רקע
1. עד לשנת 1994, היו התובעים והנתבע שותפים בחלקים שווים, כל אחד בשליש, בעסקי עמילות מכס, שינוע ותובלה בינלאומית.
הצדדים ניהלו את עסקיהם במסגרת חברות שונות, שפעלו כולן במסגרת עסקית אחת (החברות כולן תקראנה להלן: "
החברה").
2. בסוף שנת 1994, נקלעו החברה והעסקים המשותפים למשבר כספי ולחובות גבוהים, בהיקף של למעלה ממיליון ש"ח;
בנסיבות אלו החליטו הצדדים, כי אין ביכולתם לפרנס ולשלם שכר לשלושת המנהלים; לפיכך הוסכם ביניהם, כי על אחד מהם לפרוש מהעסקים המשותפים, על-מנת ששני הנותרים ימשיכו בניהול העסקים, יחזירו את החברה לפסי רווחיות ויביאו להשבת החובות שצברה החברה במלואם או בחלקם.
הצדדים החליטו על הפרדת "חבילת השותפויות" שביניהם, וביום 30.12.94 נחתם בין הצדדים הסכם, לפיו יפרוש הנתבע מן החברה.
בהסכם נקבעו הסדרי הפרישה בצד הזכויות והחובות המוטלות על כל אחד מן הצדדים (להלן:
"הסכם הפרישה" או
"ההסכם").
3. הסכם הפרישה, הינו הסכם קצר וברור, ולמרות זאת הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה -מי הפר את ההסכם ועל מי מהם להשיב למשנהו כספים, עקב הפרתו של הסכם זה.
התובעים מטבע הדברים סבורים, כי הנתבע הפר מחויבותו והם זכאים להשתתפותו בהפסדים שנוצרו בחברה, ולפיכך הגישו את תביעתם; ואילו מנגד, הנתבע סבור, כי לא רק שאינו חב בכספים הנתבעים, אלא שהתובעים הם אלו שהפרו את ההסכם והם חייבים להשיב לו, כספים ששילם לחברה, לאחר פרישתו, ולפיכך הגיש כנגדם תביעה שכנגד.
4. שורש המחלוקת בין הצדדים כאמור, הינו פרשנותו של הסכם הפרישה ולמעשה, המחלוקת מתמקדת במספר סעיפים, אשר מפאת חשיבותם יצוטטו להלן, לפי מספריהם בהסכם הפרישה:
"3 : שרון יעביר את כל מניותיו בחברות המנויות במבוא לדבידוביץ ולדביר בחלקים שווים ללא תמורה באופן מיידי.
6 : חובות העסקים מוערכים על ידי הצדדים בסכום של 1,100,000 ש"ח נכון ליום חתימת הסכם זה והצדדים אחראים לסכום הנ"ל בחלקים שווים ביניהם, דהיינו 1/3 לכ"א.
8 : הבטוחות שמשאיר שרון בעסקים יעמדו להבטחת פרעון חלקו בחובות הנ"ל, אך שרון זכאי לקבוע את דרך ההשקעה של הבטוחות הנ"ל.
9 : בתום 3 שנים מהיום, לאחר עריכת מאזן העסקים, יקבע אם נותר חוב בעסקים הנובע מהאמור בס' 6 ומה שיעורו. היה ונותר חוב כזה, יהא שרון חייב לפרוע את 1/3 החוב, והבטוחות השייכות לו יוכלו לשמש כאמצעי לפירעון. היה ויוותר עודף בטוחות על החוב בו נושא שרון יוחזר/ישוחרר החלק העודף של שרון. בכל מקרה, לא יהיה שרון חייב לשלם יותר מ- 1/3 החובות הנקוב בס' 6 לעיל.
11 : עם חתימת הסכם זה יוחזרו לשרון כל הערבויות האישיות שהעמיד לטובת העסקים (יבוטלו חתימותיו כערב לטובת העסקים) (הערה שלי - י.ש. - מכאן ואילך רשום המשפט הבא בכתב יד בלתי ברור:)
למעט הבטוחות שעל פי ס' 7 לעיל וכן תשוחרר דירתו מהשעבוד לטובת בנק אוצר החייל"
טענות הצדדים
5.
לטענת התובעים, במסגרת הסכם הפרישה, הסכימו הצדדים לשאת בחוב החברה שעמד על 1,100,000 ש"ח, בחלקים שווים, דהיינו כל אחד היה צריך לשאת בסך של 366,667 ש"ח, והנתבע השתתף רק בתשלום חלק מהחוב.
לצורך מילוי חלקו העמיד הנתבע בטחונות, ששוויים ביום חתימת הסכם הפרישה, היה בסך של 250,000 ש"ח. הנתבע שילם חלקו בחוב על ידי כך שהמיר את הביטחונות שהעמיד כאמור, והעביר ביום 19.7.95, לקופת החברה, סך של 214,000 ש"ח.
במהלך 1995, העסקים נקלעו לחדלות פירעון, למעט חברה אחת, אשר במהלך שנת 1997 חדלה מכל פעילות עסקית.