א.
כללי
1. בתאריך 13.8.06 ניתן פסק בורר ע"י כב' השופט בדימוס שלום ברנר (להלן: "
הבורר") במסגרת תביעה כספית שהגישה ש.א.ב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "
התובעת") נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: "
הנתבעת") בבית משפט זה, בגין בניית שני בניינים, שבנתה עבור הנתבעת, על פי מכרזים בהם זכתה.
2. בתאריך 27.2.94 הגישה התובעת את תביעתה נגד הנתבעת לבית משפט זה (ת.א. 70/94).
בתאריך 10.1.00 (כ- 6 שנים לאחר הגשת התביעה!) הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הסכסוך יועבר להכרעתו של בורר, אולם חלפה עוד שנה וחצי עד אשר הגיעו להסכמה, באשר לזהותו - עו"ד חיים שפירא ז"ל. למרבה הצער, עו"ד שפירא נפטר בחודש אוקטובר 2001. חלפה למעלה משנה עד אשר פנו הצדדים לבית המשפט בבקשה למינוי בורר אחר, הוא הבורר דנן, אשר מונה בינואר 2003.
בתאריך 13.8.06 הוציא הבורר תחת ידיו פסק בוררות.
למעלה מ - 14 שנים נמשכים ההליכים שבין הצדדים!!!
3. בפסק בוררות ארוך ומנומק, סקר הבורר את טענות הצדדים, בחן אותן אחת לאחת והגיע למסקנה, לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים מסוימים, על פי מתווה שערך, בניכוי פיצויים מוסכמים שזקף לזכות הנתבעת (להלן:
"פסק הבוררות" או
"הפסק").
4. בפסק, אימץ הבורר חשבון שערך בא כוחה של התובעת בסיכומיו, בעמ' 100- 101, בשינויים בהם נקב בגוף הפסק. הבורר ערך רשימה ברורה ובהירה של חיובים או זיכויים, אותם החריג מחישובי בא-כוח התובעת, לרבות פירוט המועדים הרלבנטיים לצורך חישוב הסכומים שיתקבלו וכן חילק הוראות בדבר חיוב אותם סכומים בהפרשי הצמדה וריבית, הכל בהתאם לשיקול דעתו. למען הזהירות, הוא הוסיף, כי מקום בו אין הוראה בדבר הטלת הפרשי הצמדה וריבית - אלו יתווספו לסכומי החיוב, כפי שנקבעו על ידו, ממועד מתן הפסק ועד למועד התשלום בפועל:
"הנתבעת תשלם לתובעת את סך כל הסכומים שנפסקו לזכות התובעת בפסק זה בניכוי הפיצויים המוסכמים שנפסקו לזכות הנתבעת/התובעת שכנגד כמבואר לעיל (להלן - הסכום הפסוק). לכל הסכומים המגיעים על פי פסק בוררות זה שטרם נקבע כי יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כאלו מהיום ועד לפירעונם המלא בפועל
" (סעיפים 178, 179 לפסק הבוררות).
5. הואיל ומדובר בתחשיב ארוך ומורכב, אשר לכל אחד מרכיביו התווספו הפרשי הצמדה וריבית במועדים שונים - קבע הבורר, כי התחשיב ייערך באמצעות חשבונאי, כפי שציין בסעיף 180 לפסק:
"כל החישובים שיש לעשותם עדיין יערכו ע"י חשבונאי שעליו יוסכם בין הצדדים ובאין הסכמה ביניהם, אקבע אני את זהותו".
6. החלטה זו של הבורר עולה בקנה אחד עם טיעוני בא כוח הנתבעת בסיכומיו, בפני הבורר, בגדרם הציע כי תחשיב הסכומים נשוא הבוררות ייערך על ידי חשבונאי שימונה מטעם הבורר.
7. עם קבלת פסק הבוררות, ניהלו הצדדים ביניהם משא ומתן, לחישוב הסכום הפסוק ומשלא הגיעו לכלל הסכמה ואף נחלקו בשאלת זהותו של החשבונאי, פנה ב"כ התובעת לבורר בבקשה למינוי החשבונאי, כאמור בפסק הבוררות, לצורך כימות הסכומים כפי שנפסקו בפסק.
8. מחליפת מכתבים שצורפה לתובענות מטעמם של הצדדים עולה, כי המחלוקת שהתגלעה ביניהם הייתה בנוגע ל -
"
פרשנות פסק הבוררות ובשאלה האם חל תשלום ריבית על תשלומים מסוים אם לאו ואם כן לאיזו תקופה".(פניית ב"כ הנתבעת לבורר מיום 19.12.06).
הצדדים עתרו לקיום פגישה משותפת אצל הבורר, לליבון המחלוקות שביניהם, "על דרך הגישור", אולם בקשתם נדחתה, בשל הספק שהבורר הטיל בהצלחתה, נוכח היכרותו רבת השנים את הצדדים.
לפיכך, הוא קבע כי
"עם חתימת הפסק ביום 13.8.06 הסתיים תפקידי כבורר
למעט בנושא מינוי החשבונאי ככתוב בסעיף 180 לפסק".(הדגש לא במקור - ו.מ.).
9. בתאריך 25.12.06 ובהמשך להחלטתו דלעיל, מינה הבורר את רו"ח שגית שטיינר, לעריכת התחשיב על פי הפסק (להלן:
"
החשבונאית
" או
"
רו"ח שטיינר
") וכן קבע, כי הצדדים רשאים בהסכמה, להגיש עותק מחישובי הסכומים כפי שערכו או לחילופין, פירוט סכומים המוסכמים על שניהם.
10. בתאריך 2.1.07 הודיע ב"כ הנתבעת לרו"ח שטיינר על התנגדותו למינויה וכן טען כלפיה, כי אין היא מוסמכת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים, שכן, המדובר בשאלות משפטיות, הכרוכות בפירוש או בהשלמת הפסק, דא עקא, הוא לא פירט מהן אותן "
שאלות משפטיות" וממילא לא נימק על שום מה מנועה החשבונאית להתייחס אליהן. החשבונאית לא הגיבה לטיעוניו של ב"כ הנתבעת.
11. ב"כ הנתבעת לא הרפה והציע לערוך פגישה אצל החשבונאית בנוכחות הצדדים. פנייתו נדחתה. החשבונאית מצידה, פנתה לצדדים וביקשה כי ימציאו לידיה מסמכים שונים, המאוזכרים בפסק הבוררות. לכך התנגד ב"כ הנתבעת בטענה, כי בעצם פנייתה של רו"ח שטיינר לקבלת מסמכים, היא חרגה מסמכותה, שכן היא לא הוסמכה להכריע במחלוקת שניטשה בין הצדדים, שאינה חשבונאית. ב"כ הנתבעת הוסיף כי: