התאריך המתוקן וחתימת הנתבע בצידו, יחד עם שיק נוסף למטרת ניכיון, ושילמה למר רייכרט תמורתם בשיק על סך 106,520 ש"ח, שנפרע מחשבונה הפרטי. עוד הוצהר כי במעמד קבלת השיק ומסירת התמורה נכח גם מר זנזורי, שהינו מנהלה היחיד ובעל המניות היחיד של חברת יד ורד השקעות בע"מ. לטענתה של התובעת, כאשר פנה מר זנזורי אל הנתבע והודיע לו שבעוד ימים ספורים ימשך הכסף בגין השיקים מחשבונו, לא העלה הנתבע כל טענה כי השיק נגנב ממנו או זויף, אלא רק ביקש להוציא את השיקים מחשבון הבנק, והבטיח שיגיע להסדיר את חובו. בהמשך התצהיר מתואר כיצד הגיעו הנתבע ומר זנזורי להסדר בנוגע לפירעון השיקים, במסגרתו שיעבד הנתבע את רכבו לטובת מר זנזורי כבטוחה לביצוע התשלום, כאשר בסופו של דבר לא כובד ההסדר על-ידי הנתבע, והשיקים הוגשו לפירעון וחוללו. לבסוף נטען כי הנתבע הוא שביקש ממר זנזורי לקחת את הסחורה בתמורה לחוב, אך משהתברר למר זנזורי שהסחורה אינה שווה דבר, סירב לקבל אותה. בסופו של התצהיר הכחישה התובעת כי איימה על הנתבע או על מי מבני משפחתו בדרך כלשהי.
לתמיכה בגרסתה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי זנזורי, אשר חזר על האמור בתצהירה של התובעת והכחיש אף הוא כי איים על הנתבע או על משפחתו. כמו-כן הכחיש בתוקף כי הסכים לקבל את הסחורה ולשחרר את הנתבע מתשלום החוב.
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על טענותיו בכתב ההגנה. בנוסף התייחס הנתבע ביתר פירוט לקשריו העסקיים עם אקבכר, והצהיר בין השאר כי כאשר מסר לו את השיקים החתומים, ביקש מפורשות שיתקשר אליו לפני כל רכישה ורכישה, על-מנת לקבל את אישורו. הנתבע הבהיר בנוסף שמעולם לא נתן לאקבכר הרשאה לחתום בשמו או במקומו בכל צורה שהיא. עוד הצהיר הנתבע כי ראה את השיק המקורי לראשונה רק ימים ספורים לפני הגשת תצהירו, ולכן לא יכול היה לדעת שחתימתו זויפה. הנתבע הכחיש שהציע או התחייב לפרוס את חובו לתשלומים, וטען שחתימתו על מסמכי שיעבוד הרכב והעברת הסחורה לידי מר זנזורי נבעו אך ורק מהסחיטה והאיומים שהופעלו עליו.
הנתבע צירף לתצהירו חוות דעת גרפולוגית לביסוס טענת זיוף החתימה המופיעה בצד תאריך הפירעון המתוקן. כמו-כן צירף תצהיר נוסף של מר מנשה בגם, אשר טען כי התובעת ניהלה ומנהלת בפועל את חברת יד ורד השקעות בע"מ, וכי מר אבי זנזורי הנו יד ימינה של התובעת בכל הקשור לתפקודה והתנהלותה של החברה.
במהלך שני הדיונים נחקרו כל המצהירים וכן המומחית לכתבי יד ועו"ד יצחק קירה אשר במשרדו נחתמו מסמכי שיעבוד רכבו של הנתבע לידי מר זנזורי.
לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
דיון
הנתבע הודה כי במסגרת השותפות העסקית בינו לבין אקבכר, מסר לו מרצונו החופשי שיקים חתומים על החלק, ובכלל זה השיק נשוא התובענה, כאשר ידע והסכים שאקבכר ימלא את הפרטים החסרים בשיקים ויעשה בהם שימוש.
