מה דינה של ערבות להבטחת חיוביו של בעל חשבון בנק כלפי הבנק, אשר לגביה הוברר, כי במעמד החתימה על כתב הערבות הובטח לערב, כי יחד עימו יערבו עוד חמישה ערבים ואולם, בפועל ערבו רק ארבעה ערבים נוספים.
זוהי השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתובענה שבפניי.
רקע
1. התובעת היא מוסד בנקאי, אשר אצלו פתחה הנתבעת 1 בתובענה שבפניי חשבון בנק ולוותה מהתובעת כספים (כלפי נתבעת זו, כמו גם כלפי הנתבעים הנוספים בתובענה זו, למעט הנתבעת בהליך שבפניי, ניתן פסק דין)
הנתבעים 2-6 הם ערבים, אשר ערבו לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת והם נתבעו מכח ערבותם לחשבון.
בכתב התביעה, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בפרעון חובות הנתבעת 1, לאחר שזו לא עמדה בהתחייבויותיה; כאשר, על פי הנטען בכתב התביעה, ערבו הנתבעים 2,3,4 לכלל התחייבויותיה של הנתבעת 1, לאחר שחתמו על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, בהיותם בעלי עניין בנתבעת 1.
הנתבעים 5,6, ערבו לקיום התחייבויות הנתבעת 1 על פי הלוואה בסכום של 120,000 ש"ח, אשר נטלה הנתבעת 1 מהתובעת ושלא עמדה בתשלום החזריה.
התביעה נגד התבעים 2,3,4 הינה לתשלום חובות הנתבעת 1 הן בגין חיובים שנותרו בחשבון העו"ש והן בגין יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת, שאף לגביה נתבעו הנתבעים מס' 5 ו-6.
כאמור לעיל, נגד הנתבעים כולם, לבד מהנתבעת 6 ניתן פסק דין, בהעדר הגנה - כנגד נתבעים 1-4 ולאחר שבקשת הרשות להגן מטעם נתבע 5 נדחתה, לאחר שלא התייצב לדיון בבקשת הרשות להגן אותה הגיש - לגבי נתבע זה.
2. הנתבעת 6 (להלן:-"הנתבעת") הגישה בקשת רשות להגן, שבה העלתה מספר טענות.
בקשת הרשות להגן נדחתה כולה מלכתחילה על ידי כב' הרשמת בית אור (כתוארה אז), בהחלטה מיום 20.7.98.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה ובמסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נקבע, כי
"למבקשת תינתן רשות להתגונן בטענה בדבר התניית חבותה בחתימתם של ערבים נוספים" (החלטת בית המשפט העליון ברע"א 3607/99 מיום 17.5.2000).
3. טענתה זו של הנתבעת, כפי שהיא עולה מבקשת הרשות להגן, שלימים התצהירים התומכים בה הפכו לכתב הגנה, היא, כי ההלוואה נשוא התובענה היא הלוואה אשר ניתנה בערבות המדינה ובסיועה של קרן קורת, שהיא קרן לעידוד עסקים קטנים.
על פי התוכנית העסקית אשר הוכנה, תנאי למתן ההלוואה (בסכום של 140,000 ש"ח), היה חתימתם של שישה ערבים על כתב הערבות, כאשר שמותיהם של הערבים ננקבו באותו מסמך תוכנית: משעלי פזית, משעלי ליאור, לנקרי נסים, משעלי פרוספר ושני ערבים נוספים, לא נקובים.
בפועל, לטענת הנתבעת, חתמו על כתב הערבות רק שני ערבים.
לתצהיר נוסף אותו הגישה הנתבעת מאוחר יותר, צירפה הנתבעת הוראת ביצוע של הוועדה המשותפת לקרן קורת והתובעת, כאשר בהוראת ביצוע זו נדרשו, לבד מערבויות משעלי פזית וליאור ושני הערבים הבלתי נקובים, ערבותם של פרוספר משעלי ובת זוגו ולנקרי נסים ובת זוגו ואולם, למרות הוראת הביצוע, הסתפקה התובעת בחתימתם של שני ערבים בלבד על כתב הערבות, חתימת הערבים הבלתי נקובים.
הנתבעת טוענת, כי חתימתם של הערבים הנוספים על כתב הערבות היוותה תנאי לכניסתה לתוקף של ערבותה והיות והערבים הנוספים לא חתמו על כתב הערבות, ממילא דין ערבותה של הנתבעת להתבטל, לאחר שהיא לא באה לעולם.
4. יצויין, כי במהלך ניהול ההליך, עוררה הנתבעת בקשות שונות לתיקון כתב הגנתה בדרך של העלאת טענות הגנה נוספות. בקשותיה אלה של הנתבעת נדחו.
טענות הצדדים
5. בית המשפט הורה על היפוך נטל הראיה בתיק זה , נוכח טענות הנתבעת.
מטעם הנתבעת העידו בפניי הנתבעת ואחד הנתבעים הנוספים בתובענה- לנקרי נסים, לאחר שאת עדותם הראשית נתנו בתצהיר. מטעם התובעת העידו מר משה כליפא, שהיה במועד הרלוונטי פקיד אצל התובעת ובפניו חתמה הנתבעת על כתב הערבות. יצויין, כי עד זה העיד עוד קודם לכן במהלך ישיבת קדם משפט (בלא שהעד לא הוזהר תחילה במהלך אותה ישיבה). כן העידו מטעם התובעת מר שלמה ניב, המשמש כרפרנט גבייה אצל התובעת ומר בני כהן, עובד התובעת, אשר החתים חלק מהערבים על כתב הערבות.