התובעת ביקרה ביום 26.4.00 במרכז קנדה בע"מ (מרכז לספורט, תרבות ונופש)- מטולה, (להלן, המרכז). במסגרת הביקור, התובעת עלתה על משטחי הקרח, והחלה ליהנות מן ההחלקה, אלא שאז היא נפלה ונחבלה דבר שגרם לפציעתה. ומכאן התביעה.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
התובעת ילידת 1978 , מנוסה מאוד בהחלקה על הקרח, נפלה ביום 26.4.00 בזמן שהותה במתקני החלקה על הקרח של הנתבעת, ושברה את רגלה הימנית.
גרסת התובעת
לטענת התובעת, מספר דקות לאחר עלייתה על מגרש ההחלקה (להלן, המגרש), נכנסה קבוצת מבקרים למגרש, והחלו להחליק בניגוד לכללי ההחלקה הנהוגים במקום, בין היתר אחד המבקרים החליק בכיוון ההפוך של ההחלקה, ישירות לכיוונה של התובעת, דבר שהביא אותה לסטות הצידה בכדי למנוע את ההתנגשות, אך ניסיון זה לא צלח, התובעת איבדה את שיווי משקלה, נפלה ורגלה הימנית נשברה.
ע"פ גרסת התובעת, היא נשארה פצועה על משטח ההחלקה כרבע שעה, מבלי שתבוא כל עזרה מצד העובדים במקום, עד שבסוף בעלה נאלץ להרים אותה ולהושיבה על הספסל שנמצא מחוץ למשטח, גם שם היא חיכתה כ-10 דקות ורק אז הגיע החובש והגיש לה את העזרה המתאימה.
לגישת התובעת, הנפילה והנזקים שנגרמו לה, נבעו עקב רשלנותה של הנתבעת, שעה שהיא לא נקטה אמצעי זהירות סבירים לשם מניעתם.
גרסת הנתבעת
הטענה המרכזית של הנתבעת הנה: "..נפילות במהלך החלקה על הקרח, הן חלק אינטגרלי מפעילות ספורטיבית זו, ועל כן אינן מטילות אחריות בנזיקין, התובעת היתה צריכה להראות נסיבות מיוחדות שהביאו לנפילתה".
הנתבעת דוחה את הגרסה העובדתית שהציגה התובעת, ומציגה גרסה אחרת לפיה:
מזמן הנפילה ועד לקבלת הטיפול ע"י החובש, עברו לכל היותר 10 דקות,למסקנה זו היא מגיעה מחיבור שלוש עובדות: דברי התובעת שהיא נפלה בסביבות השעה 18:10, שעת כתיבת הדו"ח של החובש, 18:30 ומשך הפעולות שעשה החובש בטרם כתב את דוחו, שהוא עומד על 10 דקות.
ובכך, לגישת הנתבעת, גרסת התובעת לפיה עברו 30 דקות מהנפילה ועד לקבלת טיפול, אינה נכונה.
הנתבעת טוענת שהגעת החובש תוך דקות בודדות מוכיחה, שבזמן האירוע כן נכח משגיח במשטח ההחלקה. הנתבעת מאשרת שקריאת החובש התבצעה בעזרת הטלפון שמצוי בעמדת חלוקת הנעליים.
לגישת הנתבעת, מי שקרא לחובש לעזרה היה המשגיח, שכן לא הוכח שמישהו אחר עשה כן (ראה סעיף 11 ד לסיכומי הנתבעת), כמו כן, הוא היחידי שיכל לקרוא לחובש בפרק זמן כה קצר.
מוסיפה הנתבעת וטוענת, שפינוי התובעת ע"י בעלה ממשטח הקרח, אינו מלמד שהמשגיח לא היה נוכח, שכן פינויה יכול לנבוע מהדאגה או מהכאב שאחזו בבני הזוג לאחר הפגיעה.
כמו כן, תפקידו של המשגיח במקרים אלו, הנו לקרוא לחובש ולא לטפל בתובעת, ועל כן טבעי הוא שבני הזוג לא ראו את המשגיח, בזמן שהוא הלך לקרוא לחובש.
הנתבעת דוחה את הטענה לפיה היעדר משגיח, נבע מחלל שנוצר בזמן חילופי משמרת, שכן, החובש העיד שבזמן שהוא הגיע לאירוע, הוא ראה את המשגיח שסיים את משמרתו עם נעלי ההחלקה ומכאן שהוא לא סיים את משמרתו, אחרת הוא היה מוריד את נעלי ההחלקה.
לעניין הקלטת שצולמה שבה לא נראה המשגיח, וגם נראים מבקרים שמחליקים בניגוד לכיוון הנכון, טוענת הנתבעת, שהיא לא משקפת את מה שהיה בפועל, שכן המשטח הוא בגודל של 1800 מ"ר, וקל לצלם, ולדאוג לכך שהמשגיח לא יראה בצילום.
לעניין היעדר שילוט מתאים ומספיק, טוענת הנתבעת שאין לקבל טענה זו שכן השילוט מוצב במקום מספר שנים עובר לתאונה, כך העיד מר דבורקין בעמוד 48 לפרוטוקול שורה 8-9, והתובעת בחרה שלא לחקור אותו על כך בחקירה הנגדית, ועל כן, היא מנועה מלהעלות טענות בעניין זה.