בכתב ההגנה טען הנתבע בקצרה ובכלליות כי השיקים נמסרו למר אקבכר לצורך רכישת סחורות בלבד (סעיף 4 לתצהיר). לא פורט באילו סחורות מדובר, ומהן ההנחיות המדויקות שניתנו לאקבכר בכל הנוגע לשימוש בשיקים. במהלך הדיון בהתנגדות טען הנתבע לראשונה כי ביקש מאקבכר ליידע אותו לפני שהוא ממלא את הסכומים בשיקים (עמוד 2 שורות 11-12 לפרוטוקול), ורק בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע כי הורה למר אקבכר מפורשות להתקשר אליו ולקבל את אישורו לפני כל רכישה (סעיף יא' לתצהיר). יובהר כי הנתבע הודה בחקירתו שלא הגביל את אקבכר בכל הנוגע לזהותם של הספקים להם ימסרו השיקים, אלא רק ביקש שיידע אותו לגבי הסכומים (עמוד 6 לפרוטוקול דיון ההוכחות בפסקה האחרונה).
הואיל והנתבע הודה כאמור כי חתם על השיק על החלק, ונתן לאקבכר הרשאה למלא את הפרטים החסרים בו ולמסור אותו לידי צדדים שלישיים, על הנתבע הנטל להוכיח כי השימוש שעשה אקבכר בשיק חורג ממסגרת ההרשאה שניתנה לו. בעניין זה אין די בטענתו של הנתבע, אשר אף לא הוזכרה במפורש בכתב ההגנה ועל-כן הינה בגדר הרחבת חזית, כי ביקש מאקבכר ליידע אותו לפני מילוי הסכום. היה על הנתבע להציג ראיות המוכיחות הן את גרסתו לעניין היקף ההרשאה שניתנה לאקבכר והדרישה ליידע את הנתבע אודות סכומי השיקים, והן את טענתו כי במקרה זה, כמו גם במקרים נוספים שאירעו לאחר מכן, לא יידע אותו אקבכר לגבי סכום השיק.
הנתבע טען בחקירתו כי כל ההסכמות שלו עם אקבכר בנוגע לשימוש בשיקים נעשו בעל-פה,
ועל-כן אין באפשרותו להציג כל אסמכתא כתובה בנידון. במצב דברים מעין זה היה על הנתבע, לכל הפחות, לזמן את אקבכר לדיון על-מנת להוכיח את טענותיו, ומשלא עשה כן הרי שיש לזקוף זאת לחובתו. יתרה מזאת, הנתבע הודה כי לא הגיש תביעה נגד אקבכר (סוף עמוד 5 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות ועמוד 10 פסקה 3 לפרוטוקול דיון ההוכחות), על-אף שלטענתו מדובר בנוכל שרימה ועשק אותו, ומכאן שקיים חשד לקנוניה בין השניים, ולמצער חשש של הנתבע שמא לא יעלה בידו להוכיח את טענותיו נגד אקבכר בדבר שימוש בשיקים תוך חריגה מהרשאה.
בנוסף לכך, אין מחלוקת כי השיק נמסר במסגרת השותפות העסקית בין הנתבע לאקבכר, מחשבון בנק אשר שימש את השותפות, בעת שהנתבע נתן באקבכר אמון רב והתקיימו בין השניים יחסים קרובים וחבריים. כמו-כן אין חולק כי הנתבע ואקבכר היו שותפים שווים בעסק אשר פעל בין היתר גם בתחום ההסעות, כאשר השיק נמשך לפקודת חברת הסעות בה עבדו יחדיו, בסכום שנראה על-פניו שאיננו חורג מהיקף העסקים הרגיל של השותפים (ראה עדותו של הנתבע בפסקה האחרונה של עמוד 5 לפרוטוקול).
כן יצוין כי על-פי גרסתם של התובעת ומר זנזורי בתצהיריהם, אשר לא נסתרה גם במסגרת חקירתם הנגדית, הנתבע לא טען במועד שבו נדרש לפרוע את השיק כי הינו גנוב או מזויף. אף הנתבע עצמו לא טען במפורש בתצהירו ובחקירתו כי התלונן בפני התובעת ומר זנזורי על כך שהשיק גנוב, אלא רק אמר ש"אין לו סכומים כאלה בחשבון" (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית). עו"ד קירה העיד כי גם בעת רישום שיעבוד על רכבו של הנתבע לשם הבטחת תשלום סכום השיק, לא התלונן הנתבע על כך שהשיק גנוב (עמוד 18 פסקה 6 לפרוטוקול).
בנסיבות המתוארות לעיל, ובהעדר ראיות מטעם הנתבע לתמיכה בגרסתו לפיה היה על אקבכר ליידע אותו מראש לגבי סכום השיק והוא לא עשה כן, הנני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי אקבכר חרג מההרשאה שניתנה לו בכל הנוגע לאופן השימוש בשיק נשוא התובענה.