פסק דין 936/14

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על הכרעת דינו ולחלופין על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בת"פ 1173-08-13, שניתנו על ידי כב' השופט ג' קרא, סג"נ.

2.        המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ונדון, ביום 22.12.2013, לעונשים אלה: 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו 30.7.2013; ו-12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

כתב האישום שהוגש נגד המערער

3.        בכתב האישום מסופר כי ביום 30.7.2013, בסמוך לשעה 02:30, צעד מ.ע. (להלן: המתלונן) ליד תחנת האוטובוס ברחוב הרכבת 38 בתל אביב, בעודו משוחח בטלפון נייד שהיה ברשותו. לפתע, כך נטען בכתב האישום, הגיח המערער מאחורי המתלונן, כשהוא מלווה בשלושה אחרים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: האחרים), והכה את המתלונן בצד פניו באמצעות אגרוף. בעקבות התקיפה כמתואר לעיל, נפל המתלונן ארצה והטלפון הנייד נשמט מידיו. או אז, שדד המערער את המתלונן "בכך שנטל את הטלפון הנייד והעבירו לאחד האחרים". עוד נטען, כי בהמשך שדד המערער את המתלונן, בעודו מוטל על הארץ, "בכך שניסה לחנוק את המתלונן בצווארו באמצעות שרשרת שענד, אליה היה מחובר צרור מפתחות... ולאחר מכן תלש את השרשרת מצוואר המתלונן". לטענת המאשימה, נעשה הדבר "שעה שהאחרים צבאו על המתלונן, במטרה למנוע בריחתו". בתגובה לאלימות המתוארת שהופגנה כלפיו, החל המתלונן לצעוק, דחף את המערער והחל להימלט מפני המערער והאחרים. נטען, כי המערער המשיך לדלוק אחר המתלונן לאורך כ-100 מטרים נוספים, כאשר המתלונן נס על נפשו. לטענת המאשימה, "במעשיו המתוארים לעיל, שדד [המערער] את המתלונן בכך שגנב מידיו, כשהוא בחבורה יחד עם אחרים, טלפון נייד ושרשרת עם צרור מפתחות, ובשעת המעשה ביצע מעשה אלימות כלפי המתלונן". למערער יוחסה, בגין כך, עבירה של שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה), לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

4.        בפתח הכרעת דינו ציין בית משפט קמא, כי המערער, נתין אריתריאה יליד 1991, כפר בעובדות כתב האישום וטען כי המתלונן טעה בזיהויו כמי שהיה מעורב באירוע המתואר בכתב האישום. לפיכך, נפנה בית משפט קמא לדון, תחילה, בשאלה האם זוהה המערער במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, כמי שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לאחר ניתוח הראיות ובהסתמך על זיהויו של המתלונן, קבע בית משפט קמא כי המערער היה מעורב באירוע, ונציין כבר עתה כי נושא זה אינו שנוי עוד במחלוקת, במסגרת הערעור על הכרעת הדין, ולפיכך אין צורך להרחיב בו.

           שאלה אחרת, אליה נדרש בית משפט קמא בהכרעת דינו היא, האם מעשי המערער, כפי שהוכחו במהלך שמיעת הראיות "מקימים על רגליה את עבירת השוד בנסיבות מחמירות המיוחסת לו בכתב האישום". כזכור, נטען בכתב האישום כי המערער ביצע את השוד "כשהוא בחבורה יחד עם אחרים". בית משפט קמא ציין, בהקשר זה, כי המתלונן מסר בעדותו כי "[המערער] קפץ עליי, עמדו מסביב עוד שלושה בחורים חוץ ממנו, והוא קפץ עליי" (עמ' 5, ש' 24 לפרוטוקול). מכאן למד בית משפט קמא כי המתלונן אינו מייחס כל מעשה למי מאותם שלושה אחרים, שאין לדעת אם היו חבריו של המערער, לבד מעצם נוכחותם במקום. בית משפט קמא ציין, כי אמנם בעימות שנערך בין המתלונן לבין המערער אמר המתלונן, בין היתר, כי המערער "היה עם עוד שלושה אנשים, הם לא נגעו בי, רק עשו עליי כמו עיגול שאני לא אברח". ואולם, הוסיף והבהיר בית משפט קמא, כי המתלונן לא חזר על דברים אלה במהלך עדותו בבית המשפט. בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא כי הוא אינו מוכן להסיק מאמירתו זו של המתלונן במהלך העימות, "את המסקנה האחת והיחידה כי מדובר בבני חבורה אחת שחברו יחד עם [המערער] לביצוע העבירה". בית משפט קמא הוסיף עוד, כי לא מן הנמנע שנוכחותם של השלושה בזירת האירוע "לא קשורה [למערער] משנזדמנו באקראי למקום, ואפשר שהם נעמדו סביב [המערער] והמתלונן, כאשר נאבקו האחד בשני על הרצפה, כמנהגם של סקרנים".