פסק דין בעניין העברת משמורת לאב

הצדדים חלוקים בעניין משמורתם של  ילדיהם הקטינים - צ., יליד 13.12.97, אשר אובחן כאוטיסט, וכ. יליד 15.12.00.

1.                  הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 25.6.92 והתגרשו זמ"ז בג"פ ביום 7.1.07 אחר שחתמו על הסכם גירושין אשר אושר ע"י ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין ביום 20.8.06 (להלן- הסכם הגירושין).

2.                  בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים, בין השאר, כי הקטינים יהיו במשמורתה של התובעת וכי לנתבע ינתנו הסדרי ראיה רחבים הכוללים לינת הקטינים עימו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.

והנה לא חלף ולו חודש ממועד גירושיהם וכבר הגישה התובעת תביעה לשינוי הסדרי הראיה בין הנתבע לקטינים ולצמצומם באופן משמעותי כך שהם יתקימו "אך ורק במרכז הקשר תחת פיקוח קפדני" (תמ"ש 17961/06, וראה סע' 34 א' לכתב התביעה).  מיד בסמוך לאחריה הגיש אף הנתבע את תביעתו שלו בה עתר להעברת משמורת הקטינים לחזקתו (תמ"ש 17962/06).

3.                  במהלך השנים שחלפו מאז שהגישו הצדדים את תביעותיהם הנדונות, הוגשו על ידם אין ספור בקשות ועתירות שונות שעניינם מתן/אי-מתן טיפולים רפואיים כאלה ואחרים לקטינים, הוצאת צווי הגנה והגשת בקשות ע"פ הפקודה לבזיון ביהמ"ש. בבקשותיהם הרבו הצדדים להטיח האשמות חמורות זה בזה, כאשר כל אחד מבקש להציג את האחר כהורה לא ראוי לקטינים.

להלן נסתפק ונביא בקיצור מילין רק מקצת שבמקצת מתוך שלל הטענות שטענו בני הזוג  האחד כנגד השני בגדר הגרגיר מן ההר.

4.                  התובעת טענה כנגד הנתבע בכתב תביעתה כי "הקטינים החלו לגלות סימני מצוקה קשים בכל עת שבה הם שבים מביקורים אצל הנתבע" (סע' 6 לכתב תביעתה) וכי "כיום סובלים הקטינים מאווירת הטרור, הפחד והאלימות שהיו מנת חלקה...וזו גורמת להם לנזקים בלתי הפיכים" (סע' 7 לכתב התביעה). התובעת הדגישה והטעימה כי הבן צ., הסובל כאמור מאוטיזם, החל לגלות סימני תוקפנות ואלימות פיזית ומילולית לצד הסתגרות ובהייה בקירות משך שעות ארוכות (סע' 12 לכתב תביעתה). לטענת התובעת, הנתבע נהג להשיב את הקטינים לביתה בתום ביקורם אצלו כשהם מוזנחים ומלוכלכים ומבלי שאכלו כנדרש (סע' 14-17 לכתב תביעתה), התובעת מוסיפה ורומזת בכתב תביעתה כי הנתבע סובל מבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות שונות, טוען לקשרים עם "ישויות" שונות  ואינו פוסק מלהטרידה בטלפונים ובמסרונים רבים לאין ספור (סע' 30-32 לכתב תביעתה).

5.                  הנתבע טען מנגד  כי דווקא התובעת היא זו המזניחה את ילדיה ואינה דואגת לצרכיהם, וכי היא מונעת מהם תזונה הולמת וטיפול רפואי נחוץ בשל אידיאולוגיות מוזרות של "השתלבות עם הטבע" (סע' י"ג לרישת כתב תביעתו). לטענתו התובעת נוטלת סמים (סע' 6 לכתב תביעתו) ולמעשה הפכה "לאובססבית, מנותקת מהמציאות והחלה להתנהג כאילו מעשה שטן אחז בה" (סע' 9 לכתב תביעתו). הנתבע טוען כי דווקא התובעת היא זו המבקשת "התחברות לטבע וליישויות שונות" (סע' 17 לכתב תביעתו) ובמסגרת אמונותיה המוזרות היא אף מגבילה את הקטינים באכילת מזון אורגני בלבד ומתחקרת אותם חקירות שתי וערב באשר למזון שאכלו אצל אביהם הנתבע. לטענתו התובעת מלינה את הקטינים במיטתה יחד עם בן זוגה החדש, תחת להלינם במיטות נפרדות, כך גם אין היא מציבה לקטינים גבולות נדרשים ומנגד מציבה להם, בדרכי טרור - כהגדרתו, גבולות תמוהים (סע' 22 לכתב תביעתו). זאת ועוד, לטענת הנתבע התובעת מטפלת בקטין צ. בשיטות טיפול שנויות במחלוקת המכאיבות לו תוך שהיא מאלצת אותו לצעוק ולבכות מכאב (סע' 23-25 לכתב תביעתו).

