פסק דין בתביעה של אדם אשר הציל פעוט שנפל מרכב נוסע אחר בצומת דרכים ונפצע בעצמו

אזרח הבחין בפעוט נופל מרכב נוסע. הוא יצא מרכבו שלו, רץ לכיוון הפעוט, זינק לעברו, מעד על הכביש ונפגע באופן משמעותי, אך לא לפני שהספיק למנוע מרכב נוסף לפגוע בפעוט. לפעוט שלום.

מעשיו של האזרח ראויים להערכה רבה, אך האם הוא גם זכאי לפיצוי על פגיעתו, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

זו השאלה העומדת בלב ההכרעה בתביעה שבכותרת.

נסיבות התרחשות האירוע

1. נסיבות האירוע, שהתרחש ביום 05/08/18, אינן שנויות במחלוקת, שכן האירוע תועד בסרטון מצלמות אבטחה.

2. מצפייה בסרטון, ניתן לסכם את האירוע כדלקמן:

מכונית פרטית הגיעה לצומת הרחובות מנחם בגין ושדרות אטלנטה באשדוד, ופנתה שמאלה כשבכיוון נסיעתה מופע רמזור ירוק. במהלך פניית המכונית שמאלה, דלת המושב האחורי ימני של המכונית נפתחה ופעוט נפל ממנה לכביש, באמצע הצומת. הרכב שממנו נפל הפעוט המשיך בנסיעה ואינו נראה עוד בסרטון. התובע, שהגיע עם מכוניתו לצומת מהכיוון הנגדי והיה בעצירה ברמזור אדום, הבחין במתרחש, יצא מרכבו ורץ לעבר הפעוט שהיה שרוע על הכביש, כדי למנוע פגיעה בו מצד רכבים נוספים שהגיעו לצומת. בהתקרבו לפעוט ובעת ניסיון לגונן על הפעוט, התובע מעד והשתרע על הכביש, כאשר רכב שהגיע מצפון והחל להיכנס לצומת נעצר בסמוך לפני התובע. אדם נוסף הגיע למקום והרים את הפעוט מהכביש. בשלב זה, אישה, שהיא ככל הנראה אמו של הפעוט שנפל, הגיעה למקום גם כן. בעקבות מעידתו, נגרמו לתובע פגימות אורתופדיות.

השאלה שבמחלוקת

3. הצדדים חלוקים בשאלה אם האירוע בו נפגע התובע – מעידתו על הכביש בעת ניסיון להציל פעוט שנפל מרכב - מהווה "תאונת דרכים", כמשמעות המונח בחוק הפיצויים.

4. התובע טען, כי התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, שכן פעולותיו מהוות "שימוש ברכב מנועי" הן במובן הפרשני הצר – מתקיים רכיב השימוש שעניינו "כניסה לרכב" באשר התובע התכוון להיכנס עם התינוק שנפל לתוך הרכב שממנו נפל התינוק, והן במובן הפרשני הרחב – פסיקת בתי המשפט שהכירו בפעולות חילוץ כפעולות נלוות ל"שימוש ברכב מנועי".

5. הנתבעת טענה כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים", שכן פעולותיו אינן עולות כדי "שימוש ברכב מנועי".

דיון והכרעה בשאלת סיווג האירוע

6. בפתח הדברים יצוין, כי התביעה הוגשה נגד נהגת הרכב ממנו נפל הילד ונגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב ממנו נפל הילד, כך שאת שאלת סיווג התאונה יש לבחון על רקע נתון זה.

7. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר מהי "תאונת דרכים":

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי."

8. סעיף 1 לחוק גם מגדיר מהו "שימוש ברכב מנועי", כדלקמן:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

9. הגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" הוספה לחוק בתיקון מספר 8, והיא קובעת רשימה סגורה של שימושים מוכרים (רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (29/10/07)).

10. "הלכה למעשה, הרישא להגדרתו של "שימוש ברכב מנועי" מניחה על פני ציר הזמן מתחם אשר ראשיתו בכניסה לתוך הרכב, אחריתו בירידה מן הרכב, והנסיעה בתווך" (רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12/05/19)).

לפנינו אפוא שלושה שימושים מוכרים: כניסה לרכב, ירידה מהרכב ונסיעה ברכב.

11. ויובהר, כי לשון הסעיף אינו מחיל את הגדרות החוק רק על המשתמש ברכב, אלא על כל מי שנפגע עקב השימוש ברכב.

12. נפנה לבחון האם מעשה החילוץ שעשה התובע בתיק שבכותרת עונה על אחד מהשימושים המוכרים ברכב?

"נסיעה ברכב"

13. נקבע כי בגדר השימוש המוכר שעניינו "נסיעה" יבואו רק פעולות אשר חיוניות במובן הפיסי לביצועה של הנסיעה ובנוסף מהוות "חלק טבעי ואינטגרלי" מהנסיעה (רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (29/10/07)).

לשון אחרת, פעולה תסווג כ"נסיעה" אם היא עונה במצטבר על שני תנאים: חיוניות הפעולה לביצועה של נסיעה והיות הפעולה חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה.

