פסק-דין בתיק א 14006/00

1.         התובעים רכשו מהנתבעת דירת מגורים בשד' בן גוריון  63, קרית ביאליק, לפי הסכם מיום 7.12.95.  התובעים הגישו תביעתם זו בשל ליקויי בניה בדירה.

2.         הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יפסוק בתביעה זו על בסיס המסמכים המצויים בתיק וסיכומי הצדדים.

3.       עובדות הרקע

3.1        ההסכם לרכישת הדירה נחתם ביום 7.12.95.

3.2        ביום 19.6.97 קבלו התובעים את החזקה בדירה, ונערך פרטיכל מסירה (נספח א' לתצהיר התובע), חתום על ידי הצדדים.

3.3        לאחר כניסת התובעים לדירה ,גילו ליקויים נוספים בריצוף. גם ליקויי פרטיכל המסירה לא תוקנו לטענת התובעים.

3.4        התובעים הציגו  4 מכתבים מאוגוסט 97, בהם פנו אל הנתבעת  בבקשה לביצוע הליקויים. (נספח ב' לתצהיר התובעים). התובע מאשר בתצהירו כי הנתבעת בצעה מספר תיקונים בדירה, אך עדייין נשארו ליקויים.

3.5        ביום 18.5.98 נערכה בקורת בדק ונערך מסמך ליקויים. כל הליקויים הרשומים בו הינם חדשים, למעט אולי מפסק מחליף לתאורת כניסה מעל הדלת. בדו"ח ביקורת בדק לא מופיעים הליקויים שהופיע בפרטיכל המסירה, שכן אלו כבר תוקנו.

3.6        ביום 31.8.98 העביר התובע לנתבעת חוות דעת מומחה לענין הליקויים הקיימים. 

3.7        הנתבעת טענה כי מאז פרטיכל  הבדק בקשה לבצע התיקונים בדירת התובע  אך פניותיה לא נענו. הנתבעת צרפה מכתב שנשלח לתובעים ביום 25.10.98 בו היא מציינת שהיא עומדת על זכותה לבצע את  תיקוני הבדק. (נספח ב'/ לתצהיר הנתבעת ) (תצהיר הנתבעת הוגש כשהוא לא חתום ).

3.8        במהלך חודש נובמבר 98 אפשר התובע לבצע את התיקונים.  בעוד הנתבעת טוענת כי בצעה את כל התיקונים,והציגה את פרטיכל הבדק כאשר ליד כל תיקון ליקוי חתום התובע,(נספח ג' לתצהיר הנתבעת),  טוען התובע כי הנתבעת   ערכה ליטוש במרצפות הסלון, תקנה נקודת חשמל בכניסה, ונתנה זיכוי בעבור ברז. התובע טוען כי שאר הליקויים הרשומים לא טופלו, עובדה שנסתרת בחתימתו על גבי תיקוני הליקויים בדו"ח הבדק השנתי. 

3.9        בחודש ינואר 99 שלח התובע מכתב לנתבעת באמצעות בא כוחו, בו הוא נותן ארכה של 90 יום לנתבעת לתקן את הליקויים  על פי חוות הדעת, אבל אפשרות התיקון הוגבלה בתנאים כמו למשל, שתוכנית התיקון המפורטת של הנתבעת לגבי כל פרט ופגם  תוגש מראש לתובע ותאושר על ידי המהנדס מטעמו .  במכתב תשובה מפברואר 99 מציינת הנתבעת כי מאז מאי 98 התובע מתעלם מפניות הנתבעת לביצוע התיקונים עד שאלו התאפשרו על ידי התובע בנובמבר 98, ותוקנו במלואם. הנתבעת חוזרת ומציינת כי היא נכונה לבצע תיקונים נוספים, ומציינת את פרטי איש הקשר שלה לצורך כך. בפברואר 99 ערכו נציגי הנתבעת ביקור בדירה.  ביום 12.4.99 התקבל מכתב הנתבעת לפיו היא  מגיבה לחוות הדעת, מציינת כי הדייר התערב בביצוע שיפוצים שונים, ומודיעה על מספר תיקונים  שתבצע (כמו צביעת משקוף התקנת מעקה להבטחת גובה מינימלי, ליטוש מקומי וכו'. (נספח ו' לתצהיר התובע)

3.10      ביום  28.4.99 הודיעו התובעים במכתב לנתבעת כי אומנם הם טוענים שקיימים ליקויים נוספים, אך מוכנים לתיקון הליקויים, אלו שהנתבעת מסכימה לתקן. (נספח ז' לתצהיר התובע).

3.11      עד אוגוסט לא בוצעו התיקונים. הנתבעת שלחה מהנדס לדירה אשר בדק את הדירה באוגוסט 99, ולאחר מכן בצעה הנתבעת עבודות תיקון בדירה.  התובע טוען כי בזמן התיקונים עבר עם משפחתו לבית מלון, שכן דובר בליטוש הרצפה, אלא שלטענתו הפועלים בקשו ללכת לפני שסיימו את העבודה אך הוא דרש מהם לסיים את כל העבודה. הפועלים הלכו.

3.12      התובע הגיש תביעתו לבית המשפט ביום 19.6.00.

3.13      בדצמבר 2003, 9 חודשים לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט, בקשה הנתבעת לתקן את הליקויים בבית התובעים, אך התובעים סרבו לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים.

4.       חוות דעת מומחה

4.1        מומחה מטעם בית המשפט אשר בדק את הדירה ביום  30.9.02 , הגיע למסקנה כי תיקון ליקויי הבניה בדירה על ידי איש מקצוע חיצוני מגיע לסכום של  4175 $. לכך יש להוסיף 5% עבור פיקוח הנדסי.  המומחה ציין כי חלק מהליקויים שמצא, לא ניתן לקבוע ודאית כי הם באחריות הקבלן המבצע שכן התובע בצע שינויים  במקום שהם פרי יוזמתו.

4.2        הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה, אשר נענו.

4.3        הצדדים מעלים מספר שאלות שבמחלוקת לגבי ממצאי המומחה, ואדון בהן אחת לאחת.

א.         רצפת תא המקלחת - (ס' 3.1.א') התובעים בצעו שינויים ברצפת תא המקלחת  קודם לביקור המומחה, ולכן אין לו ממצא עובדתי לענין זה.  התובע טוען בסיכומיו כי התיקון בוצע  על ידו לצורך תיקון השיפוע הלקוי. מומחה התובע, אשר בדק את המקום  קודם לביצוע התיקון איננו מציין  מה השיפוע הקיים. (הוא מציין כי השיפוע הנחוץ הוא 2% ובפועל זה לא כך, אך אין הצהרה על ממצא עובדתי  המתאר את רמת הסטייה.) לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בגין ראש נזק זה.