פסק דין בעניינו של קטין שהודה בעבירה של מעשה מגונה באחיו

מבוא:

1. הנער שבפניי, הודה בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום:

2. הנאשם ו-א.ל קטין יליד 2010, הם אחים ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום, התגורר באותו בית וישנו באותו חדר.

3. בין החודשים אפריל למאי שנת 2016, במספר מקרים, נהג הנאשם להיכנס למיטתו של א.ל. בשעות הלילה, ולשפשף את פלג גופו התחתון על גופו של א.ל. עד שהנאשם הגיע לסיפוק מיני.

ב"כ הצדדים עתרו לעונש:

4. ב"כ המאשימה, טענה בדבר חומרת מעשיו של הנער והסיכון הפוטנציאלי הנשקף מהם. כמו כן הפנתה לתסקירי שירות מבחן המלמדים, לדידה, כי הנער לא נתרם מההליך השיקומי ולא הפיק די תועלת מהטיפול. על כן – טענה להרשעת הנער בדין ושילובו במעון נעול לתקופה של שנתיים זאת לצד תשלום פיצוי לנפגע, כמומלץ בתסקיר שרות מבחן.

5. ב"כ הנאשם ביקשה לחזור ולחדד את הרקע להגשת כתב האישום, קורותיו של הנער ונסיבות חייו המורכבות, מאז ועד היום. הסנגורית הזכירה כי כתב האישום הוגש בחלוף כשנתיים מיום ביצוע העבירה, במהלכן לא קבל הנער מענה טיפולי מותאם לצרכיו ולמעשה הושלך מביתו באין תמיכה וסיוע. למרות כל אלה, עם פתיחת ההליכים המשפטיים בעניינו, נקלט במסגרות חוץ ביתיות שונות, ביקש להתמיד בעבודה הטיפולית, והכל במטרה  לעלות על דרך הישר ולקיים אורח חיים נורמטיבי. הסנגורית טענה בדבר גילו הצעיר של הנער בעת ביצוע העבירות, הדגישה כי מדובר בתיק יחיד, מאז לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים והוסיפה כי כיום הוא מקיים אורח חיים עצמאי, מתגורר בדירה שכורה, עובד בעבודה קבועה  ומתמיד בטיפול יעודי קבוצתי לנערים פוגעים מינית. כתמיכה לתפקודו החיובי  הגישה מכתב ממעסיקו. לאור אלה ביקשה להימנע מהרשעתו, נתנה הסכמתה לתקופת מבחן נוספת של שנה, והפנתה לפסיקה התומכת בטיעוניה.