14. לצורך בחינת התקיימות התנאי של היות הפעולה חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה נקבעו מספר מבחני עזר, בכללם: הקרבה בזמן במקום של הפעולה לנסיעה, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של הסיכון התחבורתי (רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12/05/19)).

15. יישומם של התנאים ומבחני העזר האמורים על עניינו של התובע מוביל למסקנה, כי פעולתו – ריצה לעבר הפעוט שנפל מרכב באמצע צומת וניסיון להגן עליו – עונה על ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי", ככל שהשימוש מתייחס לרכב הנתבעת.

16. ראשית, קיימת קרבה בזמן ובמרחק בין ריצתו של התובע לעבר הפעוט במטרה להציל את חייו לבין נפילת הפעוט מהרכב של אמו שהיה בנסיעה. כפי שניתן לראות מהסרטון, התובע רץ לעבר הפעוט שניות ספורות לאחר שהפעוט נפל מהרכב של אמו, והמקום שבו נפל הפעוט היה מרוחק 10 – 15 מטרים ממקום עצירת רכב התובע.

17. שנית, מטרת פעולת החילוץ של התובע היתה למנוע המשך סיכון תעבורתי לפעוט שנפל מהרכב וכן המשך סיכון תעבורתי לנהגים אחרים שהגיעו עם רכביהם לצומת.

לא יהא חולק, כי נפילת הפעוט מרכב הנתבעת מהווה כשלעצמה "תאונת דרכים". תאונה זו יצרה סיכון תעבורתי לפעוט, שכן הוא יכול היה להמשיך ולהיפגע מרכבים חולפים, זאת בנוסף לפגיעה מהנפילה עצמה על הכביש. התאונה גם יצרה סיכון תעבורתי לרכבים הנוספים שהגיעו לצומת – רכבים שיכול והיו בולמים בלימת חירום או מבצעים עקיפה מסוכנת של הילד, המהווה מכשול בדרך, ובכך גורמים לתאונות דרכים נוספות. סיכונים תעבורתיים אלו הינם הסיכונים הראשוניים שנוצרו כתוצאה מהתאונה. פעולת החילוץ שעשה התובע מטרתה היתה למנוע את המשך אותם סיכונים ראשוניים. גם פעולת החילוץ היתה כרוכה בסיכון תעבורתי, שכן התובע רץ בכביש סואן לעבר הפעוט שהיה באמצע הצומת. הסיכון אליו נקלע התובע הוא אפוא סיכון נלווה לסיכונים הראשוניים, או בלשון אחרת סיכון היונק את חיותו מהסיכונים הראשוניים שנוצרו בעקבות נסיעת הילד ברכב של הנתבעת. המסקנה המתבקשת היא, כי הסיכון אליו נקלע התובע הוא סיכון שכרוך בנסיעה של הילד, ונסיעה זו היא ללא ספק אחד מהשימושים המוכרים ברכב.

18. ככלל, צפייה בסרטון המתעד את האירוע מובילה למסקנה, כי פעולות התובע הן חלק אינטגרלי, מבחינת זמן, מקום ומהות, של תאונת הדרכים בה נפגע הפעוט. מדובר באירוע אחד מתמשך שלא הסתיים כל עוד הפעוט נמצא על הכביש באמצע הצומת הסואן. תאונת הדרכים מסתיימת רק כאשר הקטין מורם מהכביש ומובל הצידה. לפיכך, פעולות התובע הן המשך ישיר לתאונת הדרכים בה נפגע הפעוט.

19. לא יהא חולק, כי נסיעה ברכב יוצרת סיכונים תחבורתיים, ביניהם, למרבה הצער, מעורבות הרכב, על נוסעיו, בתאונת דרכים. לעיתים, נוסעי הרכב נלכדים בתוך הרכב עצמו, ולעיתים מוטלים מחוצה לו. במטרה למנוע המשך פגיעה בגופם של נוסעי הרכב, יש צורך להרחיק אותם מזירת התאונה ולהעניק להם טיפול. פעולות חילוץ נוסעי הרכב שנפגעו כרוכות, אף הן, בסיכונים. בעת כתיבת פסק הדין אירע, למרבה הצער, מקרה טראגי שבו שני נהגי אוטובוס קיפחו את חייהם עת יצאו מרכבם לסייע לנפגע רכב אחר שהיה מעורב בתאונת דרכים בצומת יד מרדכי. השכל הישר מוביל למסקנה כי הסיכונים הכרוכים בפעולות החילוץ שלובים בסיכונים התעבורתיים הנוצרים כתוצאה מהנסיעה ברכב.

20. זאת ועוד, קיים קשר סיבתי עובדתי בין פעולת החילוץ שביצע התובע לבין נפילת הפעוט שהיא תאונת דרכים, אשר נגרמה במהלך נסיעת הפעוט ברכב נהוג על ידי אמו. אלמלא נפילת הפעוט מהרכב, התובע לא היה רץ להציל אותו ולא היה מועד על הכביש.

