1. יפה עשו ב"כ המערער וכן המערער שהודיעו לביהמ"ש כי חוזרים הם מהערעור.
2. השאלה המשפטית שעמדה לדיון מרכזי בערעור ולמעשה בימ"ש קמא נדרש בפסק דינו בעיקר לשאלה זו, הינה האם בעת ששמאי בוחן את הנזק הגולמי על מנת לבדוק אם מדובר באובדן שבגינו זכאי המבוטח לקבל את שוויו של הרכב, או לא מדובר באובדן שכזה.
3. בנושא זה אכן בנספח ב' להודעת הערעור, דהיינו הנחיות משרד התחבורה, צוין ביחס לחלקי חילוף, כי בעת התמחור של המחיר לא יבואו הנחות ועמלות בחשבון, אלא מחירם בשוק החופשי.
לכאורה, משרד התחבורה לא התייחס לנושא הנחות בגין ביצוע עבודה.
4. אין מחלוקת בין הצדדים כי אם מדובר בהתעלמות אך ורק מההנחות על החלפים, תוך הבאה בחשבון של ההנחות בגין עבודה, הרי האובדן לא הגיע ל- 50% משוויו של הרכב.
מאידך, אם מתעלמים מההנחות גם בגין העבודה, אזי האובדן הגיע לשיעור של מעל ל- 50%, שהוא השיעור שקבעו הצדדים לענין זה בפוליסה נשוא הדיון.
5. יהיו הנחיות משרד התחבורה אשר יהיו, אין אני סובר כי ההנחיות הן הקובעות באופן בלעדי, הגם שיש בהן משום תנא דמסייע.
יתר על כן, אין אני סובר כי בהכרח בעת שמשרד התחבורה ציין את נושא החלפים בלבד, ניתן להסיק מכך כי מכלל הן אתה שומע לאו, או הפוך.
הרציונל טמון בראש ובראשונה בכוונת המתקשרים בחוזה הביטוח, ובהתאם לפרשנות שקבעה הפסיקה שיש ליתן לחוזה שכזה.
הלקוח - המבוטח, משלם פרמיה גם ביחס לאובדן של 50% במקום 60%, ומכל מקום הפוליסה קבעה שיעור של 50% כמבחן הקובע לשאלה בדבר אובדן שייחשב כמלא אם לאו.
המבוטח יודע ואמור לסמוך על כך, שאם בסופו של יום הרכב יפגע באופן שהאובדן יהיה מעל לכל שיעור, יקבל את אשר זכאי הוא לפי הפוליסה.
הפוליסה אינה מתנה כי התיקון של הרכב, גם ללא אובדן, יבוצע במוסך ההסדר, אם כי יתכן ומעניקה הטבות למבוטח אם יתקן את מכוניתו במוסך הסדר.
הנה כי כן, רשאי היה המבוטח לפנות למוסך שימצא לנכון, ואזי השמאי נדרש לבחון הן את עלויות החלפים והן את עלות העבודה, וכפי שמוסך רשאי לקבל בגין החלפים והעבודה.
דרך כלל, ככל שלא מדובר על גוף מוסדי כזה או אחר, הרי לא תתקבל הנחה ועל כן השמאי ובצדק, יקבע את הנזק הגולמי בהתאם למחירון של המוסך, אם אכן סביר הוא.
לדעתי, אין כל משמעות ולא אמורה להיות משמעות, למצב ובו השמאי קבע את אשר קבע הכל בגין הבאת המכונית למוסך הסדר אשר מעניק הנחות לחברות הביטוח.
כאמור, אין חובה על המבוטח לתקן את מכוניתו במוסך הסדר, ואם קביעת בימ"ש קמא תיוותר על מכונה, המשמעות תהיה כי בגין אותה תאונה ובגין אותו נזק, יכול וביחס למבוטח אחד ייקבע כי חל אובדן, וזאת לאחר שאותו מבוטח יפנה למוסך שאינו מוסך הסדר, ואילו חברו שיפנה למוסך ההסדר, במטרה לקבל את אותן הטבות, ייקבע ביחס אליו כי בגין רצונו בהן, אזי לאור ההנחות באותו מוסך ספציפי של הסדר, לא יוכר האובדן.
תוצאה זו אינה ראויה.
המבחן צריך להיות מבחן אוביקטיבי ללא קשר למוסך אשר נותן הנחות לחברות הביטוח, אם לאו, ואין מקום שהמשיבה "תהנה" מאותן הנחות, הכל בגין כך שהמבוטח מצא לנכון לגרור את המכונית למוסך הסדר.