בפניי תביעה כספית על סך של 13,878 ש"ח.
עפ"י הצהרת הצדדים ביום 09.10.05, סכום התביעה עומד על סך של 13,878 ש"ח לאחר ההשתתפות העצמית. עוד הצהירו הצדדים, כי הם מוותרים על הגשת תצהירים וחקירות עדים וביקשו לסכם בשאלה המשפטית העולה מטענת הקיזוז של הנתבעת.
א.
טענות התובעים
ביום 20.08.03 ארעה תאונת התהפכות ברכב שדווחה לנתבעת. כתוצאה מהתהפכות הרכב נגרם נזק בסך 18,920 ש"ח בהתאם להערכת שמאי מטעם הנתבעת. הנתבעת לא שילמה את הנזק שנגרם לרכב התובעים. כתוצאה מכך פנו התובעים למוסך מורשה "עד הלום" ותיקנו את הנזקים ברכב בסכום של 23,352 ש"ח כולל מע"מ.
לטענת הקיזוז של הנתבעת, טוענים התובעים כי הנתבעת הגישה תובענה בתיק אחר, ת.א. 59269/03 ביום 25.09.03, בו ניתן פסק דין ביום 23.06.05. לטענת התובעים, כאשר קיימת טענת קיזוז היא נסמכת על חוב ואין צורך להגיש תובענה לבית המשפט. ביום הגשת התובענה נשוא תיק זה ביום 13.05.04 לא ניתן היה לקזז כל סכום שהוא, משום שלא היה פסק דין ולא היה קיים חוב. על פי סעיף 10 לכתב ההגנה, נסמכת הודעת הקיזוז על פסק דין שניתן ביום 22.02.04 ובוטל ביום 29.08.04. כך שטענת הקיזוז בכתב ההגנה נסמכת על פסק דין שבוטל ולכן אין בסיס לטענה זו. הנתבעים מבקשים להעלות טענת קיזוז שלא הועלתה בכתב ההגנה, לאמור על פי פסק דין שהתקבל מאוחר יותר ביום 23.06.05, לאחר הגשת התובענה שהוגשה ביום 13.05.04 ולאחר שהוגש כתב הגנה. אם כתב ההגנה היה מוגש לאחר פסק הדין מיום 23.06.05, הייתה מועלית טענה זו בכתב ההגנה, משלא עלתה בכתב ההגנה אין לה מקום בסיכומים.
לטענת התובעים, המצב ביום הגשת התובענה היה כזה, שלא היה קיים פס"ד, הוגש ערעור על פסק דין שהתקבל בתיק 59269/03 ועל כן, כל עוד שלא הסתיים הדיון בערעור אין מקום לקיזוז.
בחינת הקיזוז וזכות הקיזוז נמדדת ליום הגשת התובענה וזכות זו לא הייתה בידי הנתבעים ביום הגשת התובענה. יש לחייב את הנתבעת בסכום התביעה הכולל הוצאות עו"ד והוצאות משפט כפי שנקבע בת.א. 59269/03 שכן הכוחות שקולים.
לטענת התובעים, מדובר בשתי עסקאות נפרדות ושתי תובענות נפרדות, אשר אין לקשר ביניהן ואין יכולת לקזז.
לעניין זה, סעיף 32 לחוק המכר וסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) המדבר על חובות קצובים. התובעים טוענים, כי מדובר בחובות לא קצובים, משום שהוגשו תובענות לבית המשפט לקצוב את החוב.
על פי ההלכה אין זכות קיזוז בין שתי עסקאות נפרדות או אפילו סדרת עסקאות. החוב אינו קצוב נכון ליום הגשת התובענה, שכן הייתה המחלוקת בין הצדדים לעניין יתרת החוב ואף הוגש ערעור לעניין פסק הדין.
את טענת הקיזוז יש לבחון על פי כתב ההגנה, המצב ליום הגשת התובענות ולאור הערעור שהוגש הוא כזה שאין מה לקזז ולפיכך, אין כל טענת קיזוז.
הנתבעת מתבססת על טענת קיזוז שאינה מסודרת ומנומקת.
ב. טענות הנתבעת
הנתבעת מודה בנזקים שנגרמו על פי חוות דעת שמאי מיום 10.12.03 ושילמה את סכום הפיצויים על פי הוראות הפוליסה. לטענתה, אין לה כל חבות על פי דין או הסכם לשלם את סכומי הפיצויים הנטענים על ידי התובעים, אשר הינם מופרכים בהתאם לחוות הדעת של השמאי אשר צורפה לכתב ההגנה, סכום כל הנזקים שנגרמו לרכבם של התובעים הוא 18,920 ש"ח.
הנתבעת הגישה בתיק אחר, ביום 25.9.03, כתב תביעה כנגד התובעים לתשלום דמי ביטוח בסך 13,286 ש"ח בגין תקופת הביטוח מיום 1.1.02 עד ליום 31.12.02.
בהתאם לפוליסה ותוספת שהוצאה לתובעים לתקופת הביטוח 01.01.03 -31.12.03, הוסכם כי שיעור ההשתתפות העצמית המזערית הינו בסך של 6,000 ש"ח. לאחר הפחתת סכום ההשתתפות העצמית מסכום הנזקים שקבע השמאי ובניכוי ערך כינון בסך של 465 ש"ח, עומד שיעור הפיצויים על סך של 12,455 ש"ח.
ביום 18.03.04 הודיעה הנתבעת, שהיא מקזזת את סכום הפיצויים כנגד חובם של התובעים כלפיה, בכך למעשה סולק סכום הפיצויים אותו דרושים התובעים.
לעניין הקיזוז טוענת הנתבעת, כי התובעים ביטחו משאית שבבעלותם אצל הנתבעת לתקופה מ- 01.01.02 ועד 31.12.02. משסירבו לשלם את פרמיית הביטוח לשנת 2002, הגישה נגדם הנתבעת ביום 25.09.03 תביעה לתשלום פרמיית ביטוח בת.א. 59269/03 בסכום של 13,286 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.09.03 והוצאות משפטיות.
התביעה לתשלום פרמיית הביטוח לשנת 2002 נדונה בפני בית משפט זה וביום 25.05.05 ניתן פסק דין, לפיו התביעה התקבלה במלואה וחייב את התובעים לשלם לנתבעת 13,286 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.09.03 ועד ליום התשלום בפועל ובנוסף, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 4500 ש"ח בצירוף מע"מ.
בקשת התובעים לעיכוב ביצוע של פסק הדין נדחתה ע"י בית משפט זה ביום 23.06.05 והם חויבו בהוצאות הבקשה.
לאחר מתן פסק הדין קיבלה הנתבעת מגזברות בית המשפט כספים שהופקדו על ידי התובעים בקופת בית המשפט בסכום של 5,012 ש"ח. לאחר הפחתת הסכום מחובם הפסוק של התובעים כלפי הנתבעת, ע"פ פסק הדין עומד חובם על סך של 16,712 ש"ח.
בתיק זה ניתן פסק דין בהעדר - אשר בוטל ביום 22.02.04 ומיד לאחר מתן פסק הדין, שלח ב"כ הנתבעת הודעת קיזוז לב"כ התובעים במכתב מיום 18.03.04. לאחר קבלת הודעת הקיזוז על ידי ב"כ התובעים הוגשה תביעה זו על ידם, כאמור ביום 13.05.04.
הנתבעת טענה להגנתה לקיזוז חוב פרמיית הביטוח, אשר בינתיים אושר בפסק דין של בית משפט זה כנגד תביעת התובעים לתשלום תגמולי ביטוח בתיק זה.
על יסוד סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות השל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 יש לקבוע, כי הנתבעת זכאית לקזז את חוב פרמיית הביטוח כנגד החוב בתגמולי הביטוח.
לטענת הנתבעים, במקרה זה הייתה בין הצדדים עסקת ביטוח שהתפרסה על פני מספר שנים. העובדה שביחס לכל שנה הופקה פוליסה איננה מעלה ואינה מורידה לראיית המצב העובדתי - מסחרי כעסקת ביטוח אחת, שכן על פי ההלכה גם הסכמים אחדים יכולים להוות עסקה אחת.
על פי המוסכם בין הצדדים בישיבת קדם משפט, גובה החיוב בגין תגמולי הביטוח ליום 09.10.05 עומד על 13,878 ש"ח. כאמור לעיל חובם של התובעים לנתבעת למועד זה הינו 16,712 ש"ח לאחר קיזוז החיובים נותרה יתרת חוב לתובעים ליום 09.10.05 בסך של 2,834 ש"ח ודין תביעתה להידחות.