התובענה והצדדים לה:
1. התובע, הלוקה בפיגור שכלי קשה, בשיתוק מוחין ובמומים מולדים נוספים ושיישאר עד סוף ימיו תלוי בטיפולם ובעזרתם של אחרים, טען בכתב תביעתו, כי אילולא רשלנותם הרפואית של המטפלים באמו בשלבי הריונה עימו, הוא לא היה נולד, והיו נחסכים ממנו חיי הכאב והסבל, להם נועד.
שתי התנהגויות, רשלניות לעמדת התובע, עומדות בבסיס תביעתו, והן שגרמו, לגירסתו, לכך שהוא הובא לאויר העולם, על אף שטוב היה מותו מחייו. הראשונה התרחשה במהלך מעקב ההריון בקופת חולים של הנתבעת 1 (להלן - "
שירותי בריאות"). לעמדת התובע, לא השכיל הרופא המטפל מטעם שירותי בריאות להפנות מוקדם יותר את האם לבית החולים או לועדת העל המאשרת הפסקת הריון (על ידי המתת העובר בבטן האם) גם כאשר המועד שבו ניתן לבצע הפלה של העובר, חלף. הוא אחר בהפנייתה על אף שאבחן כי העובר היה קטן מגיל ההריון. זוהי הרשלנות המיוחסת לנתבעת 1, שירותי בריאות, המעבידה של הרופא והצוות שביצע בדיקות אולטרא סאונד באם.
ההתנהגות הרשלנית הנוספת הנטענת, אירעה במהלך אשפוז אמו בבית חולים רבקה זיו בצפת, טרם לידתו. שם לפי הנטען, הטעו רופאי בית החולים את הוריו באשר לסיכויים כי התובע יוולד בריא. זאת ועוד: הרופאים שכנעו אותם ליילד את התינוק בניתוח קיסרי להצלת חייו, בעוד שהשארתו בבטן אמו זמן קצר נוסף היתה מביאה למותו. רשלנות זו מיוחסת לרופאים בבית החולים בו ילדה האם, ולנתבעת 2, מדינת ישראל (להלן -
"המדינה") עקב היותה בעלת בית החולים, המעסיקה את הרופאים העובדים בו והאחראית באחריות שילוחית למעשיהם או מחדליהם הרשלניים.
2. שירותי בריאות שלחה הודעת צד ג' להורי הקטין, בה ייחסה להם רשלנות בהתנהלותם בשלב שבו טופלו על ידה, בכך שבמעשיהם הביאו לנזק שנגרם לתובע, בין היתר מהסיבות הבאות: הם לא הופיעו אצל הרופא במועד שנקבע, הם אף לא הביאו עמם לבדיקת הרופא, במועד בו הוזמנו אליו, את ממצאי האולטרא סאונד, והם אלה שהחליטו, בסופו של דבר, ליילד את העובר בניתוח קיסרי, למרות מצבו החמור טרם נולד.
כן שלחה שירותי בריאות הודעת צד ג' למדינה, בייחסה לה, תוך כדי אימוץ עמדת התובעים כנגד המדינה, מצג מטעה על ידי רופאי בית החולים ע"ש רבקה זיו (להלן -
"בית החולים") כלפי ההורים באשר לסיכויי התינוק להיוולד בריא.
3. הוסכם על הצדדים, כי ראשית תידון שאלת האחריות, ואם ייקבע שהנתבעות, או מי מהן, אחראיות לנזק התובע עקב התנהלותן הרשלנית, או אם ייקבע כי ההורים נושאים גם הם באשם מתחום הרשלנות, תידון בנפרד שאלת הנזק. פסק דיני זה דן בשאלת האחריות בלבד, ומאחר שהגעתי למסקנה, כי דין התביעה להדחות, יסתיים בכך דיוני בטענות הצדדים במשפט זה.
רקע עובדתי
4. התובע נולד ב- 19.10.95. הנתבעת 1, שירותי בריאות, נתנה לאם התובע שירותים רפואיים של מעקב ההריון בעת שנשאה ברחמה את התובע. האם ילדה את התובע, לאחר אשפוז של יומיים, בבית החולים הממשלתי ע"ש רבקה זיו בצפת (להלן - "
בית החולים"), אשר מופעל על ידי המדינה.
5. הורי התובע, צדדים שלישיים 1 ו- 2 (להלן: "
ההורים"/"
האם"/"
האב"), עלו ארצה מאוקראינה באפריל 1995.
6. ביום 6.6.95 נבדקה האישה במרפאת נשים בקרית שמונה, ע"י דר' עמית, ובמועד זה התבשרה לראשונה כי היא בהריון על סמך אולטרא סאונד, שבוצע לה. גיל ההריון הועמד על 12 שבועות ושישה ימים, גיל שתאם את מועד הוסת האחרון, שהיה בתאריך 18.3.95.
בתאריך 27.7.95 נבדקה האם לראשונה ע"י דר' סולן במרפאה בקרית שמונה. נמצא בבדיקה ידנית כי גיל ההריון הוא 19 שבועות, גיל התואם לגודל העובר.
מאחר שההורים לא הבינו את השפה העברית, הוחלט כי מעקב ההריון יבוצע בהמשך על ידי דר' סולן, הדובר את השפה הרוסית, במרפאה בחצור הגלילית, שם עבד דר' סולן, וזאת על אף המרחק שבין מקום מגורי ההורים, בכפר סולד, לחצור הגלילית.
7. למועדי הביקורים אצל דר' סולן יש חשיבות באשר לרשלנות הנטענת נגד שירותי בריאות. על אף זאת לא אפרט אותם כעת, אלא במהלך הדיון בטענות הצדדים לעניין זה. כאן המקום לציין, כי דר' סולן גילה כבר בביקור הראשון במרפאה בחצור הגלילית, בתאריך 24/8/95, כי יש פיגור של שבועיים ימים בגודלהעובר לעומת גיל ההריוןלפי הוסת האחרון. סופו של הטיפול של דר' סולן היה בביקור מיום 17/10/95, שאז עלה מבדיקת אולטרא סאונד, שנערכה ביום 10/10/95, כי העובר מאחר בהתפתחותו לעומת גיל ההריון - בעוד שגודלו תאם לגיל 24 שבועות של הריון, גיל ההריון בפועל היה 29 שבועות + 3 ימים' דהיינו פיגור של כחמישה שבועות. באותו יום הופנתה האם לדר' עוז, מומחה לרפואת נשים ואולטרא סאונד בבית החולים, ובכך, נסתיים כאמור, טיפולו של דר' סולן באם התובע.
8. בבית החולים בוצע לאם אולטרא סאונד נוסף. בבדיקה נמצא כי גודל העובר תאם לגיל 24-25 שבועות, למרות שגיל ההריון היה 30 שבועות + 3 ימים. דהיינו איחור של בין חמישה לשישה שבועות.
עקב תוצאות הבדיקה, שנמצא בה גם מיעוט מי שפיר, מיעוט תנועות עובר והעדר זרימה דיאסטולית בעורק הטבורי, הומלץ לאשפז את האם, והיא אכן אושפזה.
9. ביום 19/10/95, קיבלו התובעים הסברים מרופאי המחלקה בבית החולים על מצבו הקריטי של העובר, עקב חוסר מי שפיר מספיקים והספקת מזון וחמצן, ועל כך שאם לא יבוצע ניתוח קיסרי להוצאתו, הוא ימות תוך זמן קצר ביותר. עוד הסבירו הרופאים על סיכוייו של התינוק להיוולד בריא בהתחשב בשלב זה של ההריון ובגודלו של העובר, שעמד להוולד כפג במשקל של כ-740 גרם על פי הערכות הרופאים. הרופאים הבהירו כי הסיכויים שהתובע ייוולד בריא, ללא פיגור שכלי או מומים קשים אחרים, הם 50%. התובע טוען כי הוריו הבינו שהמדובר הוא ב-50% סיכוי שייוולד תקין, דהיינו כל תינוק שני נולד תקין, בעוד שבמציאות סיכוייו להוולד תקין היו מתוך 50% נולדים בחיים, שכן הסטטיסטיקה הרפואית מראה כי רק 50% של העוברים במצבו של התובע במועד זה, נולדים בחיים, ומהם רק 50% בעלי סיכויים להוולד בריאים, ללא מומים קשים, דהיינו, לעמדת התובע, הסיכויים היו שכל תינוק רביעי נולד תקין.
בהעדר הסבר נכון, התרשלה המדינה לטענת התובע, וגרמה להוולדו, שכן אם היתה ידועה להוריו הסטטיסטיקה הנכונה, הם היו בוחרים להביא למותו על ידי השארתו ברחם האם.
10. התובע נולד באותו יום בניתוח קיסרי במשקל 633 גרם, כשציוניו באפגר, המציין דירוג של בריאות התינוק הנולד, היו בדקה הראשונה 6 ובדקה החמישית 9. הוא נזקק להחייאה ולמתן חמצן. התובע אושפז במחלקת טיפול נמרץ ילודים, ושהה בבית החולים במשך 4.5 חודשים בשל פגות קשה. במהלך אישפוזו בבית החולים, אובחנו אצלו פיגור שכלי קשה עם פיגור פסיכומוטורי (שיתוק מוחין). לא הובאו ראיות באשר לסיבת המומים הקשים, ונראה כי גישת הרופאים, כאשר דיברו על מומים קשים, היתה בשל הוולדו בשלב מוקדם זה ובמשקל בו נולד.
טענות התובע נגד שירותי בריאות
11. התובע טען, כי שרותי בריאות התעכבה באיתור הפיגור בגדילה התוך רחמית, דהיינו ה- IUGR- (IUGR - Intra Uterine Growth Retardation) - שמשמעותו התפתחות העובר בתוך הרחם. לטענתו, אם היה ה-IUGRמאותר קודם למועד גילויו בפועל, האם היתה מתאשפזת לפני כן ולהורים היתה האפשרות לקחת החלטות קודם להחלטה אותה לקחו. אין מחלוקת שלא הייתה קיימת אפשרות טיפולית לשיפור מצב העובר באשפוז כאמור, אולם לו הייתה מתגלה ההאטה בצמיחה התוך רחמית מוקדם יותר, היה מקום ליתן להורים את האופציה לפנות לועדת העל להפסקת הריון (ועדה המתכנסת בהריונות שעברו את השבוע ה-24 להריון).