מבוא
1. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שעל פי הנטען, נגרמו לתובע, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לו ביום 13.4.98, במהלך עבודתו בשרות הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת" או "המעביד").
2. לטענת התובע, בעת שעסק בהחלפת גליל צבע במכונה להדפסת עיתונים, החליק הגליל שמשקלו כ- 50 ק"ג ופגע בידו הימנית.
3. התובע תמך תביעתו, בחוות דעתו של ד"ר יהודה דוד שהעריך את נכותו, בשיעור של 20%.
מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר מיכה רינות אשר העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 10%, אך ציין כי אין קשר בין הנכות האמורה לבין התאונה שכן השבר בעצם הסירה, אשר אובחן לאחר התאונה, הינו שבר ישן שלא נגרם בעטיה של התאונה נשוא התביעה.
לאור הפערים בעמדות המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר ולנטין ז'טלני, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.
ד"ר ז'טלני קבע אף הוא כי נכותו של התובע, הינה בשיעור של 10%, אך זאת ללא קשר לתאונה שכן על פי צילומי הרנטגן שבוצעו לאחר התאונה, מדובר בשבר ישן בעצם הסירה, אשר ככל הנראה, נגרם שנים אחדות לפני התאונה.
4. יצויין כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הכיר בתאונה כתאונת עבודה.
ועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו של התובע, בשיעור של 10%. תגמולי המל"ל בגין גמלת נכות זמנית ומענק נכות, אשר שולמו לתובע, מסתכמים בסך נומינלי של 152,956 ש"ח ובשיערוך להיום, מגיעים לסך של כ- 188,000 ש"ח (כמפורט באישורי המל"ל אשר צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעות ובסעיפים 54 ו- 55 לסיכומי הנתבעות).
5. בנסיבות אלה, נוכח העובדה שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לא נסתרה, סבורה אני כי בכל מקרה, דין התביעה להדחות בשל העובדה שנזקיו של התובע, בגין התאונה, "נבלעים" בתגמולי המל"ל, אף בהתעלם משאלת האחריות. לפיכך, אפתח בדיון בשאלת מהות הפגיעה והנכות ובשאלת גובה הנזק, בעוד ששאלת האחריות, תידון בסיום הדברים.
מהות הפגיעה והנכות
6. התובע תאר בתצהירו כי הרים גליל מתכת מצופה גומי, שמשקלו כ- 50 ק"ג, על מנת להרכיבו על המכונה וכי מפאת כובדו, הגליל נפל ופגע בידו הימנית (סעיפים 2 ו- 3 לתצהיר,
ת/1).
7. התובע ציין כי לאחר התאונה, הרגיש כאבים אך המשיך לעבוד וכי פנה לראשונה לטיפול רפואי, כשבועיים לאחר התאונה, אז אובחן שבר בעצם הנוויקולרית בידו הימנית (סעיף 10 לתצהיר).
התובע הודה בחקירתו הנגדית כי במהלך התקופה שממועד התאונה ועד לפנייתו הראשונה לחדר המיון, ביום 30.4.08, המשיך לעבוד וציין כי
"ראיתי שהנפיחות לא ירדה ויש עדיין כאבים, החלטתי ללכת להבדק" (עמ' 13 לפרוטוקול).
8. בתעודת חדר המיון, מיום 30.4.98 (נספח א' לתצהיר התובע), צויין:
"כאב באמה מימין. לדבריו לפני שבועיים קיבל מכה באזור שורש כף יד והתחילו כאבים", ובהמשך:
"צ. שורש כף יד ימנית. שבר בנוויקולרי (לא טרי?)".
9. כאמור, נוכח המחלוקת בעמדות המומחים מטעם הצדדים, בשאלת הנכות ובעיקר בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע לבין התאונה, מונה ד"ר ז'טלני, כמומחה מטעם בית המשפט.
10. ד"ר ז'טלני ציין בחוות דעתו, כדלקמן:
"לפנינו אדם בן 36, שנפגע בתאונת עבודה, כאשר גליל כבד נפל על ידו הימנית. בגלל כאבים שהופיעו במשך הזמן, נבדק כעבור כשבועיים וחצי בבי"ח קפלן, ואובחן שבר ישן בעצם הסירה בשורש כף יד ימין... בצילומי רנטגן שבוצעו 17 יום לאחר התאונה, נראה שבר ישן בעצם הסירה, שלפי הערכתי נגרם שנים אחדות לפני התאונה בה אנו דנים, כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת. לכן למרות שהנני מעריך את נכותו של הנפגע... ב 10% לצמיתות על ההגבלה בתנועות שורש כף היד הימנית, אין להגבלה זו כל קשר לתאונה בה אנו דנים".
11. ד"ר ז'טלני נדרש לחקירה על חוות דעתו.
12. ד"ר ז'טלני נשאל האם יתכן שהשבר שהודגם בצילום מיום 30.4.98, נגרם כתוצאה מהתאונה שארעה כשבועיים קודם לכן ועל כן נרשם בתעודת חדר המיון "שבר לא טרי?", והסביר:
"זו הסיבה שאני ביקשתי לראות צילום מיום הבדיקה, ולא הסתמכתי רק על מה שכתוב בתעודה של חדר המיון או בוועדה של ביטוח הלאומי, שם כתבו אותו דבר. רציתי לראות באופן אישי את הצילום, וחד משמעית מדובר בשבר לא טרי. לדעתי מדובר בשבר שאירע כמה שנים לפני הצילום" (עמ' 7 לפרוטוקול). ד"ר ז'טלני, הוסיף והסביר כי קביעתו שמדובר בשבר ישן, מבוססת על צילום הרנטגן, כמוסבר וכמודגם בעותק הצילום כאמור בחוות הדעת:
"בגלל הגבולות המעוגלים והחללים (ציסטות) בקו השבר אפשר לקבוע בוודאות שהשבר בעצם הסירה הוא ישן..." (כן ראה עמ' 8 לפרוטוקול).