נתוני רקע
1. התובע (להלן, גם "הרמן") הוא בעלים של בית מגורים ברח' שבדיה 29 בחיפה (להלן - "הבית"). אין חולקין כי מאז 10.9.87 מבוטח הבית, לרבות תכולתו, אצל הנתבעת 1 (להלן, גם "מגדל"). סוכן הביטוח שתיווך לאורך כל השנים בעסקת ביטוח זו הוא הנתבע 2 (להלן, גם "עדה"). הנתבעות 3 ו- 4 (להלן, גם "השמירה") הן חברות הרשומות כחוק בישראל שעיסוקן, בין השאר, בשירותי אזעקה ו/או התראה ו/או מוקד - סיור ו/או שירותי שמירה. ביום 21.9.89 התקינה השמירה בבית מערכת אזעקה, וזאת כעולה מכתב הזמנה (נ/1) שתאריכו לא נרשם. ביום 21.9.89 נקשרו הרמן והשמירה בהתקשרות לרשת מנויי מוקד 99, וזאת כעולה מהסכם מיום 21.9.89 (נ/3). כעולה מ-נ/3 הרי שני המסמכים
"מהווים מקשה אחת". מכאן נלמד כי שניהם נחתמו בו ביום, דהיינו ב- 21.9.89.
2. ועוד נהיר כי ביום 21.9.00 הייתה פריצה לבית ונגנבו ממנו רכוש ותכולה, לרבות תכשיטים ופריטים בעלי ערך. בעקבות זאת תבע הרמן תגמולי ביטוח ממגדל. נזקי הפריצה נישומו על ידי השמאי אלכס זולדן ממשרד קיזלר שמאים בע"מ (להלן - "קיזלר"). קיזלר קבע כי ערכי הכינון עולים לסך של 26,295 ש"ח והוא המליץ לשלם להרמן תגמולי ביטוח בהתאם. כתוצאה מכך שילמה מגדל להרמן, לאחר ניכוי השתתפות עצמית, סך של 25,845 ש"ח.
3. ואולם, לטענת הרמן כעולה מכתב תביעתו, התכולה בבית הייתה בסכום גבוה פי כמה. לנוכח זאת הוא תבע את הפרש שווי התכולה בסכום של 134,458 ש"ח, כערכם ליום הגשת התביעה, וכן הוצאות שונות ועוגמת נפש בסכום של 15,000 ש"ח. הרמן הגיש תובענתו כנגד מגדל ועדה. לשיטתו נהיר היה לו, לכל אורך השנים, כי מכלול תכולת הבית מכוסה בפוליסת הביטוח. משעה שנכזבה תוחלתו הוא מייחס רשלנות שתפורט לעדה, ומגדל נושאת באחריות שילוחית לרשלנות נטענת זו. ללא קשר לכך טוען הרמן לרשלנות השמירה בגין עילות שונות. מסתבר, לטענתו, כי הגם שמערכת האזעקה נדרכה כהלכה על ידי אשתו (להלן - "גב' הרמן"), לא נקלט במוקד השמירה אות אזעקה וממילא סיירי השמירה לא פקדו את הבית. ועוד נטען לרשלנות בתכנון מיקומם של גלאי האזעקה, שנעשה באורח לא מקצועי, ושפילס את הדרך לפורצים לבצע זממם בקלות יתרה.
מגדל, עדה והשמירה התגוננו בפני התביעה. ככל שעסקינן במגדל היא הגישה הודעת צד ג' כנגד השמירה והשמירה התגוננה בפני הודעת צד ג' זו.
4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו ראיות. מטעם הרמן נשמעה עדותו-שלו, עדות רעייתו, גב' הרמן, וכן עדותו של המומחה ערן אייזיק (להלן - "אייזיק"), שהגיש חוות דעת מקצועית לעניין הרשלנות הנטענת של השמירה בתכנון לא נאות של מערכת האזעקה. מטעם מגדל נמסרה עדותה של החתמת, גב' רכס מוניק. מטעם עדה נמסרה עדותו-שלו. מטעם השמירה נמסרה עדותו של מנהל סניף חיפה שלה, מר יוסי נחום.
5. כאמור, התביעה מגלה עילות תביעה נפרדות, לכאורה חסרות קשר, בין המסכת כנגד מגדל ועדה, מצד אחד, לבין המסכת כנגד השמירה, מצד שני. אדרש, איפוא, במובחן לכל אחת מן העילות האמורות. ב"כ התובע ראה לפתוח סיכום טענותיו דווקא במסכת כנגד השמירה. אלך בעקבותיו ואפתח בדיון והכרעה בסוגיות השונות הצריכות לפנים, לצורך התובענה כנגד השמירה.
