ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
247-07
24/09/2009
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן 2. נילי ארד 3. ורדה וירט ליבנה
|
- נגד - |
התובע:
פלונית עו"ד נטלי זץ
|
הנתבע:
סופיה קוצ'יק עו"ד אבי מוזס
|
פסק-דין |
השופטת נילי ארד
המערערת הובאה ממולדובה לישראל בדרך בלתי חוקית לשם עיסוק בזנות, נסחרה והועסקה על ידי עבריינים, האחרונה בהם - המשיבה סופיה קוצ'יק, אשר ניהלה עסק למתן שירותי מין. בשל התנהגותה העבריינית כלפי המערערת ואחרות כמותה, נמצאה סופיה קוצ'יק אשמה בפלילים ודינה נגזר למאסר בעבירות סחר למטרות זנות.
תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה לתשלומים הנובעים מזכויותיה במשפט העבודה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת ורדה סאמט; עב' 5307/04) אשר קבע, כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ואף אין להחיל על התובעת את חוקי המגן. מכאן הערעור שלפנינו.
עד שנבוא לגופם של דברים, נקדים ונפתח במסכת העובדות.
פרק ראשון - המסכת העובדתית
כתב אישום והרשעת המשיבה
2. במהלך סחר שנעשה בה ובגופה "הושכרה" המערערת למשיבה (להלן גם:
סופיה) שהעסיקה אותה בזנות. משך כשנה נאלצה המערערת לספק שירותי מין ללקוחותיה של סופיה, עד אשר עלה בידיה להימלט מחזקתה של סופיה למקום מסתור. בעקבות תלונתן של המערערת ואחרת כמותה, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד סופיה ועבריינים אחרים ב"שרשרת הסחר".
במסגרת הסדר טיעון,
הורשעה
הנאשמת 2 סופיה קוצ'יק, על פי הודאתה, באישומים בעבירות אלה:
סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות - עבירה לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
חוק העונשין);
סרסרות למעשי זנות - עבירה לפי סעיף 199(א) (1) ו - (2) לחוק העונשין;
החזקה וניהול מקום לשם זנות - עבירה לפי סעיף 204 לחוק העונשין; וב
עבירה של כליאת שווא - עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין.
בגזר הדין מיום 8.6.04 (השופטת ברכה אופיר תום, השופטת מרים סוקולוב והשופט ישעיהו שנלר; תפ"ח (ת"א) 1148/03)
אימץ בית המשפט המחוזי את הסדר הטיעון בעניינה של סופיה ובהתייחס לאישומים המיוחסים לה קבע כך:
"בעובדות אישום זה צויין, כי בחודש אוגוסט 2001 הגיעה לישראל ממולדובה המתלוננת (להלן - "המערערת"), לאחר שהוברחה לישראל באופן בלתי חוקי, לשם עיסוק בזנות.
במהלך החודשים יוני- יולי 2002 "השכיר" אותו סשה את המערערת לנאשמת 2 והסיעה לדירתה של נאשמת 2 בבת-ים.
המערערת העניקה שירותי מין, על פי הוראת נאשמת 2, ללקוחות שפנו אליה טלפונית והגיעה אליהם באמצעות נהגים, אשר שכרה נאשמת 2.
הנאשמת 2 כלאה את המערערת שלא כדין, ומנעה ממנה לצאת מחוץ לדירה שבה שיכנה אותה, במשך תקופה של כחצי שנה.
כשכר בגין עבודתה סיפקה הנאשמת להמערערת סכומי כסף קטנים לצורכי מחיה ושלחה עבורה לחו"ל סכומי כסף, הנמוכים מהסכום שאותו הייתה אמורה המערערת לקבל בעד עבודתה."
על סופיה נגזרו 6 שנות מאסר מתוכן 4 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרה ב- 7.9.03 ו"היתרה על תנאי שלא תעבור במשך 3 שנים ממועד שחרורה ממאסרה, עבירה לפי סימן י' לפרק ח' לחוק העונשין, כולל ניסיון וסיוע לעבור עבירה זו". סופיה ריצתה את עונש המאסר שהוטל עליה.
התובענה ופסק הדין של בית הדין האזורי
3. בכתב תביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה ביום 11.5.2004 ובתצהירה, טענה המערערת (להלן בסעיף זה גם:
התובעת) כי סופיה הסרסורית קנתה אותה מסוחר נשים, מחודש יוני 2002 והעסיקה אותה במתן שירותי מין ושירותי לווי משך שנה תמימה, עד אשר נמלטה מחזקתה ביולי 2003 והסגירה עצמה למשטרה. בתצהיר עדות ראשית תיארה המערערת את תנאי עבודתה כך:
"העבודה אצל הנתבעת הייתה בתנאים קשים ביותר, בתנאי עבדות ממש. עבדתי 7 ימים בשבוע וקיבלתי בין 12-10 לקוחות ביום. ...נוכח העובדה כי אני נמצאת בישראל לבדי, תלויה בנתבעת לחלוטין, מבוהלת ומפוחדת, לא הייתה לי ברירה ולכן המשכתי לעבוד אצל הנתבעת. זאת למרות היחס המשפיל בתנאי עבדות ממש, בכפייה לקבל לקוחות גם כשבריאותי לא אפשרה לי לעבוד. הנתבעת ניצלה את עמדתה וניצלה אותי לאורך כל תקופת עבודתי, לא היתה לי אפשרות לצאת מהדירה ללא רשות וגם זאת בלווי צמוד.
לאורך כל תקופת עבודתי אצל הנתבעת היא סחטה אותי עד תום ובסיום 12 חודשי עבודה נותרתי ללא כלום רק צלקות נפשיות ופיזיות שגם הזמן לא ירפאן."