פסק דין בערעור תעבורה 49/15

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מרכז (תעבורה) 235/15 (סא"ל מאיה גולדשמידט – שופטת) ביום 8.12.2015. הערעור (חומרת העונש) התקבל חלקית.

1. המערער, סמל מאור קדמי, הורשע בבית הדין קמא ודינו נגזר בהיעדרו. הליך זה התבסס על הודאה כתובה שנמסרה לבית הדין קמא מטעם סנגורו של המערער, שלפיה המערער מבקש להישפט בהיעדרו, במסגרת הסדר טיעון שגובש בין הסנגור לתביעה, שפרטיו הובאו באותו מסמך. בחלקו השני של המסמך בקשת המערער, החתומה על ידיו , להישפט בהיעדרו ולכבד את הסדר הטיעון המפורט במסמך.
2. השופטת קמא הנכבדה מצאה לכבד את המבוקש באותו מסמך, הרשיעה את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, פניית פרסה, לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וגזרה עליו 21 ימי פסילת רישיונות בפועל, שלושים ימי פסילת רישיונות נהיגה על תנאי לשנתיים ושלוש מאות ש"ח קנס.
3. המערער משיג על פסק הדין. מהודעת הערעור שהגיש בעצמו ומדבריו בדיון בערעור עולות הטענות הבאות:

• אין הוא חולק על כך שפנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרכב שבא מולו בדרך החוצה, אולם הוא לא פנה פניית פרסה, כמיוחס לו בכתב האישום, שלפיו הורשע.
• להשקפתו, משך תקופת הפסילה על תנאי ארוך מדי.
• הוא חתם מראש על מסמך הסדר הטיעון האמור, לפני שפרטי ההסדר היו רשומים בו. בהמשך שוחח בטלפון עם הסנגור, שהיה קצר רוח ולא הסביר לו את הדברים עד תום.

4. יצוין, כי המערער לא היה מיוצג בערעור. הצגתי בפניו את האפשרות כי הדיון ידחה, כדי שיוכל להסדיר את עניין ייצוגו וכדי שיוכל לערוך בדיקה לגבי מצבו המשפטי, לאחר שנשמעו טיעוני התובע ולאחר שאף אני פירטתי בפניו את דעתי לגבי המצב הראייתי ולגבי הסיכוי כי טענותיו יתקבלו. לאחר שנערכה הפסקה בדיון, כדי שהמערער יוכל לשקול את צעדיו, הודיע המערער כי הוא מבקש להמשיך בדיון, כשאינו מיוצג.
5. לגוף העניין, לאור הערותיי, הודיע התובע כי בניסוח כתב האישום נפלה, ככל הנראה, שגגה, וכי העובדות מקימות עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, והוא מבקש לתקן את פרטי הרשעתו של המערער בהתאם. המערער ביקש לעשות כך וביקש כי אשקול את ערעורו בקשר למידת העונש.
6. בהתאם להצהרתו של התובע בדיון, מתקבל ערעורו של המערער בנוגע להוראת הדין. חלף האמור בהכרעת דינה של הערכאה קמא, מורשע המערער בעבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה.
7. אשר למידת העונש – איני רואה לקבוע קביעות כלשהם בכל הנוגע לטיב הייצוג אשר לו זכה המערער, משאין בפניי תגובתו של הסנגור. תמהיל העונשים שנגזרו על המערער איננו מחמיר, בשים לב למידת חוסר הזהירות שבה נהג המערער, עובר לתאונה ובשים לב לתוצאותיה של התאונה – פגיעה גופנית, גם אם מתונה, ונזק משמעותי לרכוש. משך תקופת התנאי מידתי והוא נגזר בהתאם לפרקטיקה המקובלת בעניינים מעין אלה, ומטרתו הרתעת המערער מלשוב ולנהוג באופן בלתי זהיר.
8. משזו עמדתי לגופה של ענישה, אינני מוצא להיכנס לשאלות הכרוכות בכיבוד הסדרי טיעון ולקבלת ערעור, בשל טענות של כשל בייצוג.
9. עותק מפסק הדין ומפרוטוקול הדיון יועבר לסנגור הצבאי הראשי, אשר מתבקש לתת דעתו לטענותיו של המערער.