מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק-גוף שנגרם לתובע עקב תאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ('חוק הפלת"ד').
2. התובע טוען כי ביום 28.4.02 בבוקר, בדרכו לעבודה, בעת יציאתו מרכבו סמוך לאחר חנייתו ליד מקום עבודתו, מעד ונפל. עקב נפילתו זו נגרם לו שבר בקרסול רגל שמאל. בגין השבר נקבעו לתובע, על ידי המוסד לביטוח לאומי ('המל"ל'), 5% נכות. לאחר החמרת המצב, נקבעה לתובע דרגת נכות של 10%, החל מיום 15.8.06. התובע טוען כי בשל פציעתו ונכותו הוא זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון; בגין הפסדי השתכרות ופגיעה בכושר ההשתכרות בעבר ובעתיד; בגין עזרת הזולת ובגין הוצאות רפואיות; והכול בניכוי התקבולים מן המל"ל, ובתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.
3. הנתבעת כופרת בנסיבותיה הנטענות של התאונה, ובהיותה בגדר 'תאונת דרכים', על יסוד הבדלי גרסאותיו של התובע בהקשר זה. לחלופין חולקת הנתבעת על חישוב הפסדי השתכרותו של התובע בעבר; כופרת בקיומה של פגיעה בכושר השתכרותו בעתיד וכן בזכאות לפיצוי בגין עזרת הזולת ובגין הוצאות רפואיות; ומזכירה כי מן הפיצוי, ככל שייפסק, יש לנכות את ערכם המשוערך של תקבולי המל"ל. הנתבעת אינה חולקת על חישוב התובע בדבר הפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון.
4. לצורך שמירת צנעת-הפרט של התובע, בשים לב לעניינה של התביעה בנזק-גוף - נושאת כותרתו של פסק-הדין שם בדוי.
5. עקב החובה והאינטרס הציבורי לחסוך במשאב הציבורי של זמן שיפוטי - דנתי באותן טענות וראיות שמצאתי כמשמעותיות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.
6. עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.
החבות
7. עדויותיהם של התובע ועדיו בדבר נסיבות התאונה עשו עליי רושם מהימן. הן היו לכידות, מפורטות ועקביות.
8. אין בהבדלי הניואנסים בין גרסאות התובע בדבר נסיבות התאונה, שעליהם הצביעה הנתבעת בסיכומיה, כדי לשנות מן התרחיש של מעידה תוך ועקב יציאה מן הרכב. לעתים, הבדלי ניואנסים מהווים תופעה אנושית טבעית של סיפורים שונים, בהפרשי זמן, אודות אותו אירוע; ולאו-דווקא סימן לשקר. ב"כ הנתבעת כותב בסיכומיו כי "מי שמספר סיפור אמיתי, יספרו שוב ושוב, אות באות" [שם, פסקה 8]; אולם לעתים דווקא חזרה מדויקת על אותם פרטים מהווה סימן לשקר שתוכנן בקפידה [כפי שהבחין יהושפט מלך יהודה, בשמעו את התנבאותם הזהה של 400 הנביאים שקיבץ מלך ישראל; ראו
מלכים כב ו-
בבלי סנהדרין פט, א].
9. לא מצאתי כי ההבדלים האמורים היו משמעותיים. התובע ציין בחקירתו כי אינו יודע בדיוק איך כשלה רגלו השמאלית. תיאורו - בהזדמנויות השונות - היווה גם ניסיון להנהיר את ההתרחשות. היחס של סיבה ומסובב בין היתפסות רגל ימין לבין מעידת רגל שמאל היה, כעולה מן התיאורים, יותר בגדר השערה מאשר בגדר שחזור עובדתי. התרחיש שלפיו רגל שמאל מעדה משום שרגל ימין נתפסה סביר כמו התרחיש שלפיו רגל ימין נתפסה משום שרגל שמאל מעדה. בנסיבות אלה, איני רואה בהבדלי ניואנסים כאמור משום סתירות חשודות.