התביעה נגד השמירה - דיון והכרעה
6. כאמור המערכת החוזית בין הרמן להשמירה הוסדרה בהסכמים נ/1 ו- נ/3, שקבעתי שהם נחתמו באותו מעמד, 21.9.89, והם מהווים "מקשה אחת". נ/3, "חפצית", הוא מסמך מחובר בן שלושה עמודים ו-נ/1 הוא דף הכולל שני עמודים. מסתבר, פשיטא עקב רשלנותה של השמירה, כי ב-נ/3 מתנוססת חתימתו של הרמן רק על העמוד הדן בפרטים טכניים של הזמנת השירות ועל נ/1 מתנוססת חתימתו של הרמן רק על העמוד הדן בריכוז ההזמנה של פרטי הגלאים. העמודים האחרים, הכוללים תניות שונות בחוזה אחיד עליהם נסמכת השמירה, לא חתומים על ידי הרמן, הגם שמצוי בהם מקום לחתימת הלקוח. לנוכח כל אלו טוען הרמן, ראש לכל, כי אין לחייב אותו בגין עמודים "לא חתומים" אלו.
הגם שאין לי ספק בהתנהלותה הנפסדת של השמירה אין בדעתי לקבל את הטענה. כך, בעיקר, לנוכח העובדה שכאמור, "חפצית", לא ניתן להפריד בין הדבקים. וכך, הנני מתייחס במורת-רוח לכך שבגדר ראיותיו צירף הרמן רק את העמוד האחד ב-נ/1, הגם ש"חפצית", מתחילת הדרך הוא לא יכול היה אלא לקבל דף שיש עליו שני עמודים. כך, אף ככל שעסקינן במוצג נ/3, ושמא ביתר תוקף. מלכתחילה מצרף הרמן לכתב תביעתו, כהלכה, את כל שלושת עמודיו של מוצג זה. ממילא לא יכול להישמע הרמן בטענה מלאכותית כי הוא לא היה מודע ליתר עמודי המסמך, גם אם לא נחתמו על ידו.
7. מחלוקת חשובה בין בעלי הדין ניעורה לעניין השאלה האם המערכת נדרכה על ידי גב' הרמן, אם לאו. על פי עדותם של הרמן וגב' הרמן, הרי בבוקרו של יום הפריצה הם יצאו ביחד מן הבית וגב' הרמן הייתה זו שדרכה את האזעקה. השמירה חולקת על כך. הדבר עולה, לטעמה, לנוכח העובדה שלא נקלט אות במוקד. אות וסימן הוא לטעמה כי המערכת לא נדרכה. כפועל יוצא מכך, כך הטענה, לא יכול הרמן להלין אלא על עצמו, לנוכח מחדל חמור זה. ועוד טוענת השמירה כי ככל שהמערכת נדרכה ולא נקלט אות במוקד, אין זאת אלא שהמערכת לא תוחזקה כהלכה והיה זה הרמן שהתחייב, חוזית, לתחזק אותה כהלכה שהרי הוא, מטבע הדברים, מחזיקה המתמיד והאפקטיבי.
בעיקר מצביעה השמירה על דרך התבטאותם המשונה של הרמן וגב' הרמן, בסוגיה הנדונה. כל אחד מהם, בתצהירו, מצביע על פעולות שונות שעשה באותו יום כשהוא נוקט לשון יחיד, כמקובל. ואולם, ככל שעסקינן ב"גרסת הדריכה", משום מה השניים נוקטים בביטוי
"דרכנו", הגם שבעדותם שניהם מאוחדים בדעתם כי הייתה זו פעולת היחיד של גב' הרמן. התנהלות זו מחשידה את גרסתם של בני הזוג בסוגיה האמורה.
8. בחנתי חומר הראיות שבפניי ובדעתי לאמץ את גרסת בני הזוג הרמן אודות כך שבבוקרו של יום הפריצה דרכה גב' הרמן את מערכת האזעקה. ועוד הנני קובע כי מערכת האזעקה, עובר לפריצה, הייתה תקינה. לנוכח זאת אין משמעות לשאלה מי אמור היה לתחזק אותה כהלכה, הגם שאני מניח שדעתי נוטה לעמדת השמירה בסוגיה הנדונה. לכאורה, אם אלו הם פני הדברים, אמור היה אות האזעקה להיקלט במוקד של השמירה וככל שלא נקלט, לכאורה הדבר נעוץ ברשלנותה של השמירה.
ואולם אין בדעתי לגזור את המסקנה האמורה. כשם שהנני מאמין לגרסת הרמן, כך אני מאמין לגרסתה של השמירה, המסתייעת בדו"ח ממוחשב שלה (נ/5), המצביע על כך כי לא נקלט אות האזעקה. כך הכיצד? מבאר המסמך נ/3 כי "
המנוי מודע לכך, כי קיימת אפשרות טכנית לשתק, להוציא מכלל פעולה, לנטרל או לשבש את המערכת בחיבורה למוקד וכן את מרכז הבקרה במוקד וכן כי קיימת אפשרות שהמערכת ו/או המוקד ו/או הקשר שבין המערכת לבין המוקד ו/או ציוד החיבור במוקד ישובשו או ייפגעו במזיד, או שלא במזיד, או כתוצאה מפגעי מזג אויר וכל תופעת טבע אחרת או מכל סיבה שלחברה או למנוי אין שליטה עליה; המנוי פוטר את החברה מכל אחריות למקרה אירוע מן האירועים המפורטים לעיל...." (סעיף 13).
משמע, נחה דעתי כי קיימת היתכנות טכנית, שאינה נעוצה לא ברשלנות הרמן ולא ברשלנות השמירה, אשר כתוצאה ממנה, גם אם נדרכת מערכת האזעקה כפי שקבעתי שנדרכה, לא ייקלט האות במוקד, עקב סיבות טכנולוגיות שנצפו מראש, בגדר ההתקשרות החוזית האמורה. כך קרה בנדוננו.
9. לנוכח כל אלו ברי כי אין בדעתי לייחס כל מידה של רשלנות או הפרה חוזית מצד השמירה, לנוכח אי פעילותו של סייר המוקד של השמירה. ועם זאת בדעתי שלא לאמץ את פרשנותה המגמדת של השמירה וטיעונה לעניין הקשר הסיבתי שעל הרמן היה להוכיח, ככל שהיה מגיע סייר למקום. לשיטתה של השמירה, גם אם היה מגיע סייר למקום עדיין שומה היה על הרמן, כך טענתה, להוכיח כמה זמן היה דרוש לפורצים כדי לקחת את הסחורה ולעזוב את המקום, לעומת הזמן שהסיירת הייתה זקוקה לו כדי להגיע למקום ו
"לא ידוע מי היה מנצח בתחרות הזו" (סעיף 54 לסיכומיה).
נתון זה משתלב בטיעון נוסף על פיו מגמדת השמירה אף את חובות הסייר, שלטעמה אמור להגיע למקום רק כדי לבדוק בדיקה חיצונית את סיבת הפעלת המערכת. כך, משום שלכל הדעות אין עוררין שההסכם שנקשר אינו הסכם לשירותי שמירה ואבטחה, אלא לשירותי מוקד וסיור.
10. בסוגיות האמורות בדעתי לאמץ את השקפתו של כב' השופט אלרון ב-ת.א. (חי') 3669/97
איתן חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (לא פורסם). לטענותיה של השמירה בפרשה שבפניו השיב השופט אלרון
"כי מוזר בעיניי כי הנתבעת טוענת למעשה כי השירות המסופק על ידיה אינו יעיל כלל, שכן עקב הזמן הדרוש להגעת סייר מרגע קבלת האזעקה במועד, הפורצים יספיקו לעזוב את המקום, וכל שהסייר אמור למעשה לעשות הוא לדווח על הפריצה לגורמים המתאימים. האין קבלת עמדה זו המובעת מפי ב"כ הנתבעת כדי לרוקן מתוכן את השירות אותו היא מספקת ו/או אמורה לספק, אחרת בין הגעתו של המבוטח ביום המחרת בו הוא לומד לדעת על הפריצה לבין דיווח סתמי על פריצה שהתרחשה - אין ותו לא".
על אותה דרך מקובלת עליי אף השקפתו של כב' השופט סוקול ב-ת.א. (חי') 19828/99
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (נספח א' לסיכומי התובעים; להלן - "פרשת מנורה"). לטעמו, וככל שעסקינן בסוגיות הקשר הסיבתי האמורות
"יש להניח כי הפעלת האזעקה והשמעת קול הצופר מרתיעה חלק ניכר מהגנבים.... זמן הפריצה, וזמן הגעת הסייר הם עניין לספקולציות שהרי לעתים מצוי הסייר בקרבת מקום ולעיתים במרחק רב יותר" (סעיף 26).