רקע
התובעת, הינה חב' הולנדית, שעיסוקה בייצור ושיווק מוצרים בענף הצעצועים ברחבי העולם (להלן: "
התובעת").
הנתבעת 1 הינה חב' ישראלית, שעיסוקה בשיווק, יבוא ומכירה סיטונאית של צעצועים במדינת ישראל (להלן: "
הנתבעת" או
"החברה'").
במשך שנים רבות ייבאה הנתבעת מהתובעת מוצרים וצעצועים שונים ששווקו במדינת ישראל, עד שבסוף שנת 1999 לקראת חג הפורים ויום העצמאות, שלחה התובעת לנתבעת תרסיס/ספריי שלג להתזה, שנקראו בשם המסחרי "קרייזי בלייזרד" (להלן: "
המוצר"), שהתגלו כפגומים.
בשנת 1998 השתנה התקן הישראלי, ולפיכך הנתבעת ביקשה מהתובעת לשלוח דוגמא של המוצר, על מנת שתבדק התאמתו ועמידתו בתקן החדש. ביום 18.5.98, נערכה בדיקה של הדוגמא וזו נמצאה מתאימה והותרה ליבוא, שיווק והפצה בארץ, בכפוף לכך שהמוצר יסומן בתווית הנושאת כיתוב בעברית (להלן: "
התווית").
בעקבות אישור מכון התקנים את הדוגמא, הזמינה הנתבעת מהתובעת, בסוף שנת 98, שמונה משלוחים של המוצר, שיובאו ארצה באמצעות הובלה ימית, על מנת שניתן יהיה להפיצם בארץ, מסוף שנת 98 ועד לתחילת שנת 99, לפני חג הפורים ויום העצמאות.
המשלוח הראשון, שהזמינה הנתבעת מהתובעת, הגיע לארץ בחודש דצמ' 98, ולאחר שנבדק על ידי מכון התקנים ונמצא תקין, התיר מכון התקנים, ביום 17.12.98, לשחררו מהמכס.
לאחר המשלוח הראשון, הגיעו לארץ שלושה משלוחים של המוצר, וכולם נתגלו על ידי מכון התקנים כפגומים וככאלו שאינם עומדים בתקן הישראלי (להלן: "
המשלוחים הפגומים").
שלושת המשלוחים הפגומים הוחזרו לתובעת, והנתבעת נותרה ללא מוצרים לשיווק, ובלאו הכי, הפסידה את הרווחים שהייתה צפויה להפיק ממכירת המוצרים לקראת חג הפורים ויום העצמאות.
התובעת הודתה באחריותה לפגמים שהתגלו במוצרים, ונתנה אישור מפורש שלה בכתב לכל מאן דבעי, לפיו:
"
אנו מאוד מצטערים שעשינו טעות בייצור של המוצר "קרייזי בלייזרד"...., במשלוח השני והשלישי היו מיכלים שמולאו באחוז גבוה של גז. איננו יודעים כמה מיכלים מולאו באחוז זה. מקווים שסייענו לכם בזאת ואנו מקווים שימצא פיתרון לבעיות שגרמנו לכם." (הנוסח המקורי נכתב באנגלית ותורגם על ידי לעברית לצורך פסק דין זה י.ש. המכתב בנוסח שבמקור- נספח יד' 1, לתצהיר עדות הנתבעים).
הצדדים קיימו ביניהם משאים ומתנים, לגבי העלויות הכספיות, שהיו לנתבעת בקשר ליבוא המשלוחים הפגומים, ובקשר לנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לנתבעת.
בעוד משאים ומתנים אלו נמשכים, שלחה התובעת לנתבעת שלושה משלוחים נוספים, ביום 15.2.00, ביום 13.3.00 וביום 14.3.00.
שלושת משלוחים אלו, מרבית תמורתם לא שולמה (שלושת המשלוחים יקראו להלן:
"המשלוחים שבמחלוקת"), והנתבעת נותרה חבה לתובעת בגינם, סך של 117,162 גילדן הולנדים, ששוויים ביום הגשת התביעה עמד על סך של
227,000 ש"ח (להלן:
"החוב")
.
התובעת סבורה שהיא זכאית לקבל את סכום החוב, בגין המשלוחים שבמחלוקת. לפיכך הגישה את התובענה שבפניי
כנגד החברה, בעלי מניותיה ומנהליה.
הנתבעים טענו, כי סוכם ביניהם לבין התובעת, כי הם יהיו פטורים מתשלום שלושת המשלוחים שבמחלוקת, כחלק מהסדר כולל של הפיצוי המגיע להם, בגין הנזקים שנגרמו עקב המשלוחים הפגומים, ולפיכך לא רק שאינם חבים דבר לתובעת, אלא התובעת היא זו שגרמה להם נזקים כבדים ביותר, ולפיכך הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד בסך של 643,084 ש"ח.
טענות הצדדים
לטענת התובעת -הנתבעים רקחו "תרגיל" עוקץ תוך ניצול האמון האישי מצד התובעת כלפיהם.
התובעת בסיכומיה, ביטאה וסיכמה את הדברים בצורה "חדה" וברורה, מנקודת הראות שלה, וטענה, כי המקרה הזה הינו:
"מקרה ברור של ניצול אמון לרעה....של "משיכה באף" של אנשי עסקים הוגנים מהולנד, אשר נתנו אמונם בחברה ישראלית קטנה,נתנו בידם אשראי רב בלא להגן על עצמם בביטחונות. במסגרת יחסי האמון לא ציפתה התובעת כי הישראלים, בהם נתנה אמון במשך שנים ארוכות, יעלו לפתע מן האוב טענות הנוגעות לאירועים שנסתיימו זמן רב קודם לכן כתירוץ מדוע לא לשלם חובם."(ס' 36 לסיכומי התשובה של התובעת).
הנתבעים מתחמקים מלשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה, בגין המוצרים שסופקו להם, וזאת תוך ניצול לרעה של העובדה, כי התובעת הינה חברת חוץ וכי הריחוק הגיאוגרפי של התובעת מישראל יקשה עליה את הליכי התביעה נגד הנתבעים .