פסק דין בעניין פיטורי מורה

השופט שמואל צור

1.                  ערעור בפנינו על גובה הפיצוי שנפסק למערער על ידי בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון; תיק ע"ב 2768/04) בקשר לפיטוריו של המערער שלא כדין מתפקידו כמורה במדינה. פסק הדין של בית הדין האזורי - עליו לא הוגש ערעור מטעם המדינה - מגולל מסכת קשה וכואבת של הליך פיטורים "קפקאי" שננקט כלפי המערער המבוסס על נימוקים שאינם אמיתיים, אשר סופם הוא פיטוריו של המערער שלא כדין, בגיל 53, לאחר כל - 15 שנות שרות. בקשר לפיטורים אלה תבע המערער פיצוי כספי בגובה שכר עבודה עד הגיעו לגיל פרישה ובית הדין פסק לו פיצוי בגובה של שכר שנת עבודה אחת (תשס"ד), בניכוי הפנסיה לאותה שנה בסך כולל של 48,720.68 ש"ח, נושא  ריבית והצמדה מיום 1.3.04, בצירוף הוצאות משפט בסך 487 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. כאמור, הערעור נסוב על מיעוט סכום הפיצוי שנפסק למערער.

2.         באין ערעור מטעם המדינה על פסק דינו של בית הדין האזורי, התשתית העובדתית  הנוגעת לעניין עולה מפסק דינו של בית דין זה ולמעשה אין היא שנויה במחלוקת. עיקרה של תשתית זו יפורט להלן.

התשתית העובדתית

3.         המערער, יליד שנת 1950, החל עבודתו במדינה כמורה לערבית בשנת הלימודים תשמ"ח (1987/88). המערער הועסק בקריית החינוך "אורט חצור", שבה חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. חלק ממורי קריית החינוך הם עובדי "אורט" וחלקם עובדי מדינה. המערער נמנה על עובדי המדינה.

4.         המערער פוטר מן השירות במסגרת של הליך של צמצומים שנקט משרד החינוך בשנת הלימודים תשס"ג (2003). בבית הדין האזורי טענה המדינה כי עוד בשנת הלימודים תש"ס (2000) ואף לפני כן, התגלו בעיות בשיטת ההוראה של המערער, אך בית הדין האזורי קבע כי טענה זו לא הוכחה. כל שקבע בית הדין האזורי הוא -

"לכל היותר, ניתן לקבוע (על סמך העולה במרומז מעדותו של מנהל בית הספר מר אליק אבנר - שייקרא להלן " אליק") שמי שניהל את חטיבת הביניים בשנת הלימודים תש"ס לא היה מרוצה לחלוטין מעבודתו של התובע כמורה, אך זאת לא דוקא מבחינת ההוראה עצמה אלא מבחינות אחרות (בחינות עמומות שאליק הגדיר כ"כל מיני ארועים שלו (של המערער - ש.צ.) עם תלמידים ועם הורים".

בית הדין האזורי סיכם נקודה זו לאמור -

"... לא הוכח כי היה פגם כלשהו בטיב עבודתו של התובע כמורה וכמדריך הוראה, עד שנת הלימודים תש"ס, אך נראה שמי שכיהן בתש"ס כמנהל חטיבת הביניים לא היה מרוצה לחלוטין מעבודתו של התובע ולאחר מכן - העביר תחושה זו לאליק".

(סעיף 4 לפסק הדין) .

5.         בשנת הלימודים תשס"א היה המערער בשבתון ולימד בבתי ספר אחרים. עם תום שנת השבתון דובר על העברת המערער לבית ספר אחר אך עניין זה לא יצא אל הפועל. המערער הוחזר לקריית החינוך בחצור הגלילית בהסכמתו של מנהל בית הספר מר אליק אבנר (אליק), אשר היה מרוצה מחזרתו של המערער ללמד בבית ספרו (סעיף 7 לפסק הדין).

6.         בשנת הלימודים תשס"ב לימד המערער רק 12 שעות שבועיות (מתוך 22 שעות) וזאת בשל חוסר רצונו של מנהל חטיבת הביניים שהמערער ילמד במשרה מלאה, בשל צמצום שעות התקן בקריית החינוך ובשל סברתו של אליק שהמערער יכול לתרום מכישוריו כרכז מערכת ולאו דווקא בהוראה (סעיף 8). בפועל עיקר זמנו של המערער בשנת הלימודים תשס"ב לא הוקדש  להוראה אלא לתפקידי רכז מערכת, עוזר בטחון וחבר הנהלת בית הספר (סעיף 9). מצב זה לא תאם את נוהלי משרד החינוך שכן לדעת המשרד שעות ריכוז המערכת היו אמורות לבוא על חשבון מכסת השעות של רשת "אורט". עם זאת אליק דיווח על כך למפקחת על בית הספר הגב' נורית שלף (להלן - נורית) ופירט בפניה את הסיבה להצבתו של המערער כרכז מערכת על רקע עמדתו של מנהל חטיבת הביניים. דיווח זה  לא הובא לידיעת המערער. (סעיף 11).

על כל פנים, בית הדין האזורי קבע כי אליק היה מרוצה מתיפקודו של המערער כרכז מערכת ואין חולק כי הוא מילא את תפקידו באופן מיטבי (סעיף 12).

7.         בשנת הלימודים תשס"ג נמשכה מתכונת העסקתו של המערער כמו בשנת תשס"ב, אך היקף השעות צומצם מ-12 שעות שבועיות ל-9 שעות. במהלך שנה זו החליט משרד החינוך על צמצום ניכר בתקציבו החל משנת תשס"ד, צמצום שהעלה את הצורך לפטר מורים רבים.

8.         על רקע זה הוציאה הנהלת החינוך ביום 20.3.03 וביום 8.4.03 מכתבים אל מנהלי המחוזות הכוללים קריטריונים לפיטורים מינהליים של מורים
והם:

1.         מורים למקצועות לא נדרשים.

2.         מורים "פרופסיונליים" שעבודתם אינה נדרשת.

3.         מורים שמשרתם קטנה משליש משרה.

4.         ...