10. בענייננו נתמכה גרסת התובע בעדותם של בת-זוגו ועובדו, אשר ראוהו שרוע לצד רכבו בסמוך לאירוע המעידה. לא ניכרו בעדויותיהם של כל אלה סימנים מחשידים. הנתבעת לא הציבה תשתית פוזיטיבית כלשהי לסתירתה של גרסה זו; כגון בעקבות חקירה פרטית. גם המל"ל קיבל את גרסתו של התובע בדבר נסיבות התאונה, והכיר בה, בהתאם לכך, כב'תאונת עבודה'. אמנם, סביר לייחס את מעידת התובע לתהליך יציאתו מן הרכב; משום שנוכח המרווח הצר בין רכבו של התובע לרכב השכן [תצהיר התובע, סעיף 6; עדותו בפרוטוקול, עמ' 11] - לא היה סיפק בידיו, וברגליו, למעוד מסיבה אחרת.
11. הנחה כי לא אלו היו נסיבות האירוע, וכי התובע נפגע בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים - משמעותה טענת תרמית, הטעונה מידת הוכחה מוגברת, כלפי 3 אנשים המצטיירים כאנשים נורמטיביים. לא הובאה לגביהם כל ראיה לסתור זאת.
12. ב"כ הנתבעת ציין בסיכומיו כי השוני בין התיאורים "גורם לתחושת חוסר נוחות", ונוכח היותו של התובע עד יחידי למעידתו - יש לקבוע כי לא הורם נטל הראיה [שם, פסקאות 8-9]. אולם, קביעה כאמור חייבת לעורר תחושת חוסר נוחות חמורה אף יותר, כלהלן.
13. בנסיבות כאמור עומד בית המשפט מול 2 ברירות קוטביות: להאמין לגרסה ולקבל את התביעה, או לקבוע כי לא הורם נטל הראיה הנדרש לצורך הוכחתה, ולדחות את התביעה.
14. קיימים שיקולי מדיניות בזכות נטייה לפיצוי ביטוחי בגין נזק-גוף. שלמות-הגוף היא אינטרס אנושי חיוני, אשר משפיע במידה עצומה על כל שאר ההיבטים של הרווחה האנושית. בהתאם לכך, נזק-גוף פוגע פגיעה מהותית ברווחה האנושית. הטבתו של נזק זה, באמצעות פיצוי, חוסכת סבל אנושי ומונעת נזקים משניים (כגון החמרת מצב רפואי עקב אי-טיפול; או פגיעה משפחתית עקב שבר כלכלי). על ידי כך מקטין פיצוי כאמור את הנזק. תועלת מצרפית מוגברת מתקבלת בנסיבות שבהן הפיצוי ניתן על ידי גורם בעל 'כיס עמוק'; או בעל יכולת 'לפזר את הנזק', כגון על ידי ביטוח, העלאת מחירים או מיסוי. בנסיבות כאלה יש לגורם המפצה יכולת טובה יותר לספוג את נטל הפיצוי ללא נזקים משניים.
15. דחייתה של תביעה לפיצוי בגין נזק-גוף, עקב חשד בעלמא באי-נכונותה של גרסת התובע, עלולה לגרום לשלילת פיצוי מנפגע-גוף הזכאי לאותו פיצוי והזקוק לו לשיקום חייו. חשש זה, לא פחות מן החשש ללכת שולל אחר תביעה כוזבת, גורם לתחושת חוסר נוחות. לפיכך, בהיעדר יסוד ממשי לחשד כאמור, לא בנקל תידחה התביעה.
16. לאור המקובץ אני מקבל את גרסתו של התובע כי פציעתו ונכותו נגרמו "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" [חוק הפלת"ד, סעיף 1]. בהתאם לכך, חבה הנתבעת בפיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב תאונה זו.
הנזק