התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת על סכום של 35,365 ש"ח שעניינה ליקויי בנייה.
בתיק זה מונה מומחה מכריע לטעם בית המשפט בשאלות המקצועיות נשוא התובענה, ולאחר שהתקבלה חוות דעתו של המהנדס, מר אייל שנהב, התייצבו הצדדים והודיעו כי הם מקבלים את חוות דעתו של המומחה, ולפיכך התייתר הצורך לדון בעניין זה במסגרת פסק הדין, לאור הצהרה זו של הצדדים.
לפיכך כל שנותר במחלוקת הוא לגבי הנזק הלא ממוני ועניין החזר התשלום בגין שכר המומחה.
לעניין זה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
באשר לנזק הלא ממוני: טוען התובע שהנזק הלא ממוני נגרם הן בשל עוגמת הנפש שנגרמה מליקויי בנייה, כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עלבון במשא ומתן עם הנתבעת שלא נעתרה לפניותיו המוצדקות, צער וסבל שחש בגין הליקויים כל בוקר ולילה, בעת שנאלץ להתאמץ להכנס לתא המקלחת שאינו נוח לשימוש, כאשר נאלץ לחשוש מפתיחת החלון ושלא יחשוש משבירת התריס, ובגין דלת הממ"ד שנאלץ להפעיל כח בלתי סביר בכל עת שנאלץ לפתוח אותה.
טוען התובע שאין קורלציה בין שיעור עלות התיקונים לבין שיעור הנזק הבלתי ממוני - גם במקרה של תיקון הכרוך בעבודה פשוטה, עשוי לגרור צערו סבל מתמשך.
לעניין החזר עלות התשלום בגין חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, טוען התובע שחוות הדעת מאשרת את קיום הנזקים, להם התכחשה הנתבעת. לטענתו, מרבית טענותיו היו מוצדקות ורק בעקבות התנהגות הנתבעת נאלץ לשאת בהוצאות נוספות בגין ההתדיינות בתיק זה, ולפיכך עתר להחזר הסכום של 2,887 ש"ח בגין חלקו בשכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט.
מנגד, טוענת הנתבעת, שיש לדחות את טענות התובע - לטענתה, לא נגרמה לתובע כל עוגמת נפש, באשר הוא לא הוכיח אותה, ולא הביא בתמיכה לטענתו אסמכתא שהיא. לטענתה, כל שיש לפני בית המשפט היא טענה סתומה, מעורפלת ולא מפורטת בכתב התביעה, שלא עוגנה במסמך שהוא.
עוד נטען על ידי הנתבעת שהתובע שהשתשהה בפנייה לבית המשפט, דבר שיש בו כדי להצביע כי לא חווה אי נוחות כלשהי בדירה.
הליקויים שנקבעו בחוות הדעת הם בהיקף קטן, ואין צורך בדיור חלופי על מנת לתקנם, כך שאין בהם - לטענת הנתבעת - כדי לגרום עוגמת נפש.
לעניין החזר תשלום עבור חוות דעת המומחה - נטען שהתובע נמנע מלפנות לנתבעת והשתהה בפנייתו לבית המשפט. לאור התנהגותו וההתנהלות הבלתי עניינית אין לפסוק - לגישת הנתבע - את החזק שכר המומחה ואף לחייבו בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד.
בקביעת שיעור הפיצויים לעגמת הנפש בגין ליקויי בנייה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראה גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421).
בהתחשב במכלול הנסיבות ובהתחשב בסוג הליקויים, לא התרשמתי שהמדובר בליקויים שגרמו לתובע סבל רב, כפי שנטען על ידו. גם עצם השיהוי בהגשת התביעה יש בה ללמד על כך שאי הנוחות והשפעת הליקויים בחיי היומיום בדירה לא היתה גדולה. אין המדובר בליקויים שפגעו פגיעה של ממש באפשרות של מגורים באופן תקין וסביר בדירה. יחד עם זאת יש בהם כדי לגרום לאי נוחות מסוימת.
על פי חוות דעת השמאי עלות תיקון הליקויים המוזכרים בסיכומי התובע הם בסך של 1,200 ש"ח - לו היה בהם כדי לגרום לתובע צער וסבל כה רב כפי שנטען על ידו, סביר שהיה פועל לתקנם באופן מיידי ותובע את החזר התשלום מאת הנתבעת, ולכן אני סבור, כאמור, שכל שנגרם לתובע הוא אי נוחות מסוימת. לפיכך אני פוסק פיצוי בגין עוגמת הנפש בסכום של 1,000 ש"ח.
אני אף מורה לנתבעת להחזיר לתובע את הסכום ששילם בגין עריכת חוות דעת המהנדס מטעם בית המשפט בסכום של 2,887 ש"ח.
לסיכום: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 1,000 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני, וכן בהחזר התשלום שנשא עבור חוו"ד המומחה.
כמו כן מחייבה בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ש"ח + מע"מ.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (16.1.07) ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן והודע היום, ו' אדר ב תשס"ח (13.3.08) בלשכתי, בהעדר הצדדים.