א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
108650-00
09/02/2005
|
בפני השופט:
מרדכי בן חיים
|
| - נגד - |
התובע:
מנהל מקרקעי ישראל
עו"ד וסרמן
|
הנתבע:
סולל חבצלת
עו"ד רינון
|
| פסק-דין |
א.
מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין
1. התובע הוא הבעלים הרשום של חלקת קרקע ברח' הרכש 34, באפקה, הידועה כחלקה 116 בגוש 6626.
על המקרקעין הנ"ל נבנה בית מגורים המכיל ארבעה חדרים, מטבח ונוחיות (הקרקע והבית יחדיו יכונו להלן: "הנכס") וזאת מכח הסכם פיתוח מיום 10.9.65 שנחתם בין זיו יואל (להלן: "זיו"), והתובע ואליו נספח הסכם חכירה. שני ההסכמים הנ"ל יוגדרו על ידי התובע "כהסכם העיקרי".
2. ביום 3.3.71, הועברו זכויות זיו על פי ההסכם העיקרי אל ה"ה שרף סם ולואיז (להלן: "שרף"). עובר לפטירתם של שרף נמכר הנכס והבית לנתבעת ולבעלה לשעבר ידידיה סולל (להלן: "סולל") וזאת על פי הסכם משולש שנחתם ביום 21.7.81 בין מנהל עזבון שרף לבין ה"ה סולל והתובע (להלן: "ההסכם המשולש").
התובע טוען כי בנובמבר 1996 , בדק ומצא כי הנתבעת ביצעה עבודות בניה בנכס ובכלל זה סגרה את קומת העמודים שהיתה אמורה להיות פתוחה וזאת משמשת בפועל למגורים (להלן - "המרתף").
לא זו אף זו, במסגרת דו"ח פיקוח מיום 30.9.97 תועדו בנכס חריגות בניה נוספות דהיינו סגירת מרפסות בפינה הדרום מזרחית והצפון מערבית והקמת חניה מקורה.
3. התובע מוסיף וטוען כי לאחר שדרש וקיבל מן הנתבעת ביום 16.12.97 תוכנית בנייה, מצא כי קומת המרתף מצויה מרביתה מעל פני האדמה ובגובה של 2.30 מטר והגישה אליו מתאפשרת הן דרך הבית והן באמצעות כניסה חיצונית ונפרדת.
לנוכח ממצאים אלו הודיע התובע לנתבעת כי יסכים לתוספת הבניה שבוצעה בכפוף לתשלום דמי היתר שהוערכו ונקבעו על ידו בסכום של 270,287.37 ש"ח (להלן: "דמי ההיתר").
חילופי מכתבים בין בעלי הדין בעיקר באשר בשאלת חיובו של המרתף לא העלו דבר וביום 21.11.99 המציאה הנתבעת לתובע חוות דעת של שמאי מטעמה (להלן: "חוות דעת ויסמן"). בחוות דעת ויסמן חלקה הנתבעת על גובה שומת התובע (בעיקר על יסוד טענותיה לפיה אין לשום את המרתף בערכים שקבע התובע).
בסיום חוות דעת ויסמן נרשם:
"
סך הכל דמי היתר לתשלום בתוספת מע"מ כחוק, 94,041.30 ש"ח".
4. התובע מחזיק בדעתו לפיה המרתף מצוי רובו ככולו מעל פני הקרקע עם כניסה נפרדת, נבנה בחריגה מתוכנית הבניה היחידה שאושרה בשנת 1966 ומכאן נובעת זכותו של התובע לדרוש דמי היתר להכשרת המצב הקיים או לחילופין לדרוש הריסת המבנים שהוספו ללא הסכמתו.
5. הנתבעת הכחישה טענות התובע וכפרה בזכותו לגבות ממנה סכום כלשהו.
בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען כי מאז רכישת הנכס על ידה לא הוספו לנכס כל שטחים למעט סגירת מרפסות וכי שעה שרכשה את הנכס היה המרתף קיים .
בסעיף 13 לכתב ההגנה טענה הנתבעת :
".....
הבניין בנוי בשני מפלסים ....המרתף שהיה בשעתו מכוסה משני צידיו בעפר, נחשף חלקית בצדדים לאחר הקמת קיר תומך על ידי חברת "נתיבי איילון" שיישרו את פני הקרקע לצורך הקמת הקיר התומך ולפיכך הוקמו על ידי בעלה לשעבר של הנתבעת - קירות תומכים שיצרו את המפלסים".
אשר לחוות דעת ויסמן טענה הנתבעת כי זו שומה חלופית וכי לשיטתה וכמפורט במכתבה לתובע מיום 23.3.98, רכשה הנתבעת את הנכס במצבו כיום דהיינו עם מרתף וכי זה נמצא ברובו מתחת למפלס הקרקע וכי על פי התב"ע החלה - שטח קומת המרתף לא יחשב כשטח בניה לצורך חישוב אחוזי הבניה הנותרים. הנתבעת הוסיפה וטענה במכתבה כי שילמה היוון על 160 מ"ר ולפיכך לזכותה 33.35 מ"ר לניצול שעה שתבקש להוסיף שטחים בקומה נוספת.
בהמשך הליך טענותיה כפרה הנתבעת בחישוב סכום דמי ההיתר והכחישה כי הפרה את ההסכם עם התובע.
עד כאן עיקר טענות בעלי הדין .
ב. המחלוקת
כתבי הטענות חושפים מחלוקת עובדתית ומשפטית.
1. המחלוקת העובדתית הינה בשאלה האם הנתבעת בנתה את המרתף או כי זה היה קיים שעה שרכשה את הנכס.