פסק-דין בתיק א 12491/04

רקע

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה. התובע, יליד 1982, עבד במועדים הרלוונטיים כפועל בניין וכעובדו של הנתבע 1. הנתבע 1 שימש כקבלן משנה של הנתבעת 2, המבוטחת בביטוח אחריות  אצל הנתבעת 3. ביום 14.1.01 נפגע התובע פגיעות גוף במהלך עבודתו אצל הנתבע 1, באתר בניה בקרית ספר (היא מודיעין עילית), בו הנתבעת 2 שימשה כקבלן הראשי. הנתבע 1 לא התגונן בפני התביעה ולא התייצב לדיונים, למרות שכתב התביעה נמסר לו כדין בהתאם לאישור המסירה שהוגש לבית המשפט על ידי ב"כ התובע. בתיק נשמעו ראיות. התובע העיד לעצמו. מטעם הנתבעות 2-3 נשמעה עדותו של מר אלי רוזנברג, מפקח מטעם הנתבעת 2.

שאלת האחריות

2.  בהתאם לעדות התובע הוא עבד ביום האירוע כעוזר לרצף, כפי שעשה כשבעה ימים קודם לאותו היום. תפקידו היה להעביר מריצות חול לצורך בצוע עבודות הריצוף בבניין. התאונה ארעה בשעה 10:30 לערך, כאשר יום העבודה החל בשעה 07:00. התובע העיד כי היה צריך לעבור עם מריצה עמוסה בחול במעבר צר, בן כחצי מטר, בקומה השלישית של הבניין. בצד המעבר לא היה מעקה או אמצעי להגנה מפני נפילה. תוך כדי העברת המריצה במעבר הצר נתקל בסף דלת מוגבה, נהדף לאחור ונפל ממרפסת הקומה השלישית אל הקרקע.

3. מר רוזנברג  העיד כי הנתבע 1 אכן שימש כקבלן משנה של הנתבעת 2 לצורך בצוע עבודות גמר של הפרויקט שבצעה הנתבעת 1 בקרית ספר. לתצהירו צורף "הסכם קבלנות" מיום 20.9.00. בהתאם להסכם נמסרו לנתבע 1 בצוע עבודות גמר. בנספח להסכם פורט לוח תשלומים ושלבי עבודות ובהן גם עבודות ריצוף. מר רוזנברג הסביר כי הנתבע 1 נכנס לאתר לאחר שקבלן משנה אחר סיים את עבודות הקמת השלד. מר רוזנברג ציין כי הוא עצמו לא היה עד לאירוע אך " שמעתי שזה קרה. דיברתי עם מנהל עבודה אחר והוא אמר לי שהתובע נפל ולקחו אותו לבית חולים" (עמ' 12 שורות 7-8). הוא עצמו שימש כמפקח בעוד מספר אתרים, כששה, של הנתבעת 1 ובאותו היום היה באתר אחר. באתר בו עבד התובע לא מונה מנהל עבודה מטעם הנתבעת 1: " לא היה צורך בכזה". מר רוזנברג ציין עוד כי הוא זוכר שערך באתר סיורים עם הנתבע 1 " והיינו מבקשים שיקפיד על אמצעי בטיחות" (עמ' 11 שורה 12).

4. הנתבעות טוענות כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראיה בהתייחס לנסיבות האירוע. נטען כי אין מסמכים התומכים בגרסתו וכי לא הובאו עדים, למרות שהיו כאלה, לפי עדותו. מעבר לכך, טוענות הנתבעות לאשם תורם מצד התובע, בהיותו פועל בניין מקצועי ומיומן, בשל התעלמותו מכללי בטיחות ובשל היות העבודה עבודה פשוטה - העברת חול במריצה. לחילופין, נטען, האחריות לנזקיו של התובע מוטלת על מעבידו - הנתבע 1, בהתאם להסכם קבלנות ממשנה שנערך בין  הנתבע 1 לנתבעת 2 ובהיות הנתבע 1 המעביד הישיר של התובע, אשר עליו החובה להנחות עובדיו בהוראות הבטיחות ולהקפיד על קיומן. נטען כי הנתבעת 2 שימשה כיזם הפרויקט בלבד וכל העבודות בוצעו על ידי קבלני משנה מטעמה.

5. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות אני מקבלת את גרסת התובע לגבי נסיבות האירוע כגרסה בה אני נותנת אמון. אמנם, לא הובאו עדים נוספים לגבי נסיבות האירוע מעבר לעדות התובע עצמו, ייתכן והסיבה לכך היא שמדובר בתושבי השטחים אשר קיים קושי להביאם לעדות בישראל. עם זאת, ניתן למצוא סיוע מסוים לגרסה גם בעדות מר רוזנברג, המפקח מטעם הנתבעת 2 עצמה, אשר העיד כי האירוע דווח לו, כאשר הוא עצמו לא הכחיש האירוע ולא העלה כל ספקות לגבי נסיבותיו במהלך עדותו.  אמנם, לעניין תוכן הדיווח למר רוזנברג מדובר בעדות מפי השמועה, אך עצם הדיווח מהווה ראיה לכך שאירוע הנפילה אכן דווח לנתבעת 2 מיד באותו היום. גם המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע מחזקים את גרסתו בדבר נפילתו באותו היום במסגרת עבודתו: מסמך מסכם מבי"ח חאליד לגבי קבלת התובע ואשפוזו, קבלה  על העברתו באמבולנס.  יש לציין כי הנתבעת 2-3 לא טענה טענות של ממש לעניין הכחשת הגרסה, או חשדות מפורטים הנתמכים או מבוססים בדבר מה בעניין זה, אלא טענה טענתה בדבר הכחשת  האירוע  ונסיבותיו בעלמא. בנסיבות אלו ובהעדר עדות סותרת או ראיה אשר מעלה ספקות כלשהם לגבי האירוע ונסיבותיו, הנטל המוטל על התובע בעניין זה אינו כבד. עדותו של התובע, אשר נחקר על תצהירו, מהימנה בעני, היא עקבית וללא סתירות כלשהן, מתיישבת עם המסמכים שהוצגו ועם עדותו של מר רוזנברג  ואני מקבלת אותה במלואה. אני קובעת, אם כן, כי האירוע ארע בעת שהתובע עסק בהובלת מריצת חול ונפל מהקומה השלישית של הבניין, כאשר במקום לא היה מעקה או אמצעי אחר למניעת נפילה.

6. התובע טוען כי הנתבעים חבים בפיצוי בשל נזקי הגוף שנגרמו לו הן על פי עוולת הפרת חובה חקוקה והן על פי עוולת הרשלנות. אכן, הנתבע 1 הוא מעבידו הישיר של התובע. ככזה, הוא חב לו חובות זהירות מוגברות, הכוללות החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, הדרכה בדבר שיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים. המעביד חייב לפקח על ביצועה הנאות של העבודה, תוך הקפדה על יישום הוראות הבטיחות ומניעת סיכונים לעובד. חובה זו קיימת בין אם העובד מבצע עבודתו בחצרי המעביד ובין אם לאו. ראה: ע"א 246/72 משה מנשה נ' שלמה דרומנו ואח' פ"ד כז(1) 712; ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ ,  פ"ד מז(3) 225; ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592.

7. הנתבעת 2 שימשה קבלן ראשי באתר. בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת, כי העדר יחסי עובד מעביד אין משמעותו העדר חובת זהירות בין אדם אחד ובין מי שמבצע עבודה עבורו. קבלן ראשי חב חובות זהירות כלפי עובדים העובדים באתר בו הוא מבצע עבודות בניה וראה: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1; ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415;   ע"א 411/73, 467, 518, 519 פרחי נ' אלטמן, פ"ד כח(2) 149; ע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו, פ"ד מו(3) 233; ע"א 10/88 מלכי נ' אפללו , פ"ד מד(4) 813; ע"א 655/80 הנ"ל.  

8. קבלן ראשי חב גם חובות נרחבות על פי דין כלפי מי שמבצע עבודות בניה באתריו. בעניין זה יש להפנות לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988 (ולהלן: " תקנות הבניה"). בהתאם לתקנה 6 לתקנות הבניה מקום בו מעסיק קבלן ראשי קבלני משנה לצורך בצוע עבודות הבניה, יחשב הקבלן הראשי "מבצע הבניה" כמונח זה על פי התקנות. מבצע הבניה הוא האחראי לקיום החובות על פי התקנות לצורך שמירה על בטיחות באתר הבניה. בין היתר, חייב מבצע הבניה לדאוג לגידור והגנה מפני נפילה (תקנות 8-15, 168 לתקנות הבניה וראה גם סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970; תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו - 1986). מבצע הבניה אחראי לכך שכל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא עצמו מינה, ואין די במנהל עבודה מטעם קבלן המשנה (תקנה 2 לתקנות הבניה). מנהל עבודה חייב לעמוד בדרישות ובהסמכות הקבועות בתקנות הבניה. אחריות הנתבעת 2 קיימת גם כ"תופש מפעל" על פי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999. החיקוקים האמורים נועדו לטובתו או להגנתו של התובע, כנדרש בסעיף 63 לפקודת הנזיקין.