1. ביום 6.5.99, בהיותה בת שלוש, ננשכה תובעת 1 (להלן- תמר"), בפניה על ידי כלב מסוג קוקר-ספנייל כאשר הלכה בשבילי המשק בקיבוץ גניגר לא הרחק מביתה. נתבעים 1 הינם הבעלים של הכלב ונתבע 2 הינו הקיבוץ. נתבעת 3, ביטוח חקלאי בע"מ, ביטחה את הנתבעים באחריות צד ג'. תובעים 2-3 הינם הוריה של תמר. תובעים 2 ו- 3 ונתבעים 1 חברים בקיבוץ.
2. הנתבעים הודו באחריותם לאירוע. המחלוקת בין הצדדים מוגבלת לשאלת הנזק בלבד.
3. ניתנו מספר חוות דעת מומחים ביחס למצבה הרפואי של תמר: כל צד הגיש חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה ותחום הפלסטיקה ומונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.
4. בתחום הפלסטיקה קבע מומחה מטעם התובעים, ד"ר ג'קי גוברין, כי נותרו לתמר,
"צלקת באורך כ- 1 ס"מ בלחי ימין. צלקת שניה באורך כ- 2 ס"מ בזוית הפה מימין. סימני חבלה קלים בלחי ימין." ד"ר גוברין העריך את נכותה בשיעור של 10% לפי סעיף 75(2)ב' לתקנות המל"ל (חווה"ד צורפה לכתב התביעה). הפסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ, מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר מטעם התובעים, קבע לה נכות זמנית עד לגיל 18 בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 30%.
5. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה על ידי ד"ר דנה לרר עמישר, מומחית לפסיכיאטרית ילדים ונוער. המומחית העריכה את הנכות הפסיכיאטרית של תמר בשיעור של 20%,
"15% הינם בגין גורמים התפתחותיים, הרגשיים המוקדמים, המשפחתיים וליקויי הלמידה. 5% הינם בגין התאונה. נכות זו הינה צמיתה." המומחית בתחום הפלסטי מטעם הנתבעים, ד"ר קאופמן, העריכה את נכותה בשיעור של 5%.
6. מומחית שמונתה על ידי בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר לנדא, מומחית לפסיכיאטריה של ילדים ונוער, קבעה לתמר נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% לצמיתות.
7. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 2.5.05 נחקרו גב' מיכל וולף שהיתה המטפלת של תמר ואמה, התובעת 3, המומחית ד"ר לנדא.
הנכות הפלסטית
8. יצויין כי במהלך שמיעת התובענה הופיעה תמר באולם המשפט וניתן היה להתרשם בצורה בלתי-אמצעית מהצלקות שתוארו בחוות הדעת. כמו כן, הוגשו תמונות ת/1- ת/6 שצולמו בהיותה בת שלוש ועד להיותה בת שש (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 2.5.05). למען הסדר, עוד יצויין כי הוגשו לתיק תמונות נוספות שצורפו לתחשיבי הנזק של התובעים.
על אף הפער בין שתי חוות הדעת, על פי שתיהן מדובר בנכות בשיעור נמוך יחסית שניתנה בגין פגיעה אסתטית.
לאחר עיון בחוות הדעת ועל פי התרשמותי ממראיה באולם הנני קובע את נכותה הפלסטית של התובעת 1 בשיעור של 7.5% לצמיתות.
הנכות הנפשית
9. הנתבעים ביקשו לא לאמץ את חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט. לטענתם, קביעת המומחית כי תמר מפעילה מנגנוני הדחקה היתה מופרכת. זאת, כיוון שלא ניתן היה, לגישתם, להשתית קביעה זו על שני דברים שנמסרו על ידי תמר: ראשית, שהצלקת לא מפריעה לה, ושהיא אוהבת לשחק עם כלבים. בפי הנתבעים מכונות התבטאויות אלו "נתונים" ולדידם היה על המומחית לקבל אותם כפשוטם (מכאן כפי הנראה השימוש במונח נתונים) ולקבוע שתמר התמודדה יפה עם הטראומה ושהיא אינה מפחדת לשחק עם כלבים וכי הצלקת אינה מפריעה לה. כתוצאה, מבקשים הנתבעים לקבוע כי תמר אינה מפעילה מנגנוני הדחקה.
10. מן המפורסמות שתורת הפסיכיאטריה על גישותיה השונות מבוססת, בין היתר, על התיזה כי אימרות של נבדק אינן בהכרח משקפות את מצבו הנפשי לאשורו ואין זה נדיר כי התבטאות מסויימת תסמן או תסמל מצב נפשי שונה או הפוך מן ההתבטאות. אין צורך להידרש לספרות המקצועית בעניין דנן, וניתן להסתפק בדברים שנכתבו בחוות הדעת שהובאה מטעם הנתבעים. שם צויין כי מתקיים אצל תמר מנגנון הדחקה
; "תמר בבדיקתה שוללת תסמינים פוסט טראומתיים. מציינת את הקושי החברתי והרצון בחברים. נראה כי למרות הכחשתה את משמעות הצלקת לא נוח לה עם מראה פניה" (פרק הדיון בחוות הדעת של ד"ר לרר עמישר).
11. בסופו של עניין השאלה הינה אם יש להעדיף את חוות הדעת שהובאה על ידי הנתבעים או חוות הדעת שנערכה על ידי המומחית מטעם בית המשפט. ההבדל המשמעותי בין שתי חוות הדעת היה שהראשונה ייחסה את עיקר נכותה הנפשית של תמר (10% מתוך 15%) למצב קודם ולתסמינים אחרים מהם היא סובלת לפי הערכת המומחית. לדעת שתי המומחיות, בשונה מדעתו של המומחה מטעם התובעים, מדובר בנכות צמיתה, ממצא מפתיע במובן מסוים לאור גילה של תמר בעת הבדיקה.
12. לטעמי, מוקנה יתרון לחוות דעת שנערכה מטעם מומחה הפועל על פי מינוי מאת בית המשפט לעומת חוות דעת המובאות על ידי צדדים. במקרה דנן, ניסו הנתבעים, בנוסף על ההסתייגות שנדונה לעיל, לטעון כי ראיות אחרות, כגון הערכות המורים (נ/2) לפיהן נהנית התובעת מחיי חברה מלאים, והעובדה כי נמצאת במסגרת קטנה מספקות הסברים לממצאים של המומחית.
ראיות אלה הינן ראיות עקיפות וחשיבותן מוגבלת. לא הובאו לעדות אותם מורים שצוטטו בנ/2 ועל אף היות תמר במסגרת קטנה עדיין ניתן לעמוד על מצבה החברתי. הרושם הכולל מעדות המטפלת היה כי היא תומכת ומגבה את האמור בחוות דעתה של ד"ר לנדא ולא להיפך. כך, למשל, אמרה המטפלת בחקירתה הראשית:
"תמר עסוקה מאד בלשמור על מקומה. מתקשרת יותר לקבוצה הצעירה... קשריה החברתיים בעיקר עם בנות צעירות ממנה. יש בה פוטנציאל גדול גם מבחינה חברתית וגם בבחיה שכלית. נראה שמשהו מעכב אותה מלנצל זאת... יחסית לשאר היא חריגה (עמ' 7-8 לפרוטוקול הדיון מיום 2.5.05).
אמנם, תמר נמצאת במסגרת קטנה מאד, אך אין מניעה להשוותה לילדים אחרים בקבוצה או לבדוק את השתלבותה עמם.