21. גם טעמים של מדיניות משפטית מצדיקים לראות בפעולת החילוץ שעשה התובע משום "שימוש ברכב מנועי". התובע סיכן את חייו כדי להושיט סיוע לפעוט שנפגע בתאונת דרכים ולמנוע המשך פגיעה בו על ידי רכבים אחרים, והמשך פגיעה בנהגים האחרים שהגיעו עם רכביהם לצומת ויכול והיו מעורבים בתאונות דרכים נוספות. אלמלא עשה התובע את שעשה, תוצאות האירוע היו יכולות להיות קשות הרבה יותר הן מבחינת הפעוט והן מבחינת כלל משתמשי הדרך שהגיעו לצומת באותה עת. על בית המשפט ליצור תמריץ לפעולותיהם של מחלצים ולהעביר מסר שלא יישללו מהם זכויותיהם על פי חוק הפיצויים, שהוא חוק סוציאלי, אם חלילה יפגעו תוך כדי פעולות החילוץ שיבצעו. על בית המשפט לעודד אזרחים לנהוג כפי שנהג התובע בתיק שבכותרת.

22. מקרה דומה לעניינו של התובע נדון ב – ת"א (שלום - רמלה) 5452/06 כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (05/05/10). בתיק דהתם דובר על נהג שהגיע עם רכבו למקום בו אירעה תאונה בין רכבים אחרים, עצר את רכבו בצדי הדרך, יצא מרכבו במטרה לעזור לנפגעים בתאונה, ותוך כדי ריצתו למקום התאונה החליק על כתם שמן. התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח שביטחה את רכב הנהג שיצא מרכבו לחלץ את הנפגעים בתאונת הדרכים וכן נגד חברות הביטוח שביטחו את שני הרכבים המעורבים בתאונת הדרכים. התביעה נגד המבטחת של הרכב בו נהג המחלץ (הוא התובע דהתם) נדחתה. עם זאת, התקבלה התביעה נגד המבטחות של שני הרכבים המעורבים בתאונה.

בית משפט השלום קיבל את התביעה לא מחמת שפגיעת התובע דהתם נופלת בתחום הסיכון שיצרה התנתקות מיכל השמן מאחד הרכבים המעורבים בתאונה, שכן הגיע למסקנה עובדתית שהתנתקות מיכל השמן אירעה חצי שעה לפני בוא התובע דהתם לזירת התאונה ולאחר שהשימוש העיקרי ברכב כבר הסתיים.

בית המשפט קיבל את התביעה משום שהגיע למסקנה שפעולת חילוץ של נפגעי תאונת דרכים היא שימוש נלווה לשימוש העיקרי של נסיעה ברכב, ותוך שציין את הדברים הבאים:

" . . . אין מחלוקת שסיכון של אירוע תאונת דרכים נוצר כתוצאה משימוש של נסיעה ברכב וחוק הפיצויים בא להשיב על סיכון זה, אלא שלטעמי כשאדם מנסה בכנות להגיש עזרה לנפגעים בתאונת דרכים שאך ארעה או בסמוך, אין זה משנה אם הוא נפגע תוך כדי הגשת העזרה או בדרכו להעניק את הסיוע, הדבר נמצא במתחם הסיכון שיצרה התאונה שנגרמה, ובכך אפשר לומר וליישב את הנסיבות עם מטרת המחוקק כי מדובר בסיכון התעבורתי הבסיסי".

החלטת בית משפט השלום אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, אם כי מנימוק אחר, והוא קיומו של קשר סיבתי מתמשך בין התאונה לבין הנפילה של התובע דהתם.

בית המשפט המחוזי ציין את הדברים הבאים:

"לטעמי, נכונה קביעת בית משפט קמא כי תכליות של חוק הפיצויים מביאה למסקנה כי יש להחיל את החוק גם על מי שביקש לסייע לנפגעים בתאונת דרכים ונפגע בעצמו מהשלכותיה של אותה תאונה, גם אם זו הסתיימה לכאורה זמן מסויים לפני הגעתו של המסייע למקום.

.

.

.

והנה בעניינו, חל אירוע שבו חלק התנתק מהמכונית, גרם לנזילה שעליה החליק הולך רגל שהזדמן למקום. הגיון הדברים מחייב מסקנה דומה, היינו כי הולך הרגל נפגע כתוצאה מתמשכת של התאונה, אף שכלי הרכב דממו בינתיים והנהגים יצאו מהם, ולכאורה (ורק לכאורה) אירוע התאונה הסתיים".

(רע"א 11183-06-10 טל דנה נ' אבי כהן ואח' (03/04/11)).

הן נימוקי החלטת בית משפט השלום והן נימוקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי באותה פרשה רלוואנטיים לענייננו. מה לי מיכל שמן שהתנתק מרכב המעורב בתאונת דרכים או פעוט (בשר ודם) שנפל מרכב תוך כדי נסיעה? אלמלא נפל הפעוט מהרכב בו הוא נסע, התובע לא היה יוצא מרכבו שלו, לא היה רץ להגן על הפעוט ולא היה נופל ונפגע. מתקיים אפוא קשר סיבתי ברור בין נפילת הפעוט, המהווה "תאונת דרכים", לבין פגיעת התובע. כל האירוע כולו – תאונת הדרכים בה נפל הפעוט ונפילת התובע עת רצה להגן על הפעוט - הוא אירוע אחד מתמשך. לפיכך, ניתן לקבוע כי פגיעת התובע היא תוצאה מתמשכת של תאונת הדרכים בה נפגע הפעוט, ממש כפי שראה בית המשפט המחוזי בתיק רע"א 11183-06-10. כשם שכתם השמן שנותר על הכביש המשיך להוות סכנה לכלל משתמשי הדרך ולכל מי שנקרה לזירת התאונה, כך גם המשך הישארותו של הפעוט שנפל באמצע הצומת המשיכה להוות סיכון הן לילד עצמו והן לכל מי שנקרה למקום (חלילה אם רכב היה פוגע בפעוט, יכול וגם נהג אותו רכב היה נפגע, אולי סוטה לכיוון אחר ופוגע ברכבים נוספים או בהולכי רגל אחרים).

23. במקרים נוספים נקבע על ידי בתי המשפט השונים כי פעולות חילוץ של נפגעי תאונות דרכים עולות כדי השימוש המוכר של "נסיעה ברכב" ופגיעות של המחלצים מסווגות כ"תאונת דרכים":

• בת"א (שלום ת"א) 1918-08-17 המוסד לביטוח לאומי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (04/12/19) דובר על נהגת שביקשה לסייע לנהגת אחרת שנלכדה ברכבה בעקבות תאונת דרכים, ותוך כדי פעולת חילוץ נפגעה בעצמה משאיפת אדים רעילים שעלו מהמנוע הפגוע. בית המשפט קבע כי יש להכיר בנפגעת כמי שנפגעה בתאונת דרכים עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, והטעים קביעתו זו בדברים הבאים: "פעולת החילוץ של הנפגעת, ולעניין זה אין זה משנה לדידי אם נעשתה תוך כדי כניסתה לרכב או יציאתה ממנו, הינו חלק בלתי נפרד מהשימוש התחבורתי ברכב והסיכון הטמון בו- סיכון שהתממש עת אירעה תאונת הדרכים בעקבותיה נלכדה נהגת הרכב.

• בתיק ע"א (מחוזי - חי') 407/94 דהאן נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (31/12/94) דובר על כבאי שחילץ אדם מרכב ונפגע כתוצאה משימוש במכשור החילוץ. בית המשפט קבע כי הנזק שנגרם לתובע דהתם מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר שכן, לשימוש ברכב מתלוות תאונות ובהן תאונות שהנפגעים בהן נלכדים בתוך כלי הרכב, וחילוצם מחייב פעולות חילוץ. מכאן שיש לראות בפעולת החילוץ כפעולה נלווית ל"שימוש ברכב".

• ב - ת"א (שלום – ת"א) 53782-06-15 מילר נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (07/12/17), נקבע כי נהג רכב, שהיה מעורב בתאונה, ונפגע לא מהתאונה אלא מפעולת חילוץ של שאר נוסעי הרכב יהיה זכאי לפיצוי ויראו בפעולתו כנופלת לגדר השימוש של "נסיעה ברכב". בית המשפט ציין את הדברים הבאים: "התממשות הסיכון גרמה לפצועים שהיה צריך לחלצם, ופעולותיו של הנהג לחילוץ הנוסעים שנפצעו בתאונה היא המשך ישיר של הנסיעה והשימוש. לא ניתן לנתק בין הנסיעה לבין החילוץ שנעשה מיד אחריה. מדובר ברצף פעולות ישיר ומיידי, שלא נקטע, לא בזמן ולא במקום, וכל הפעולות בו – הנהיגה, התאונה וחילוץ בשטח – מהוות חלק אינטגרלי מן השימוש שעשה התובע ברכב. בנסיבות אלו יש לראות בפציעתו של התובע חלק מן הנסיעה עצמה גם אם ארעה במהלך חילוץ הפצועים מיד אחרי התאונה." גם בעניינו של התובע שלפניי, פעולות החילוץ נעשו בהמשך ישיר ומיידי לנפילת הפעוט מהרכב בו נסע ועל כן, מהוות חלק אינטגראלי מנסיעת הפעוט ברכב הנהוג על ידי אמו.

24. לא נעלם מעיני פסק הדין שניתן בתיק רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (08/11/07).

דובר על נהג שהתנגש עם רכבו ברכב שלפניו, יצא מרכבו על מנת לבדוק את שלומם של נוסעי הרכב שלפניו, חזר לרכבו, הכניס את ראשו מבעד לחלון רכבו כדי לבדוק את המצב של בנו שהיה שרוע על רצפת הרכב, וכשהוא הוציא את ראשו מהחלון, למשמע רעש של חריקה, נפגע מרכב חולף.

השאלה שעמדה להכרעה היא האם הנפגע הוא "נוהג" או "הולך רגל".

בהקשר לשאלה זו קבע כב' השופט ריבלין את הדברים הבאים:

" . . . טלו לדוגמא מקרה שבו יוצא אדם מן הרכב לשם בדיקת מצב הנפגעים, מועד על אבן ונחבל. האם יש לראות בו כמי שעשה שימוש ברכב בעת האירוע? האם – לענייננו – יש לראות בו כמי ש"נוהג" ברכב לצורך הסכם השיפוי? נראה כי יש לענות על כך בשלילה. בענייננו, אמנם, לא אבן גרמה לתאונה, אלא רכב נוסף. לכן, אין ספק כי מדובר בתאונת דרכים. אך נראה כי נכון יותר לסווג את הנפגע, שסב באזור התאונה הראשונה ונפגע מרכב חולף, כמי שנפגע כהולך רגל, ולא כמי שנפגע כנהג".

הדברים המצוטטים לעיל מקובלים עלי, אך אינם רלוואנטיים לעניינו של התובע בתיק שלפניי, שכן התביעה בתיק שלפניי הוגשה נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב ממנו נפל הפעוט, ואילו הדברים המצוטטים לעיל נאמרו ביחס לרכב שממנו יצא המחלץ ועסקו בשאלה אם יש לראותו "נוהג" ברכב שממנו הוא יצא, או "הולך רגל". לו היה התובע בתיק שלפני מגיש את תביעתו נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב שלו, אכן הייתי קובע כי אין לראות בפגיעתו משום "תאונת דרכים".

25. מכל המקובץ, שוכנעתי כי פעולות החילוץ שביצע התובע בתיק שבכותרת הם חלק אינטגראלי מנסיעת הפעוט שנפגע בתאונת דרכים (עת נפל מרכב נהוג על ידי אמו) ועל כן עולות כדי השימוש המוכר "נסיעה ברכב". כמו כן, מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין תאונת הפעוט לבין נפילת התובע. נוכח קביעתי זו, יש לראות בתובע כמי שנפגע בתאונת דרכים, כמשמעות המונח בחוק הפיצויים.

"כניסה לרכב"

26. לטעמי, אפשר לראות במעשי התובע ככאלה שעונים גם על השימוש המוכר הנוסף של "כניסה לרכב".

27. הפסיקה דנה בשאלה מהו השלב שבו מתחילה הכניסה לרכב מנועי, וקבעה כי: "הכניסה אל הרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב" (א' ריבלין, תאונת דרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012), עמ' 180). לפנינו, אפוא, מבחן טכני, שעניינו מגע פיסי בין הנכנס לבין הרכב.

28. עם זאת, בית המשפט העליון לא הסתפק רק בהגדרה טכנית למונח "כניסה", והוסיף מבחן מהותי הכולל שני תנאים, הדומים במהותם לתנאים שנקבעו להגדרת המונח "נסיעה", והם: האחד – האם הפעולה חיונית במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב; והשני – האם הפעולה מהווה חלק טבעי ואינטגרלי מהכניסה לרכב (רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12/05/19)).

29. לצורך בחינתם של תנאים אלו נקבעו, גם כן, אותם מבחני עזר שנקבעו לבחינת השימוש של "נסיעה ברכב", קרי: קרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה, האפשרות שתבוצע גם ללא קשר לנסיעה ותפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי (ע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא (3) 825).

30. לא נעלה מעיני קביעת בית המשפט העליון בתיק רע"א 66/10 לוי נ' מדינת ישראל (14/01/10)), ולפיה פגיעה תוך כדי כניסה לרכב או ירידה ממנו צריכה להיות של המשתמש עצמו ולא של אדם אחר שנפגע כתוצאה מכניסתו או ירידתו של אחר. באותה פרשה דובר על אלונקאי שנפגע תוך כדי הכנסת אלונקה, עליה שכוב חולה, לתוך רכב. בית המשפט קבע כי פעולת הכנסת האלונקה לרכב אינה מקיימת את השימוש של "כניסה לרכב", תוך שציין כי: "הכללת המקרה של פגיעה באדם עקב כניסת אדם אחר לרכב בגדרי "תאונת הדרכים" מהווה פרשנות מרחיקת לכת, שאינה עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, שנועד להצר את גבולות המונח "תאונת דרכים". . . . כוונת המחוקק, בהקשר של שימוש בכניסה וירידה מרכב, היא כי הפגיעה תהיה של המשתמש עצמו ולא של אדם אחר שנפגע כתוצאה מכניסתו או ירידתו של אחר מהרכב.

עם זאת, בפרשה אחרת, מאוחרת יותר כרונולוגית, השאיר בית המשפט העליון בצריך עיון את השאלה הנוגעת לסיווג פעולותיו של אדם המסייע לכניסת פעוט או חסר ישע לתוך רכב, בטרם כניסתו שלו אל הרכב, כשימוש מוכר על פי חוק הפיצויים (רע"א 8851/18 עיריית נס ציונה נ' פלונית (17/07/19)).

לשון אחרת, על פי פסיקתו המאורחת של בית המשפט העליון, אין הכרח שהפגיעה במהלך כניסה לרכב או ירידה ממנו צריכה להיות של המשתמש עצמו.

31. אין חולק כי לאחר נפילת הפעוט מהרכב, הוא התקשה לקום בעצמו ולהיכנס חזרה לרכב ממנו הוא נפל. לצורך ביצוע פעולה זו, נזקק הפעוט לסיוע של אדם בוגר. אמו של הפעוט לא היתה במקום והתובע התכוון למעשה לפעול כשלוח של האם לעניין כניסתו של הפעוט חזרה לרכב ממנו הוא נפל.

32. את המסקנה אליה הגעתי לעיל ניתן להקיש גם מפסקי הדין הבאים:

• בת"א (שלום חד') 57634-11-14 זידאן נ' קופרמן (30/05/16) דובר על נהג מערבל בטון שביקש לחלץ נהגת מתוך רכבה, לאחר שרכבה התנגש בקיר והתהפך. נהג מערבל הבטון עצר את המשאית בצד הדרך, ניגש לרכבה של הנהגת שנפגעה, פתח את דלת רכבה, עסק בהזזת כרית האוויר שנפתחה כדי לחלץ מהרכב את הנהגת ואז נפגע מרכב חולף. בית המשפט קבע, כי פעולת החילוץ של התובע עולה כדי "שימוש ברכב מנועי" ועל כן האירוע מהווה "תאונת דרכים".

בית המשפט ראה בפעולת התובע, שנועדה להוציא את הנהגת שנפגעה מתוך רכבה, כעונה על השימוש המוכר של "ירידה מרכב", תוך שציין את הדברים הבאים:

"מצופה מנהג ונוסע ברכב שנפגע בתאונה ואשר ניצב בנתיב תחבורה באופן שכרוך בסיכון תעבורתי כי הם יצאו מהרכב וירחיקו עצמם מהסיכון שטמון בהמשך שהייתם בו במהירות האפשרית. כאשר יציאה עצמית כזו איננה אפשרית והיא טעונה סיוע, או שאינה אפשרית בפרק זמן קצר בשים לב לנסיבות חיצוניות (רכב הפוך על גבו, כרית אוויר שנפתחה ויש לסלקה, פציעה של הנהג), יש לראות את המחלץ שנרתם לעזרה והושיט לאדם הלכוד ברכב עזרה שתסייע לו ביציאה מהירה מן הרכב כשלוח לביצועה של פעולת היציאה."

• בתיק ע"א (מחוזי חי') 1404/05 ברונקש נ' מרקו קרן (05/09/06) דובר על אדם שראה נהגת רכב במצוקה, ניגש אליה ולאחר שהבין ממנה כי בנה הפעוט ננעל ברכב ונשקפה סכנה לחייו, הוא שבר את חלון הרכב כדי לחלצו, ונפגע מחלון הרכב.

בית המשפט קבע כדלקמן:

"החלופה הרלבנטית לעניין שלפנינו היא זו הקובעת, כי "שימוש ברכב מנועי" הוא גם "כניסה לתוכו", שהרי המערער שבר את חלון מכוניתה של המשיבה מס' 1 כדי שניתן יהיה להיכנס אל תוך הרכב ולפתוח אותו, ועל מנת להוציא מתוכו את בנה התינוק שננעל בתוכו."

33. מכל המקובץ, שוכנעתי כי מעשיו של התובע עולים גם כדי השימוש המוכר של "כניסה לרכב". גם מטעם זה יש לראות את התובע כמי שנפגע בתאונת דרכים, כמשמעות המונח בחוק הפיצויים.

34. משקבעתי כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" אעבור לבחון את שאלת הנזק.

המצב הרפואי

35. מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר אלכס גפטלר.

36. חוות הדעת הראשונה נערכה ביום 14/11/19, בסופה המליץ המומחה על בדיקה חוזרת בחלוף שנה, מחמת ששבועיים קודם למועד הבדיקה, עבר התובע ניתוח בכתף.

37. חוות הדעת השנייה נערכה ביום 10/11/20.

נכות רפואית צמיתה

38. המומחה מטעם בית המשפט קבע, בחוות הדעת השנייה, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה אורתופדית משוקללת בשיעור של 32.5%, כדלקמן:

• מגבלה משמעותית בתנועות כתף ימין – 25%.

• פגיעה בשרירי השרוול המסובב בכתף ימין – 10%.

39. המומחה גם אבחן אצל התובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10% בגין מגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי, אולם שייך את כולה למצב קודם.

נכויות רפואיות זמניות

40. המומחה מטעם בית המשפט גם קבע לתובע נכויות רפואיות זמניות כדלקמן:

• חודשיים לאחר התאונה – נכות בשיעור של 50%.

• חודש לאחר הניתוח בכתף ימין – נכות בשיעור של 100%.

• חודש נוסף לאחר מכן – נכות בשיעור של 50%.

טיעוני הצדדים

41. לטענת התובע, שגה המומחה עת שייך את הנכות הרפואית בגין המגבלה בצוואר למצב קודם, זאת שעה שעובר לתאונה לא נעשתה לתובע כל בדיקת הדמיה; חרף התלונות הישנות בגין כאבי צוואר התובע תפקד היטב; ולאחר התאונה יש תיעוד על מגבלות בתנועת הצוואר.

42. לטענת הנתבעת, לא נפלה שגגה במסקנת המומחה, לפיה כל הנכות בגין הצוואר מקורה במצב קודם, שכן במשך שנים רבות התובע סובל מכאבי צוואר וגב כרוניים.

43. המומחה זומן על ידי התובע לחקירה נגדית.

דיון והכרעה בשאלת הנכות הרפואית

44. מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט הוא מעמד מיוחד, ואף שבית המשפט חופשי לסטות מחוות דעתו, בית המשפט יעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים (ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (18/03/13)).

45. בית המשפט רשאי לסטות ממסקנות המומחה הרפואי אם שוכנע שהמומחה הסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (07/03/95)), או אם מסקנות המומחה נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ ואח' (24/11/05)).

"כאשר ראיות המובאות בפניו מצדיקות מסקנה השונה מזו של המומחה הרפואי, רשאי בית המשפט, ואף חייב, להגיע למסקנה שונה משל המומחה, התואמת את המסקנה העולה ממכלול הראיות שבפניו" (ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (תשס"ג – 2003) 304-305)).

46. המומחה הסביר, בחקירתו הנגדית, כי ייחס את כל הנכות בצוואר למצב קודם שכן עובר לתאונה, והחל משנת 2002, ישנו תיעוד על תלונות של התובע בגין כאבי צוואר וכן ישנו תיעוד על מגבלות תנועה בצוואר (עמ' 3 שורות 2-4), בעטיין אף עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה, כירופרקטיקה ורפאוה משלימה (עמ' 3 שורות 19-20).

47. דא עקא, עיון בתיעוד הרפואי מהעבר, עליו נסמך המומחה מטעם בית המשפט, מלמד כי מדובר בחמישה מסמכים רפואיים בלבד, שרק בשלושה מהם ישנו תיעוד על מגבלת תנועה קלה בצוואר: האחד מיום 08/12/02, השני מיום 23/02/04, והשלישי מיום 06/11/12 (ביום 04/10/12 היה התובע מעורב ב – ת.ד.).

ודוק, בביקורי התובע בשנים 2002 ו – 2004, בהם תועדה מגבלה בתנועת הצוואר, המגבלה אובחנה על ידי רופא משפחה ולא על ידי אורתופד.

לעומת זאת, בבדיקה שנערכה על ידי אורתופד, בשנת 2003, היינו בין שתי הבדיקות שבוצעו בשנים 2002 ו – 2004, ושעליהן נסמך המומחה מטעם בית המשפט, לא אובחנה הגבלת תנועה בצוואר.

כמו כן, לאחר מעורבות התובע ב – ת.ד. בששת 2012 ועד לתאונה נושא התיק שבכותרת אין עוד תיעוד על מגבלות תנועה בצוואר. עד לתאונה בתיק שבכותרת גם מעולם לא בוצעה לתובע בדיקת הדמיה.

48. דווקא בסמוך לאחר התאונה תועדה מגבלה ניכרת בתנועות הצוואר (מסמך מיום 05/10/18).

49. זאת ועוד, המומחה אישר, למעשה, כי ממצאי בדיקת ה – T. הם מינימאליים, דבר שאינו תומך כשלעצמו במסקנה, בדבר קיומה של נכות אורתופדית עובר לתאונה (עמ' 4 שורות 23-26 ועמ' 5 שורות 20-21).

50. ממכלול הטעמים דלעיל סבורני, כי נפלה שגגה בקביעת המומחה מטעם בית המשפט עת ייחס את כל הנכות למצב קודם, זאת בהסתמך על שלוש בדיקות בלבד, שתיים מהן של רופאי משפחה, שאבחנו מגבלת תנועה קלה 14 שנים עובר לתאונה, בעוד שרופא אורתופד לא אבחן מגבלת תנועה בצוואר עובר לתאונה ולא נעשתה כל בדיקת הדמיה עובר לתאונה.

51. לאור דלות הממצאים מעברו של התובע בנוגע לצוואר, בעוד שלאחר התאונה אובחנה הגבלה ניכרת בתנועות הצוואר, שוכנעתי כי יש מקום לייחס לתאונה בתיק שבכותרת, לפחות, שליש מהנכות שמצא המומחה מטעם בית המשפט.

52. לפיכך, אני קובע כי בעקבות התאונה בתיק שבכותרת נותרה לתובעת נכות בשיעור של 3% בגין מגבלת תנועה בצוואר.

סה"כ הנכות הצמיתה

53. סה"כ, אפוא, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא 34.5%.

הנכות התפקודית

54. הצדדים חלוקים ביניהם גם ביחס למידת ההשלכה התפקודית של הנכות הרפואית.

לשיטת התובע, שיעור נכותו התפקודית זהה לשיעור נכותו הרפואית ואף למעלה מכך (בשיעור של 40%), ואילו הנתבעת טענה, כי הנכות התפקודית של התובע פחותה מהנכות הרפואית ואין בה כדי להשפיע על יכולת השתכרותו, או על תפקודו היומיומי.

55. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי בנסיבות רגילות, כאשר עסקינן בנכות אורתופדית, מקובל לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ע"א 9297/10 קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21/06/11)). עם זאת, לא תמיד קיימת חפיפה בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית וזו האחרונה יכולה להשתנות בהתחשב בגילו של הניזוק, טיב עיסוקו, גובה שכרו לפני ואחרי התאונה, מצב התעסוקה בשוק ועוד כהנה וכהנה גורמים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792, 797-799).

56. התובע הוא מהנדס בכיר באינטל ועיקר עבודתו איננה עבודה פיזית, אלא יותר בעלת אופי משרדי (עמ' 8 שורות 3-7). התובע סיפר כי הוא מבצע ביקורי שטח ולשם כך נדרש לטפס על סולמות, כאשר עקב נכותו הוא מתקשה לעשות כן (עמ' 8 שורות 9-12). אינני מתעלם מדבריו אלו של התובע, אך עדיין ניכר כי עיקר עבודתו היא משרדית (עמ' 11 שורות 6-7). התובע אף אישר כי יום או יומיים בשבוע הוא עובד מהבית, מול המחשב (עמ' 11 שורות 2-5).

57. טענת התובע, לפיה הוא עובד בחברה תועלתנית וקשוחה שעלולה לפטרו בכל רגע, לא הוכחה. התובע, כבן 51, עובד בחברת אינטל מזה כ – 25 שנים, ומאז התאונה חלפו 4 שנים בהן שכרו דווקא השביח, כך שהתובע לא עומד בפני סכנת פיטורין. גם הסכם ההעסקה שהציג התובע – שנערך בשנת 2006, אינו תומך בטענתו, שכן חלוף הזמן מלמד שהתובע מוערך בעבודתו. ומכל מקום, אם הוא איש מוכשר, כפי שהעיד על עצמו, לבטח יימצא עבודה בתנאים זהים אם לא טובים מכך, היה והעסקתו באינטל תסתיים.

58. כמו כן, מדו"ח רציפות הביטוח (נ/2) ומחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 10 שורות 24-25) עולה, כי שכרו של התובע לא נגרע בעקבות התאונה, אלא דווקא השביח.

59. מנגד, התובע סיפר בעדותו כי הוא מתקשה בנהיגה (עמ' 9 שורות 10-11) ובעריכת קניות בסופר (עמ' 9 שורות 15-16).

60. נוכח השיקולים דלעיל, ובהינתן העובדה כי עיקר אופיו של התפקיד בו נושא התובע הוא משרדי, הגעתי למסקנה כי יש בפגימות שנותרו לתובע בעקבות התאונה כדי להשליך על כושר תפקודו, אם כי בשיעור הזהה למחצית משיעור נכותו הרפואית.

בסיס השכר

61. אין חולק, כי עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע סך של 19,776 ₪ נטו לחודש.

הפסד שכר לעבר

62. פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר הוא רכיב הטעון הוכחה מיוחדת.

63. לא הובאו ראיות על הפסדי שכר לעבר, ומנגד עולה כי לאחר התאונה שכרו של התובע עלה והשביח.

64. לפיכך, אני דוחה את העתירה לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר.

הפסד שכר לעתיד

65. כאמור, קבעתי כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 18% ובסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד עומד על סך של 19,776 ₪ נטו.

66. התובע כיום כבן 52 ומקדם ההיוון עד גיל הפרישה בהגיע התובע לגיל 67 הוא 144.

67. לפיכך, התובע זכאי להפסדי שכר לעתיד, עד גיל 67 (גיל הפרישה לפנסיה), בסכום (מעוגל) של 491,000 ₪ [491,235 =144 X 19,776 ₪ X 25%].

הפסד פנסיה

68. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מקובל לפסוק הפסדי פנסיה גלובאליים בשיעור של 12.5%.

לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בסכום של 61,000 ₪ (מעוגל).

כאב וסבל

69. בהתאם לקביעתי, לפיה שיעור הנכות הרפואית עומד על 34.5%, בהיעדר ימי אשפוז ולאור גילו של התובע (יליד 09/06/71), הרי שעל פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, זכאי התובע לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 55,000 ₪ (מעוגל).

עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד

70. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ובהתחשב בגילו של התובע ובמגבלות התפקוד שלו, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר

71. לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים, שישולמו על ידי הנתבעת 2 (ביטוח ישיר), בסך של 627,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

            א.         הפסד שכר לעתיד – 491,000 ₪.

            ב.         הפסד פנסיה – 61,000 ₪.

            ג.          כאב וסבל – 55,000 ₪.

            ד.         עזרת צד ג' + הוצאות רפואיות/נסיעה – 20,000 ₪.

                                                                        סה"כ (מעוגל): 627,000 ₪.

72. על הסכום שנפסק לעיל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ וכן האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך. על ההוצאה בגין האגרה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בקופת בית המשפט ועד לפירעון בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.