1. התובעים הינם בעלי דירות בבית מגורים ברחוב הסחלב 10 בחיפה, אשר נבנה על ידי הנתבעת (להלן-"הבניין"). התביעה המונחת בפניי עניינה ליקויי בניה שנתגלו ברכוש המשותף באותו בניין.
תחילה הוגשה התביעה באמצעות נציגות הבית המשותף, ואולם בהחלטה מיום 4.2.04, שניתנה במסגרת תיק בש"א 16863/03, הוריתי על תיקון התביעה, על ידי צירוף בעלי הדירות בבניין.
2. לאחר תיקון התביעה, ולנוכח השאלות המקצועיות שעמדו להכרעה, הוריתי על מינויו של המהנדס מר יהושע בר-זיו כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו לגבי הליקויים הנטענים בכתב התביעה (להלן-"המומחה").
3. בחוות דעתו מיום 6.4.05 (להלן-"חוות הדעת") קבע המומחה, בין היתר, כי עלות תיקון הליקויים שנתגלו מסתכמת בסך שווי בשקלים של 17,695$. סכום זה הינו ללא מע"מ ולפני תוספת בשיעור 5%, בגין פיקוח הנדסי.
4. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו יינתן פסק הדין על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט, לאחר הגשת סיכומיהם בכתב ומבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות.
5. בפתח סיכומיה, טענה הנתבעת כי הקמת הבניין הסתיימה למעלה מחמש שנים עובר להגשת התביעה. משכך, ובהתאם להוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973, עבר לגרסתה המועד שבגדרו חלה עליה אחריות לליקויים הנתבעים. דין טענה זו להידחות, ולו בשל כך שהתביעה הוגשה גם בעילה נזיקית. אין חולקין כי בעילה זו טרם התיישנה התביעה, ועל כן אין יסוד להורות על סילוקה על הסף.
6. המחלוקת העיקרית העולה מסיכומי הצדדים מתייחסת לזכות התיקון של הנתבעת. זכות זו מוקנית לה מתוקף סעיף 4ב' לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, המורה כדלקמן: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".
לעניין זה טענו התובעים כי הנתבעת איבדה את זכותה לבצע את התיקונים בעצמה, משום שלא שעתה לדרישות שהופנו אליה בנידון, הכחישה את מרבית הליקויים, וניסיונות התיקון המועטים שביצעה לא צלחו. מנגד טענה הנתבעת כי היא פעלה לתיקון כלל ליקוי, ככל שהדבר נתאפשר לה על ידי התובעים, אשר נהגו כלפיה בחוסר תום לב, כאשר מצד אחד דרשו ביצוע תיקונים ומן הצד האחר לא אפשרו לה ביצועם וסיכלו כל ניסיון לפתרון.
7. ההלכה הפסוקה לעניין זה מורה כי "כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה ובאיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם" (ע"א 8939/01 אביצור ואח' נ' חפציבה בע"מ, תק-על 2003 (3), 975). עוד נקבע שכאשר התעלם הקבלן מפניות הקונים והתחמק מדרישותיהם לבצע התיקונים הדרושים, תישלל ממנו הזכות לבצע את התיקון בעצמו. (ראו: ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י נה (4) 203; ע"א 4445/90 עמיגור נ' מאיוסט תק-על 94 (2), 674).
8. בענייננו, הציגו התובעים חליפת מכתבים שניהלו עם הנתבעת, ממנה עולה כי זו נדרשה לבצע תיקונים מתיקונים שונים. כך, למשל, במכתב ועד הבית מיום 7.11.00, נדרש, בין היתר, ביצוע תיקוני ריצוף בכניסה לבניין, תיקוני אספלט בחניה ותיקוני ריצוף בחדר מחסנים ודוודים. למותר לציין כי כל אותם ליקויים אושרו על ידי מומחה בית המשפט. בתשובתה, מיום 22.11.00, ביקשה הנתבעת לערוך פרוטוקול בשטח לעניין השלמות ותיקונים, תוך שציינה כי חלק מן הליקויים המפורטים במכתב התובעים "אינם מגיעים". לא ברור אם עשתה הנתבעת להוציא לפועל ביקור בשטח ועריכת פרוטוקול ובאם ביצעה אותם תיקונים ברכוש המשותף. בשים לב לאופי ומיקום הליקויים הנטענים, לא תעמוד לנתבעת הטענה כי התובעים לא אפשרו כניסתה לדירותיהם לצורך ביצוע התיקונים. טענה זו אינה ממין העניין כאשר מדובר בתיקון הריצוף בכניסה לבניין, תיקוני אספלט בחניה וכיו"ב תיקונים, שאמורים היו להיעשות באזורים פתוחים ברכוש המשותף.
