התובע, מר ויטלי אילייאיב, היה הבעלים של כלי רכב מסוג שברולט סוואנה (מ.ר. 17-437-70) ששימש אותו בעבודתו כנהג הסעות (להלן -
הרכב). לטענתו, ביום 26.6.05 הגיע לאזור התעשיה עמק שרה בבאר שבע, החנה את הרכב והפעיל את אמצעי המיגון, והלך לאכול. כאשר שב למקום בו החנה את הרכב, גילה שהרכב לא נמצא במקום. התברר לו שהרכב נגנב. הרכב היה מבוטח אצל
הנתבעת,
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בביטוח מקיף, המכסה, בין היתר, מקרי גניבה. לפיכך פנה אל הנתבעת בדרישה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הרכב. הנתבעת סירבה, בטענה ש"לא נמסרה לנו הגרסה האמיתית והנכונה לגבי נסיבות גניבת הרכב ותוצאותיו", כעולה ממכתב הדחיה שצורף וסומן
נספח ג לכתב התביעה. לפיכך, הגיש התובע תביעה זו, על סך של 83,088 ש"ח, הכוללים את ערך הרכב שנגנב (80,000 ש"ח), את ההפסד הכספי שנגרם לו בשל חוסר היכולת לעבוד בגלל העדר הרכב (10,000 ש"ח) וכן ריבית והצמדה.
טענות התובע
לדברי התובע, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח טענותיה, וזאת לאחר שהוא עצמו הוכיח את מקרה הביטוח: הרכב אותר בעזרת מערכת האיתוראן המותקנת בו, בדהריה, ביום 26.6.05 בשעה 19:49 לערך (כעולה מדברי עד ההגנה, מר
אבי מדעי, קצין הבטחון באיתוראן). מכאן, שהרכב נגנב, מקרה הביטוח התרחש והנטל עובר לכתפי המבטחת הנתבעת, להוכיח את טענותיה כלפי התובע.
לגרסתו, הוא נסע עם הרכב ביום 26.6.05 לאזור התעשיה עמק שרה בבאר שבע, מתוך מטרה להכניסו למוסך UMIלצורך בדיקה כללית לתקינותו. הוא החנה את הרכב סמוך למוסך בשעה 18:00, נעל את הרכב, הפעיל את המיגונים על ידי לחיצה על כפתור ההפעלה בשלט, שמע את הצליל וראה את המנורות שנדלקו, סימן לכך שמערכת המיגון הופעלה. לאחר מכן נסע לאכול בעיר. לאחר שסיים לאכול, חזר - כעבור כשעתיים - למקום שבו החנה את הרכב ונדהם לגלות שהרכב לא במקום. הוא צלצל לאיתוראן וביקש לדעת היכן הרכב, ונאמר לו לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. כך עשה (עותק התלונה צורף כ
נספח ד לתצהיר התובע), אך הרכב לא נמצא עד היום. בנוסף, מסר לנתבעת הודעה אודות גניבת הרכב.
בהתאם לאמור לעיל, פנה התובע לנתבעת לשם קבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב, אך הנתבעת, לאחר ששלחה חוקרים לבדוק את הארוע, סרבה ביום 7.11.05, לשלם לתובע, בטענה שלא מסר גרסה נכונה לגבי הארוע, דבר המוכחש מכל וכל. כתוצאה מהשיהוי הרב שנקטה הנתבעת במתן תשובתה לתובע, וכתוצאה מהמנעותה לשלם לתובע, גרמה לו נזקים רבים, הכוללים הוצאות ואבדן הכנסה, שכן הרכב היווה מקור הפרנסה של התובע. הנזקים הללו נאמדים על ידי התובע בסך של 10,000 ש"ח, וזאת בנוסף להפסד בגין ערך הרכב.
טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, התובע לא הרים את הנטל הראשוני המוטל עליו, הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח. גרסת התובע להשתלשלות הענינים עובר להיעלמות הרכב היא מופרכת, מלאה בסתירות ואינה מתקבלת על הדעת. מכאן, שלא הוכח כלל שהיתה גניבה והנתבעת חושדת שיד התובע עצמו היתה במעל. זאת, גם לאור המניע שהיה לתובע להפטר מהרכב: ברכב היתה תקלה חוזרת ונשנית, לא עלה בידי התובע למכור את הרכב במשך תקופה, (למרות נסיונות לעשות כן) והרכב אמור היה לעבור מבחן רישוי ("טסט") בימים שלאחר הארוע.
לחילופין, התובע לא הוכיח שהפעיל את אמצעי המיגון ברכב, כנדרש, ובכך תרם ברשלנותו להתרחשות הגניבה, תרומה שעולה כדי 100%.
המצב המשפטי
הלכה ידועה היא, שהנטל להוכיח את מקרה הביטוח מוטל על כתפי המבוטח (או בעל הדין המבקש להסתמך על קיומו של ביטוח).
במקרה זה - התובע. הנטל להוכיח את טענת הביום - מוטל על כתפי המבטחת, המבקשת להתנער מחבותה, ובמקרה זה - על הנתבעת. (ע"א 1845/90
סיני נ' מגדל
, פ"ד מז(5) 661, מפי כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) וכן ע"א 78/04
המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשום הובלות בע"מ
, ניתן ב
יום 5.10.06, מפי כבוד השופטת ארבל).
הוכחת יסוד המרמה מוטלת על כתפי המבטחת,
ואין
המבוטח צריך להראות כי ידו לא היתה במעל, שבו חושדת המבטחת.
אך אין מחלוקת שתחילה,
המבוטח צריך
להרים
את הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח
. רק אם עלה בידי המבוטח להוכיח שמקרה ביטוח א
כן התרחש,
המבטחת צריכה להוכיח טענתה שהמבוטח
מנסה
לרמותה, או שהוא היה שותף לגרימת מקרה הביטוח. ר' גם רע"
א
630/07
חממה
מאיר
סחר 1996 בע"
מ
נ' מגדל חברה לביטוח בע"
מ
(ניתן ביום 14.3.07
מפי
כבוד השופט רובינשטיין).
הראיות
הערה סמנטית: בפירוט הראיות אתייחס לארוע הגניבה שבמחלוקת במילה "
הגניבה", מבלי לחזור בכל פעם על כך שהתובע טוען שמדובר בגניבה, ואילו הנתבעת מכחישה טענה זו.
הסכמה לגבי שווי רכב התובע:
הצדדים הודיעו שהגיעו להסכמה בנוגע לערך רכב התובע, והוא 68,000 ש"ח.
עדותו של התובע
- מטעם
התובע, העדות היחידה שהובאה
היתה
התובע הובאה עדות יחידה, היא עדות התובע עצמו. זו מורכבת מארבעה
נדבכים:
-
נדבכים:
תצהירו
תצהיר התובע מיום 25.2.07 (להלן -
התצהיר
),
התצהיר
);
-
הודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת - תמיר תם (סומנה
נ/1
, להלן -
ההודעה);
-
נ/1 וכן צורפה כנספח א
ל
תצהירו של מר תמיר תם
מיום 21.5.07
, להלן - "
ההודעה
" ו"
תצהיר החוקר",
בהתאמה) ו
עדותו
עדות התובע בבית המשפט ביום 20.9.07 (להלן -
העדות או
עדות
התובע
).
התובע
);
בנוסף, בפני
תצהיר תשובות לשאלון מטעם התובע שסומן
נ/10.