א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
1036-00
28/01/2007
|
בפני השופט:
סגן הנשיא ידין טימור
|
| - נגד - |
התובע:
1. גורן אלון עו"ד
2. חברת בית רח' העבודה 17
עו"ד אלון גורן
|
הנתבע:
1. זהבי דוד
2. רוזה זהבי
3. שמעון ביטון
4. יוסף ביטון
5. משה ביטון
6. ד.א.
7. כחלון כלאפו
8. עזרא קונוביץ
9. זלדה ארמן
10. אסתר מדמון
11. ציפורה הקטר
12. אילנה כהן
עו"ד מ. קלדרון
עו"ד א. שריג
עו"ד ב. סעדון
|
| פסק-דין |
1. התובענה
בתובענה זו מתבקש ביה"מ להורות לנתבעים כולם לסלק ידם ממקרקעין הידועים כחלק מחלקות 1 ו- 2 בגוש 1256 באשקלון ששטחם המקורי - 630 מ"ר (להלן המקרקעין). אין מחלוקת לגבי העובדות שלהלן:
- מקרקעין אלה טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.
- המקרקעין נרכשו ע"י התובעת מס' 2 מאת רשות הפיתוח בשנת 1956.
- התובעת מס' 2 בנתה חנויות במקרקעין. הנתבעים קנו חנויות אלה, ו/או ירשו חנויות אלה.
- התובע רכש מהתובעת יתרת השטח שנותר במקרקעין, לאחר שנבנו החנויות, בהסכם מיום 27.3.94.
- נטען כי הנתבעים הרחיבו שטח חנויותיהם לעומק המקרקעין שלא כדין, ולכן נתבעים הם לסלק ידם מאותם שטחים אליהם פלשו.
עוד מתבקש ביה"מ לחייב הנתבעים בדמי שימוש ו/או שכר ראוי, עפ"י השטח אליו פלש מי מהנתבעים. בסה"כ נתבעים הנתבעים לשלם סך 1,170,250 ש"ח.
הנתבעים רכשו זכויותיהם בחנויות בצורות שונות ובמועדים שונים. לכאורה, כפי שיראה להלן, שטח החנויות היה בתחילה דומה כ- 28 מ"ר כל אחת. ההרחבות של החנויות הן שונות מחנות לחנות ובוצעו במועדים שונים. לכן נדרש לבחון העובדות לגבי כל אחת מן החנויות וכל אחת מהנתבעים.
2. טענות הנתבעים
על אף האמור לעיל עיקר טענות הנתבעים הן זהות ובעיקרן הן כדלקמן:
2.1 החנויות נבנו עפ"י היתר בניה שניתן והתובעת מס' 2 עצמה חרגה מהיתר בניה זה בכך שהוסיפה חנות ונמנעה מלבנות מקלט ציבורי ושירותים ציבוריים.
2.2 השטח שנותר במקרקעין, אחר בניית החנויות, הוא רכוש משותף של בעלי החנויות ולפיכך לא נותר דבר לתובעת למכור לתובע, וההסכם מיום 27.3.94 הוא חסר ערך.
2.3 ההסכם שנערך בין התובעת מס' 2 לתובע, מיום 27.3.94, הוא חסר תוקף הואיל והתובעת מס' 2 נמחקה שנים קודם לכן, כבר ב- 12.12.79. גם נטען כי לא הוכח שההסכם הנ"ל נחתם ע"י מנהל החברה, חסרה חותמת החברה, וגם מנימוקים אלה חסר ההסכם כל תוקף.
מוסיפים וטוענים הנתבעים כי החייאת החברה ע"י התובע, כמעט עשרים שנה אחר מחיקתה, יש בה משום פעולה חסרת תום לב שכל מטרתה להתעשר ע"ח הנתבעים.
2.4 התובע רכש, לכאורה, זכויותיו במקרקעין מהתובעת כבר ביום 27.3.94, כאשר מנהל התובעת עוד היה בין החיים. התובע הגיש כתב תביעה רק בשנת 2000 לאחר פטירת מנהל התובעת. יש בכך משום שיהוי שגרם נזק לנתבעים. לו התובע היה מגיש את התביעה תוך זמן סביר ממועד ההסכם, וכל עוד היה מנהל התובעת בחיים היו מוכיחים הנתבעים, או מי מהם, באמצעותו, כי הרחבת החנויות נעשתה כדין. לחילופין מושתק התובע מלתבוע את הנתבעים.
2.5 החנויות נרכשו בשנות ה- 50' ויש לדחות התביעה מחמת התיישנות.
2.6 נטען לחילופין ע"י הנתבעת מס' 6, כי היא מחזיקה במקרקעין כברת רשות וניתן ע"כ לחייבה בדמי שימוש ו/או שכר ראוי רק מיום ביטול הרשות - מועד הגשת התביעה - 8.2.00. לחילופי חילופין לנתבעת זיקת הנאה מכוח השנים בהם החזיקה במקרקעין עפ"י סע' 94 לחוק המקרקעין.
3. התנהלות התביעה
הדיון בתיק זה התנהל בעצלתיים, בשל מו"מ ממושך בין הצדדים, במטרה להגיע להסדר פשרה. התביעה הוגשה ב- 8.2.00 אלא שדיונים נדחו בשל נסיונות הצדדים להגיע להסדר. ביום 17.3.02 הורה ביה"מ בהסכמת הצדדים על מינוי שמאי, מר יאיר תודה, כמומחה מטעם ביה"מ, לשום ערך המקרקעין. חוות דעתו נתקבלה ביום 12.12.02 ובחוו"ד זו חישב המומחה שווי המקרקעין בתוספת שבכל חנות.
ביום 30.1.03 התיר ביה"מ תיקון כתב התביעה בשל פטירת נתבע מס' 2, כך שפורטו יורשיו תחתיו. באותו יום הוחלט על פיצול הדיון כך שקודם תוכרע שאלת החבות, ונקבעו סדרי דין להבאת ראיות. ביה"מ הורה על הגשת עדויות בתצהירים, וכן נקבע כי בהעדר התנגדות לתצהירים ו/או לראיות אחרות, יתייחס ביה"מ למשקל הראיות בלבד. בפועל איש מהצדדים לא הסתייג מראיות חברו.
ביום 6.6.05 הוחל בשמיעת ראיות.