עוד אני רואה להפנות למכתבה של הנתבעת מיום 18.3.03, אשר הופנה לתובע מס' 9, ובו הוא נדרש לאפשר פירוק מספר מרצפות בדירתו לצורך תיקון נזילה שנתגלתה בחדר הדוודים. באותו מכתב ציינה הנתבעת כי היא עושה כבר יומיים להשגת אריחים חלופיים הדומים לאלו המותקנים בדירתו של תובע זה ו-"כנראה יקח זמן עד שנצליח למצוא אריחים דומים". בתשובתו, מיום 23.3.03, הפנה התובע מס' 9 לכך שאין זו הפעם הראשונה שבה מתגלה נזילה בחדר הדוודים וכי התיקונים שנעשו בעבר על ידי הנתבעת היו מקומיים וחלקיים ולא הביאו לפתרון הבעיה. לגופו של עניין, הסכים לפירוק מרצפות אחדות בדירתו, ובלבד שהריצוף שיותקן יהיה תואם לריצוף הקיים. דרישה הגיונית זו של התובע, לדאוג לריצוף חלופי דומה לזה שיפורק, לא מצאה אוזן קשבת אצל הנתבעת וזו ראתה לפנות במישרין לוועד הבית, על מנת שיפעל לקבל הסכמתו של אותו תובע לביצוע התיקונים. במכתבה מיום 31.3.03, לא ראתה הנתבעת להתייחס לדרישתו הצודקת של התובע ולא ניתנה על ידה כל הצעה לפתרון הבעיה. ביום 10.4.03 נתכנסו דיירי הבניין והחליטו לנקוט בהליכים משפטיים. בפרוטוקול האסיפה הנ"ל צוין כי בעבר נתגלו בעיות חוזרות ונשנות מסוגים שונים ברכוש המשותף של הבניין ואשר טופלו, ללא הצלחה, על ידי הנתבעת.
9. התמונה העולה ממכלול האמור מצביעה על כך שלנתבעת ניתנו הזדמנויות לבצע התיקונים, ואולם היא לא נקטה בפעולות המתחייבות ולא הפגינה רצינות במילוי המוטל עליה. אין די בהצהרות על כוונה לבצע התיקונים המתחייבים, אלא יש לנקוט בפעולות ממשיות להוצאתן של ההצהרות אל הפועל, תוך מתן מענה ופתרון לבעיות העולות בדרך. בנסיבות ולנוכח התנהלותה, אין הנתבעת זכאית עוד לבצע התיקונים בעצמה ואין לכפות על התובעים לאפשר לה לעשות כן. לפיכך, עומדת לתובעים הזכות לסעד כספי.
10. בסיכומיהם, הפנו התובעים לסעיף 2.1.7 לחוות דעתו של המומחה, שם נקבע כי יש לפנות את קומת המחסנים/הדוודים, לפרק את הריצוף, לייבש את שכבת היישור, ולהתקין מחדש, לרבות איטום וסידור ניקוז חירום חדשים לחדר הדוודים. נאמר כי "עלות העבודות אינה כוללת עבודות החלפת צנרת אינסטלציה, בשל העדר אפשרות לקבוע את האורך הנדרש להחלפה. מכל מקום, 1.0 מ"א החלפת צנרת תהיה בעלות 20$ כולל אביזרים. יתרת העבודות כמפורט לעיל הינה בעלות של 4,600$ לא כולל החלפת משקופים, אך כולל עבודות נלוות". לטענת התובעים, משלא אמד המומחה את עלות תיקון החלפת הצנרת, יש לפנות למסקנות המומחה מטעמם ולקבוע את העלות בהתאם לממצאיו.
אין בידי לקבל טענה זו, שכן הכלל הוא שכאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, הוא יטה לאמץ את ממצאיו, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת שלא לעשות כן (ראו: ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פד"י נב (4), 563, 569).
11. הנתבעת טענה כי התובעים זכאים, לכל היותר, לפיצוי לפי חלקה היחסי של כל דירה ברכוש המשותף. הואיל ולא הוצגו מטעם התובעים ראיות לגבי חלקו של כל אחד מהם באותו רכוש, דין התביעה, כך לשיטת הנתבעת, להידחות.
הואיל ולא נתבע בענייננו סעד של ביצוע בעין אלא נתבקש סעד כספי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו, הרי שיש לפצות כל דייר לפי חלקו ברכוש המשותף ולא מעבר לכך. התובעים לא טענו, וממילא לא הציגו כל ראיה, לכך שבכוונתם לבצע את התיקון בפועל באמצעות קבלן אחר. משכך, זכותו של כל דייר לפיצוי נגזרת מחלקו ברכוש המשותף ונקבעת על פיו (ראו: ע"א 559/87 ניר חשאי נ' בטי רונן פד"י מו(1), 229; ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ תק-על 2005 (1), 2774). העובדה שהתובעים לא הציגו תיעוד או תשתית ראייתית להוכחת חלקו של כל אחד מהם ברכוש המשותף, אינה מובילה לדחיית תביעתם. החישוב ייעשה בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם ברכוש המשותף והתובעים יהיו רשאים לעתור למתן פסיקתא לאחר עריכת החישוב.
12. עלות תיקון הליקויים, כפי שהסתכמה בחוות דעתו של המומחה, עמדה על סך שווי בשקלים של 17,695$. סכום זה, נכון למועד עריכת חוות הדעת, הסתכם בסך 77,186 ש"ח, ובצירוף 5% בגין פיקוח הנדסי ומע"מ - סה"כ 93,607 ש"ח.
לפיכך, אני מורה לנתבעת לשלם, תוך 30 יום, לכל אחד מהתובעים פיצוי יחסי מתוך הסכום האמור, כפי חלקו של כל אחד מהם ברכוש המשותף, כשלסכומים אלה מתווספים ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום עריכת חוות דעת המומחה (6.4.05) ועד התשלום המלא בפועל.
13. בנוסף, תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים פיצוי בגין החלפת צנרת האינסטלציה בקומת המחסנים/הדוודים, כפי חלקו של כל אחד מהם ברכוש המשותף, על פי האמור בסעיף 2.1.7 לחוות דעתו של המומחה, וזאת בתנאים שלהלן: