פסק דין בעניין הבוררות של בעלי המניות בחברות "סמי בורקס"

עניינן של התובענות המאוחדות שבפניי באישורם או ביטולם של שני פסקי בוררות שניתנו ע"י הבורר עו"ד יוסף ריכטר, על פיהם חוייבו המשיבים 4 ו-6, יוסף ארד ונתן מלר (להלן: "המשיבים") לשלם למבקש שלהב שלמה כ-700,000 ש"ח (להלן: "המבקש").

1. רקע הדברים 

הואיל ונתגלעו חילוקי דיעות בין המבקש למשיבים כבעלי מניות במשיבות 1-3, חברות הקשורות במותג "סמי בורקס" (להלן: "החברות"), חתמו הצדדים ביום 27.3.05 על הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות") ופנו להליך בוררות בפני הבורר עו"ד יוסף ריכטר (להלן: "הבורר").

בסופו של הליך בוררות ממושך, ניתנו שני פסקי בוררות, האחד מיום 13.8.06 (להלן: "הפסק הראשון") והשני מיום 15.4.07 (להלן: "הפסק השני"). 

ביום 20.5.07 הגיש המבקש בקשה לאישור שני פסקי הבוררות במסגרת ה"פ 629/07. ביום 3.6.07 הגישו המשיבים 4 ו-6 בקשות לביטול פסקי הבוררות במסגרת ה"פ 683/07 וה"פ 681/07 בהתאמה.

המחלוקת לגבי שני פסקי הבוררות הנ"ל נסבה על שלושה נושאים עיקריים:

1. האם הפסק הראשון מהווה "פסק סופי", שמא הוא מהווה "פסק ביניים" או "החלטה אחרת", לעניין סמכות הבורר ליתן החלטות שונות נוספות לאחריו, לרבות הפסק השני.

2. האם הבורר היה רשאי לשנות מהחלטתו בפסק הראשון בדבר מינוי מומחה, לבטל את מינוי המומחה, ולבצע את החישובים הנדרשים בעצמו כפי שעשה במסגרת הפסק השני.

3. האם היו פגמים בהליך הבוררות המצדיקים את ביטול פסקי הבוררות, כגון אי מתן הזדמנות נאותה למשיבים לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, שיהוי במתן פסק הבוררות וכיו"ב.

2. טענות הצדדים

א. טענות המבקש

המבקש טוען כי הפסק הראשון הוא למעשה "פסק חלקי" או "החלטה אחרת" בה קבע הבורר את זכותו העקרונית של המבקש לתשלום מאת המשיבים, אך הותיר את כימותה לשלב שני, מאוחר יותר, ועל כן הבורר היה רשאי ליתן החלטות נוספות לאחר מתן הפסק הראשון, ואף לשנות מהחלטתו הקודמת, ובעשותו כן לא חרג מסמכותו. עוד טוען המבקש להשתק שיפוטי, מאחר ובזמנו גם המשיבים טענו כי הליך הבוררות לא הסתיים עם מתן הפסק הראשון, ומטעם זה אף עתר המשיב 6 להארכת מועד להגשת בקשות לביטול הפסק. 

עוד טוען המבקש, כי קביעת הבורר בפסק הראשון בדבר מינויו של רואה חשבון לכימות הסכום שעל המשיבים לשלם למבקש לאחר הפחתת הסכומים ששולמו לו, הינה במהותה הוראה דיונית למינוי מומחה. על כן טוען המבקש, כי לאור סירובם של המשיבים לשתף פעולה עם מינוי המומחה (לשאת בחלקם בשכר טרחתו), הבורר היה רשאי ואף חייב לפעול כפי שפעל במסגרת הפסק השני ולבטל את המינוי, על מנת להביא להכרעה סופית בהליכי הבוררות הממושכים.

ביחס לפגמים בהליך הבוררות להם טוענים המשיבים, טוען המבקש כי לא היו כאלה וכי הליך הבוררות היה תקין. לטענת המבקש הבורר פעל כדין וטענות המשיבים בעניין זה הן "טענות ערעוריות" שמטרתן להפחית את סכום הזכייה של המבקש שנקבע בפסק השני.

לעניין טענת המשיב 4 לפיה העובדה שהמבקש נאלץ לשלם סכום מסוים לבורר על חשבון חלקם של המשיבים השפיעה על פסיקת הבורר נגדם, טוען המבקש כי סעיף 31 לחוק הבוררות מתיר במפורש לעשות כן, וכי הבורר הוא עו"ד ותיק ומנוסה שמאחוריו עשרות שנות עריכת דין ופעילות ציבורית, שהוסכם על כל הצדדים עובר לתחילת הליך הבוררות, כאשר טענה כבושה זו הועלתה ע"י המשיב 4 לראשונה בבקשה לביטול פסקי הבוררות שהוגשה מטעמו.

ב. טענות המשיבים

למשיבים 4 ו-6 מספר טענות בדבר קיומן של עילות ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כדלהלן.

ראשית, טוענים המשיבים, כי הבורר חרג מסמכותו כאשר נתן החלטות שונות נוספות לאחר הפסק הראשון, המהווה לטענתם פסק בוררות סופי. טענתם המרכזית בעניין זה, היא כי הבורר לא היה רשאי לשנות מהחלטתו בפסק הראשון בדבר מינוי רואה חשבון לצורך עריכת הבירור החשבונאי הנדרש. עוד טוענים המשיבים לעניין זה, כי הבורר כשל בתפקידו כאשר לאחר שנמנע מליטול על עצמו את עריכת הבירור החשבנאי הנדרש והחליט על מינוי רו"ח בפסק הראשון, כפי הנראה מאחר שסבר שאין בידיו את הכישורים הנדרשים על מנת לבצעו, ביטל החלטה זו וביצע את החישובים המורכבים בעצמו במסגרת הפסק השני, וזאת מבלי שנתן לצדדים זכות לחקור צד את משנהו ובהעדר תשתית עובדתית, ותוך מחאה מצידם על התנהלות זו. על כן, טוענים המשיבים כי קיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, לפיו ניתן לבטל פסק כאשר הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי סעיף 22(א) לחוק הבוררות מגדיר מספר מקרים בהם רשאי הבורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות, וכי מההן לומדים את הלאו, ומאחר שלא מתקיים בענייננו אף אחד מהמקרים המנויים שם, גם לפי סעיף זה הבורר לא היה רשאי לבצע שינויים ותוספות לפסק הראשון כפי שעשה בפסק השני.

במהלך הבוררות הוחלף ב"כ המשיב 6. תחילה ייצג המשיב 5, עו"ד קורן, את המשיב 6. לאחר מכן שכר המשיב 6 את שירותיו של עו"ד שקד. עו"ד שקד שהחליף את עו"ד קורן דרש לפתוח את הליכי הבוררות ולנהלם מחדש. הבורר נענה לבקשתו באופן חלקי ואיפשר לו להגיש תצהיר ומסמכים מטעמו, אם כי צמצם מאוד את האפשרות להביא ראיות מטעמו. המשיב 6 טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו, שכן בתחילת ההליך יוצג ע"י המשיב 5, עו"ד קורן, כאשר רק בדיעבד, לאחר שהוחלף בא כוחו, הבין המשיב 6 כי היה ביניהם ניגוד עניינים שהביא לכך שעו"ד קורן לא ייצג אותו כהלכה, ועל כן ביקש המשיב 6 להביא ראיות ולבצע חקירות באמצעות עו"ד שקד. לטענתו, החלטת הבורר בבקשתו אפשרה לו לעשות זאת באופן מצומצם מאוד למעשה פגעה בזכות הטיעון שלו, ועל כן לטענתו קיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, לפיו ניתן לבטל פסק כאשר לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו. עוד טוען המשיב 6 לעניין זה, כי בא כוחו החדש קיבל עליו את ייצוגו לאחר מינוי כונסת הנכסים למשיבות 1,2 שתפסה את כל נכסיהן, ובכלל זה את ספרי הנהלת החשבונות שלהן, ולכן לא היתה לו גישה לחומר ולראיות הדרושות להתגוננותו בפני התביעה ולצורך עריכת ההתחשבנות והקיזוזים כפי שנקבע ע"י הבורר בפסק הראשון כאמור.

עוד טוענים המשיבים, כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו- כספי הביטוח שמשך המבקש מחברת הביטוח "דולב" דאז ("הפניקס" כיום) בסך של 450,000 ש"ח, שלטענתם צריך היה להפחית סכום זה מסך חובם כלפי המבקש. על כן, לטענתם, קיימת עילת ביטול מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות, לפיו ניתן לבטל פסק כאשר הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.  

המשיבים טוענים כי הבורר השתהה במתן פסק הדין, שכן בסעיף 6 להסכם הבוררות הוסכם כי הבוררות תימשך ארבעה חודשים כאשר ניתן להאריכה בשלושה חודשים נוספים בלבד, ובפועל פסקי הבוררות ניתנו לאחר סיום הליכי הבוררות שארכו למעלה משנה, ועל כן קיימת לטענתם עילת ביטול לפי סעיף 24(8) לחוק הבוררות, לפיו ניתן לבטל פסק שניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו.