פסק דין בעניין פרשנות הסכם הלוואה

בפני תובענה להשבת הלוואות שניתנו מהתובעת לנתבע, בהיותם בני זוג ושיתרתם עומדת, כך על פי טענת התובעת, על סכום של  85,200 ₪. הנתבע טוען כי העברת רכבו לבעלות התובעת מהווה סילוק סופי ומוחלט של אותן הלוואות.

ברקע הדברים:

1. התובענה החלה כתובענה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, הועברה עקב התנגדות הנתבע לבית משפט השלום באשקלון ולאחר מכן הועברה ע"פ החלטת בימ"ש השלום מיום 7.2.2021, להתברר בפני, זאת לנוכח מערכת יחסים זוגית מתמשכת של הצדדים וטענות הגנה העוסקות בכך שהצדדים הם בני זוג לשעבר ועל כן מקומן להתברר בבית המשפט לענייני משפחה.

2. בקדם משפט הראשון, ביום 31.5.2021, הוריתי לצדדים להתאים כתבי טענותיהם לסדרי הדין החלים בבית משפט זה ולתקנות ביהמ"ש לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, לרבות הגשת טופס הרצאת פרטים, לפי טופס 3 שבתוספת הראשונה וכן תצהירים לאימות כתבי הטענות.

3. בקדם המשפט השני (ביום 31.5.2021), לאחר שהצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים ולנוכח הפערים בין הצדדים, קבעתי את התיק לשמיעת ראיות.

4. ביום 30.6.2021 ובסמוך למועד ההוכחות הגיש הנתבע בקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה בטענה שביום 30.6.2021 הוגשה על ידו לביהמ"ש השלום בקריית גת בקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון. בדיון שהתקיים בפני ביום 30.9.2021 טענו הצדדים ביחס לבקשה זו, זאת נוסף על עמדותיהם הכתובות.

5. בסוגיית עיכוב ההליכים- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הוריתי על דחיית הבקשה לנוכח הוראות סע' 319יז לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 וכן לנוכח הוראות סעיף 319 יח לחוק זה, הקובע את התנאים למתן לעיכוב הליכים בהליכי חדלות פירעון. סברתי כי יש חשש סביר שעיכוב ההליכים יפגע פגיעה מהותית בתובעת וכן יש חשש ממשי שהנתבע פועל במטרה להונות את נושיו, או לגריעת נכס מנכסיו במטרה להבטיח אותו מנושיו, או למצער, כי הנתבע עושה שימוש לרעה בבקשתו לעיכוב ההליכים, במיוחד לנוכח השלב המתקדם בו נמצא הליך זה ושעה שהבקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון, הינה בקשה יזומה של הנתבע, ללא שקדמו לה הליכי הוצל"פ נגד הנתבע.

6. לנוכח האמור ומשעה שדחיתי את בקשת הנתבע לעיכוב הליכים, נחקרו הצדדים בחקירה נגדית על טענותיהם, זאת לאחר שהסכימו כי כתבי הטענות שהוגשו לתיק יהוו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

העובדות שאינן במחלוקת: