א. מבוא
זוהי תביעה שהגישו התובע 1, ריקה יואב (להלן: "התובע"), ואביו, ריקה אליהו, לתשלום פיצויים בשל רשלנות רפואית שנגרמה לטענתם בטיפול שניתן לתובע ע"י הנתבעים בהיותו קטין. מדובר בתביעה שראשיתה
באירועים שהתרחשו לפני למעלה מ- 30 שנה, לאחר שהתובע אושפז לראשונה ביום 23.6.1972 והוא כבן שנה וארבעה חודשים בלבד.
בפתח הדברים יצויין, כי אביו של התובע ליווה את בנו בנאמנות יוצאת דופן במשך כל השנים ועשה מאמצים ראויים לציון על מנת להבריא אותו, ועל מנת לאפשר לו לתפקד בצורה הטובה ביותר בהתחשב במצבו הרפואי.
יחד עם זאת, מעורבותו המוגברת של האב גרמה לעיתים להתנהגות תוקפנית מצדו כלפי הנתבעות ובאי כוחן באולם בית המשפט. התנהגות דומה הופגנה לעתים גם כלפי עורכי הדין שלו שהוחלפו על ידו מספר פעמים לאורך כל ההליכים, ואף פוטרו על ידו באופן מפתיע בהודעה בכתב לביהמ"ש, לאחר הגשת הסיכומים.
התיק הגיע לסיום רק עתה בשל העובדה כי בטרם הגיע התיק לשולחני , הוא עבר גלגולים רבים, בין היתר בשל החלפת שופטים והחלפת ייצוגם של התובעים על ידי עורכי דין שונים. הנתבעים גם הם החליפו יצוג לפני המועד הראשון שנקבע להוכחות, ובמהלך שמיעת הראיות בקשו התובעים להחליף שוב את באי כוחם, דבר שגרם לעיכוב נוסף בשמיעת הראיות.
מן הראוי להתייחס לכך שבתום שלב ההוכחות,
לאחר שהוגשו הסיכומים ולאחר שהתובעים פיטרו את באי כוחם, הגישו התובעים
בעצמם מספר רב ביותר של בקשות שונות, בין היתר בקשה למתן פס"ד חלקי שיחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות טיפולים נוספים, בקשה "שביהמ"ש יאשר כי הציטוטים מתצהירי הנתבעות מדוייקים על מנת לאפשר לתובעים לצרף אישור זה לתלונות שהוגשו על ידו נגד הנתבעות למשטרה וליוהמ"ש", בקשות להגדלת סכום הפיצוי הכספי בגין כאב וסבל, וכן "הודעות" שונות לביהמ"ש על גילוי עובדות המצביעות על מעילה באמון של באי כוחו.
לא הועילו החלטותי שאין מקום להמשיך ולהגיש בקשות נוספות מסוג זה. לכן לא מצאתי לנכון להגיב על בקשות אלה אלא במסגרת פסק הדין.
ב. הרקע העובדתי
1. התובע ששב עם הוריו מהפלגה הופנה ביום 23/06/72 בדחיפות לבית החולים רמב"ם בחיפה. במכתב ההפניה מרופא האוניה נכתב כי במהלך ההפלגה סבל התובע מבלוטות נפוחות בצוואר, שקדים נפוחים והתקפי קוצר נשימה שלוו בכיחלון. רופא האוניה בדק את התובע במהלך ההפלגה והחל במתן טיפול אנטיביוטי. בגיליון האשפוז של בי"ח רמב"ם צוין כי מצבו הכללי של התובע היה בינוני. ניכר היה כי הוא מתקשה בנשימתו, וכי יש לו נשימה ברונכיאלית וסטרידור. כן צויין כי התובע היה באי שקט. בבדיקתו נמצאו בלוטות מוגדלות, בגודל של 3-2 ס"מ בצוואר, בזוויות הלסת ובלוטות קטנות יותר במורד הצוואר.
הממצאים הקליניים שהתגלו בבדיקת התובע, לרבות תשובות הבדיקות שנערכו לו עם הגיעו לבי"ח רמב"ם, העידו כי התובע היה במצב של סכנת חיים, וכפי שהעיד גם
דר' רוזנטל (ע.ה / 6), שהיה הרופא שטיפל בתובע בהגיעו לביה"ח:
"גם היום בדיעבד ולאור ניסיוני אני בהחלט חושב שהילד היה בסכנת חיים. הוא היה במצב כזה שרופא האוניה הוריד אותו מיד מהאוניה והרופא אמר להסיע אותו מייד לרמב"ם... ברגע שהוא כותב שיש כחלון, קושי בנשימה וברונוכוספזמה, זה מדליק נורות אדומות חזקות לכל אחד. לא צריך לפרט למה זה יכול להביא...".
(עמ' 283 לפרוטוקול ש' 9-8 וכן שורות 21-19).
2. עם הגעתו לבית החולים נערך לתובע צילום חזה בו נמצאו ממצאים המעידים על גוש גידולי גדול במדיאסטינום בעל גבולות ברורים שגרם ללחץ על קנה הנשימה מלפנים ומאחור, ולתפליט פלוריאלי.
דר' רוזנטל העיד כי לתובע נערכה גם בדיקת שיקוף ושט באמצעות בליעת בריום, בדיקה שהדגימה כי הגוש במדיאסטינום דחק את קנה הנשימה ואת הוושט לאחור. נלקח מהתובע נוזל פלוריאלי לבדיקה. נמצאו בו שפע של לימפוציטים שברבים מהם נצפתה איטיפיה ומיטוזות (חלוקת תאים שאינה נראית בלימפוציטים בשלים או במחלות זיהומיות).
כבר מבדיקתו הראשונה של התובע ברמב"ם , משתקף מגיליון האשפוז כי הרופא שבדק את התובע העלה חשש שחסימת קנה הנשימה ממנה סבל התובע, עלולה להתפתח למצב קריטי במהירות, ולכן המליץ להתחיל בטיפול של סטרואידים כדי למנוע את התרחבות החסימה.
לאור תמונתו הקלינית של התובע עם קבלתו לבית החולים, והחשד כי מדובר בלימפומה, הוזמן להתייעצות האונוקולוג דר' כהן, שאישר את הממצאים אליהם הגיעו הרופאים שבדקו את התובע עם קבלתו לבית החולים. גם דר' כהן המליץ בשלב בו היה הטיפול, כאשר טרם התקבלה אבחנה היסטולוגית או ציטולוגית, לתת טיפול סטרואידי. ביום 23.6.72, הוחל בטיפול תרופתי בסטרואידים בכמות של 20 מ"ג בנוסף לאנטיביוטיקה.
על סמך הבדיקה הציטולוגית חשדו ברמב"ם כי מדובר בסרטן מסוג לימפומה. (עדות דר' רוזנטל בעמ' 292 שורה 12).
לאור העובדה שעלה חשד לפיו התובע חלה במחלת הסרטן, הוחלט כעבור 4 ימים של טיפול בסטרואידים, לאחר שנראה שיפור במצבו של התובע, ולאחר שהוסבר להורי התובע כי הבדיקה היחידה שיכולה לאמת או לשלול את האבחנה אליה הגיע הצוות הרפואי, היא עריכת ביופסיה, נלקחה ביום 27.6.82 דגימה מהבלוטה לצורך עריכת הבדיקה.
בהסתמך על מכלול הבדיקות שנערכו לתובע, והתמונה הקלינית שהייתה באותה עת ברמב"ם ,
אובחן התובע כחולה בלימפומה. לאחר קבלת תשובת הפתולוגיה, התכוון הצוות הרפואי להמשיך ולבצע בדיקות נוספות אולם בשלב זה הוריו של התובע בחרו להעבירו לבית החולים תל השומר הקרוב לאיזור מגוריהם. על כן שוחרר התובע ביום 5.7.72 מבית החולים רמב"ם, והועבר לתל-השומר.
ביום 6.7.72 אושפז התובע לבקשת האב, להמשך בירור וטיפול בבי"ח תל השומר, שהיה באותה תקופה תחת ניהולה של נתבעת 1 - פרופ' ברכה רמות (ע.ה/ 2).
מגיליון קבלת התובע לתלה"ש עולה כי בפני הרופא עמדו האבחנה ותוצאות הבדיקות שנעשו בבית חולים רמב"ם, והיה ידוע כי התובע הועבר להמשך טיפול. מהמסמכים הרבים שצורפו כראיות בתיק וכן מכתב התביעה המתוקן עולה כי בנוסף לכך, אנמנזה מפורטת לגבי השתלשלות האירועים נלקחה הן מאביו של התובע, שמסר את כל שהיה ידוע לו בכתב ובעל פה, והן מאמו של התובע, שמסרה לרופא פרטים לגבי מצבו הרפואי של התובע בזמן ההפלגה בים.
מסיכום המחלה (ת/21) מיום 10.7.72 עולה כי התמונה הקלינית בקבלת התובע לתל השומר הראתה שהתובע שרוי עדין באי שקט, אך היה כבר ללא כחלון ובמצב כללי בינוני. בבדיקה הגופנית נמצאו בלוטות לימפה קטנות בצוואר ונמוש כבד בגודל של 3 ס"מ. דר' אגאי העידה בעמ' 261 לפרוטוקול כי כבד מוגדל כפי שנמוש אצל התובע היה ממצא משמעותי שיכול להעיד על לימפומה. עם הגיעו של התובע לתל השומר בוצע צילום חזה שגם בו נצפה הממצא של הרחבת המדיאסטינום העליון משני צידיו, ממצא שאינו תקין.
נתבעת 2,
דר' אסתר אגאי (ע.ה/ 5), מי שהייתה אז רופאה בכירה במכון ההמטולוגי בבית החולים וציטולוגית בהכשרתה, היא שטיפלה בתובע. מעדותה עולה כי היא קיבלה את כל המסמכים שהובאו מבית חולים רמב"ם, וערכה בדיקה מחודשת למשטחי מח העצם והנוזל הפלוריאלי שנלקחו מהתובע בעת האישפוז ברמב"ם.
ג. טענות הצדדים
3.
התובעים טוענים
כי הנתבעות התרשלו באבחון המחלה, ובטיפול שניתן לתובע בתל השומר. יצויין כי לתובעים אין טענות לגבי האבחנה ברמב"ם אך הם טוענים כי פרופ' רמות ודר' אגאי התרשלו שעה שקבעו שמדובר
ב
לימפומה מסוג
Lymphoblastic Lymphosarcoma(להלן: "
ל"ל"), עוד לפני שקיבלו את תוצאות הביופסיה שנלקחה מהבלוטה ואשר בה לא נמצאו תאים ממאירים. לטענתם, לא נלקחה בחשבון אפשרות לאבחנה אחרת, ולא נבדקה אבחנה מבדלת, כגון מחלה זיהומית או מונונוקלאוזיס.