לטענת הנתבע התובעת החלה באופן שיטתי לנכר בינו לבין הקטינים בכך שלא איפשרה לו לשוחח עימם בטלפון ולשהות עימם במועדים המוסכמים להסדרי הראיה (סע' 11-12 לכתב תביעתו).

הנתבע מוסיף וטוען כנגד התובעת כי היא ניסתה לטפול עליו אישומים פליליים כאלה ואחרים ושידלה גורמים שונים, דוגמת המרפאה בעיסוק אשר טיפלה בבן צ., להגיש כנגדו תלונות על הטרדות מיניות!

מתוך כלל האמור עתר כל אחד מהצדדים לקביעת משמורתם של הקטינים בידיו תוך צמצום הסדרי הראיה להורה האחר.

6.                  נוכח הטענות הרבות שהועלו ע"י הצדדים זה כנגד זה, מיניתי את ד"ר דניאל גוטליב,  כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים (להלן - המומחה גוטליב או ד"ר גוטליב) וכן מיניתי, בהמשך להמלצותיו של ד"ר גוטליב, את הגב' הדרה בר על מנת שתשמש כמתאמת הורית לצדדים (להלן - המתאמת או גב' בר).

7.                   כבר בחוות דעתו הראשונה מיום 28.8.07 (להלן- חוות הדעת הראשונה) שלל ד"ר גוטליב את טענות התובעת בכל הקשור לצורך בצמצום הסדרי הראיה לנתבע ואף המליץ על הרחבתם מעבר לקבוע בהסכם הגירושין. בין השאר מציין ד"ר גוטליב כי הוא מתרשם שהתובעת "עושה דברים שלא על דעתו (של הנתבע- צ.ו) וגם אין היא מיידעת אותו בדברים הקשורים לילדים" (עמ' 4 לחוות הדעת הראשונה), כן עולה מחוות דעתו כי התובעת מערבת את הקטינים בויכוחים בינה לבין הנתבע למרות שכלפי חוץ היא טוענת כי אין לערב הקטינים בויכוחים אלו (ראה עמ' 6 לחוות הדעת), יחד עם זאת ד"ר גוטליב מדגיש את דאגתה ומסירותה בכל הקשור לטיפול בקטינים ובמיוחד בצ., אשר לגביו הטיפול הינו מורכב מעצם טיבו.

ד"ר גוטליב מסכם את התרשמותו מהתובעת- 

"ממכלול הנתונים, כולל מבחנים פסיכולוגיים, עולה כי המדובר באישה הנמצאת במצב חרדתי לנוכח הצורך שלה להמשיך ולשתף פעולה עם הגרוש שלה... אין ספק לגבי המסירות שלה לילדים, לגבי הטיפול הטוב שהיא נותנת להם ולגבי ההבנה שלה את הצרכים שלהם ברוב התחומים. עם זאת יש בהחלט מקום לתהות לגבי אופן הפעולה שלה, קבלת החלטות ללא התייעצות עם האב, קבלת החלטות באופן חד צדדי ועצם הרצון לדלל את הקשר שבין האב לבין הילדים..." (עמ' 7 לחוות הדעת)

באשר לנתבע מסכם המומחה את חוות דעתו הראשונית כי -

"הוא מעורה בנעשה עם הילדים שלו ...לא היה בבדיקתי בכדי להצביע על כי הוא מהווה סכנה כלשהי לילדים או כי שיטות הטיפול שלו בילדים - גם אם הם שונות מאלו של הגב' ה.- מזיקות להם..." (עמ' 9 לחוות הדעת)

וכן -

"הגב' ה. טוענת בצורה פסקנית ונחרצת כי מר ה. מסכן את הילדים... אולם, כאמור, לא היה בבדיקתי וכן גם לא היה בחומר הרקע דברים אשר תמכו בעמדותיה, למעשה, נוצרה תמונה הפוכה בה דווקא גב' ה. היא זאת הפוגעת בילדים באופן ההתנהגות שלה. היא פועלת בצורה מכוונת למדר את מר ה. מהנעשה בחיי הילדים ומקבלת החלטות לגביהם על דעת עצמה וללא להתייעץ איתו ולהתחשב בדעתו"