ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת
1. הנתבעת ייצגה את המנוח חנוכי הלל ז"ל (להלן: ,,המנוח") מטעם הלשכה לסיוע משפטי בתביעה לפינויו מהדירה אשר התגורר בה בשכירות מוגנת מאז חודש ינואר 1977 (ת"א 82869/98, ולהלן: ,,תביעת הפינוי"). תובעים 2 ו
-3 הם יורשי המנוח.
2. ביום 24/05/2001 התקיימה ישיבת קדםמשפט בתביעת הפינוי. הנתבעת לא התייצבה לדיון, ובהעדרה ניתן פסקדין נגד המנוח, אשר הורה לפנותו מהדירה (להלן: ,,פסקהדין"). ביום 17/02/02 הגישה בקשה לביטול פסקהדין. כחודש לאחר מכן, ביום 14/03/02, נדחתה הבקשה, מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר לאימות הסבריה של הנתבעת לפשר היעדרותה וטענותיה אשר לסיכויי ההגנה.
3. ביום 14/05/02 הגישה הנתבעת ערעור על פסקהדין (להלן: ,,הערעור"), אך כעבור אחדעשר יום, ביום 25 במאי, הלך המנוח לעולמו. ביום 01/09/02 הסכימה הנתבעת למחוק את הערעור ללא צו להוצאות.
4. התובעים טוענים כי פסקהדין וההחלטה שלא לבטלו נבעו מרשלנותה של הנתבעת, וכי נוכח העובדה שביום מתן פסקהדין לפינוי המנוח מדירתו איבד המנוח את זכות הדיירות המוגנת שלו, נגרם לו נזק בגובה דמי הפינוי שהיה על הבעלים לשלם לו - סך 379,040 ש"ח או לחלופין 60% משווי דמי המפתח.
הנתבעת מצדה מתארת את התנהלותה בהליך המשפטי וטוענת, בין היתר, כי פעלה בזהירות, במקצועיות ובשקידה ראויה. היא מדגישה כי המנוח הצהיר בפניה שהוא אדם ערירי המתגורר בגפו וכי התובעים לא פנו אליה עובר למחיקת הערעור. לטענתה, התובעים נוהגים בחוסר תםלב, בניסיון לעשות עושר ולא במשפט.
נגד הניסיון להוכיח את רכיב הנזק בעילת הרשלנות טוענת הנתבעת כי:
א) לא נגרם לתובעים כל נזק. דמי הפינוי הם תשלום המשולם ל,,דייר יוצא", כמשמעות המונח בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב
-1972 (להלן: ,,חוק הגנת הדייר"). לטענתה, הואיל וטרם פטירתו לא היה דייר יוצא ולא גילה דעתו כי ברצונו לצאת מהדירה, לא היה המנוח זכאי לדמי מפתח. משכך, לא נכללה זכות זו בעיזבונו.
ב) היא פעלה באופן סביר וראוי. משנתקבלו החלטות שיפוטיות שתוצאותיהן לא היו מקובלות עליה ועל המנוח, היא פעלה באמצעים הלגיטימיים לשינוין.
ג) אף אם לא תישמע דעתה על מעשה הרשלנות, עדיין יש לדחות התביעה מן הטעם שלא התקיים התנאי ליצירת עוולת הרשלנות, בהעדר קשר סיבתי בין המעשה הרשלני ובין הנזק הנטען. זאת - משני טעמים:
(1) ידיעת התובעים עלאודות ההליך השיפוטי ואפשרותם להיכנס בנעלי המנוח בכל שלב. במעשיהם ובמחדלם הביאו להיותו של פסקהדין חלוט.
(2) עילות פינוי טובות נגד המנוח. אפילו נוהל ההליך המשפטי עד תומו, ייתכן שתוצאת פסקהדין הייתה זהה, שכן המנוח לא שילם דמי שכירות ואף ביצע שינויים במושכר.
5. הנתבעת שיגרה הודעה לצד ג ל'איילון - חברה לביטוח בע"מ' (להלן: ,,איילון"), אשר ביטחה את הנתבעת במסגרת פוליסות אחריות מקצועית לעורכי
-דין בתקופות עוקבות ורציפות שהסתכמו בעשור שנים, שתחילתו בחודש דצמבר 1995 וסופו ביום 30/11/05.
הנתבעת טוענת כי דרישת התובעים, עלידי בא
-כוחם, הומצאה לה בראשונה ביום 22/01/04, וכי שישה ימים לאחר מכן, ביום 28 בינואר, הודיעה עליה ל'איילון', כהוראת התנאים הכלליים בפוליסה. היא מתארת את הקשר בינה לבין 'איילון' בעקבות קבלת מכתבי האתראה מהתובעים, וכיצד שלחה מכתבי תגובה באישורה ולאחר התייעצות אתה. רק ביום 01/03/05, היא מעידה, כארבעהעשר חודשים מיום פנייתה הראשונה אליה, הודיעה לה 'איילון' כי מבחינתה אין הביטוח חל על התביעה שהגישו התובעים לבסוף, מן הטעם שאיחרה במסירת ההודעה על אירוע העלול להוביל להגשת תובענה. לטעמה של הנתבעת, מועד שליחת הודעה זו מעיד על העדר תםלב.
הנתבעת טוענת כי עד שקיבלה את מכתב האתראה הראשון לא היה לה כל חשש שיש למאן דהוא טענות בגין השירותים המשפטיים שסיפקה למנוח, וכי טענות כאלו לא הועלו נגדה לא בעלפה ולא בכתב. לדבריה, מיד לאחר שנודע לה על החשש לקיומו של מקרה הביטוח מסרה הודעה על כך ל'איילון'. אף אם נמסרה ההודעה באיחור, הרי 'איילון' נמנעה מלהחריג או לסייג באופן פורטני ומפורש - או בכל דרך אחרת - את הכיסוי הביטוחי בשל אי
-מתן הודעה או בשל איחור במסירתה, כמצוות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א
-1981 (להלן: ,,חוק חוזה הביטוח"). לפיכך היא מנועה מהסתמך על סייג או תנאי לחבותה שלא הובלטו הבלטה מיוחדת, קרי: השמתם בפרק החריגים או הסייגים או שינוי עיצוב האותיות שבהן נכתבו.
נוסף על כך הנתבעת טוענת כי לאור שינוי פוליסות הביטוח החל בשנת 2000 והסרת הסייג בדבר ,,תביעה או דרישה או הודעה שעשויים היו להביא לתביעה ואשר היו ידועים למבוטח קודם למועד תחילת הביטוח[...]", ניתן לאמוד את אומדהדעת של 'איילון' ולהקיש שהביטוח חל גם במקרה שבו לא נמסרה הודעה כלשהי על דרישה או תביעה או הודעה שהיו עלולות לגרור תביעה. בכל מקרה, לשיטתה, יש להיעזר בכלל הפרשנות נגד המנסח, ובמקרה של ספק - להעדיף את הפרשנות המובילה לזכאות המבוטח.
הנתבעת עותרת למתן פיצוי בעד העלויות המשפטיות שהיו כרוכות בניהול ההליך דנן, לרבות שכרטרחת עורכי
-דינה ושכרטרחת המומחים, השמאים והחוקרים.