פסק דין 9256/11

השופט י' עמית:

           האם אחראי המערער למותה של המנוחה ציונה סאמין ז"ל (להלן: המנוחה), שהתרחש במהלך שוד שביצעו המערער ושותפו בדירתה? זו השאלה הניצבת בערעור שלפנינו.

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא, השופט ב' אזולאי, השופט נ' זלוצ'ובר והשופטת צ' צפת) מיום 30.6.2011 לפיו הורשע המערער פה אחד בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(3) וסעיף 300(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 לחוק והתפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406 לחוק. על המערער נגזר ביום 1.11.2011 עונש של מאסר עולם מיום מעצרו וכן תשלום פיצויים בסך של 129,000 ₪ לבעלה של המנוחה ותשלום פיצוי בסכום זהה שיחולק בין כל אחד מחמשת ילדיה הבגירים של המנוחה.

כתב האישום

1.        על פי עובדות כתב האישום, במועד שאינו ידוע לפני יום 2.7.2008, פנה המערער לנאשם 3 מיכאל רבייב (להלן: מיכאל) וסיפר לו כי בכוונתו לשדוד את ביתם של בני הזוג סאמין, שם מצוי כסף רב. מיכאל סיפר זאת לנאשם 2 איגור קיגלמן (להלן: איגור). סמוך לאחר מכן קשרו השלושה קשר להתפרץ לביתה של המנוחה, בעת שתשהה לבדה בביתה, ולגנוב את רכושם של בני הזוג, תוך כפיתתה של המנוחה. סוכם כי המערער ואיגור יכנסו לבית ומיכאל ימתין להם בחוץ.

           לפי המתואר, המערער ואיגור תצפתו על בית המנוחה ביום 2.7.2008 ולאחר שסברו שהיא לבדה, סמוך לשעה 12:35 נקשו על אחת מהדלתות ונכנסו מדלת אחרת, כשהם מצוידים בסרט דביק, בחוטי נילון, בחפץ חד, בכפפות ובכובעי גרב. המנוחה הבחינה במערער במטבח והחלה לצעוק, אך המערער תפסה וחסם את פיה בסרט דביק. המנוחה נאבקה בו ושרטה אותו, אך המערער הצליח להתגבר עליה וכפת את ידיה ורגליה באמצעות הסרט הדביק וחוטי ניילון, עד שהפסיקה להיאבק, הפיל אותה וגררה לסלון. איגור והמערער החלו לחפש בדירה דברי ערך אולם מצאו רק מעט תכשיטים של המנוחה וסכום של 20 ₪. המערער חזר אל המנוחה ודרש ממנה לספר היכן נמצא הכסף, ובתכוף למעשה חנק אותה ודקרה באמצעות מכשיר חד מספר דקירות על מנת להניעה לספר היכן הכסף. בשלב כלשהוא, בעוד המערער ואיגור שהו בדירה, איבדה המנוחה את הכרתה. כאשר הבחין בכך המערער הוא הסיר את הסרט הדביק מעל פיה ושפך עליה מים. משראה שהמנוחה אינה נושמת ואין לה דופק נמלטו השניים מהבית כשהתכשיטים וסכום הכסף בידם.

           כשחזר בעלה של המנוחה לבית סמוך לשעה 14:30 מצא אותה מוטלת בסלון כפותה ומחוסרת הכרה. הוא הזעיק את שכניו שהזמינו צוותי מד"א שניסו להחיותה אך ללא הועיל, ובשעה 15:58 נקבע מותה.

תמצית הראיות, הודאות המערער ופסק דינו של בית משפט קמא

2.        המערער מסר תשע הודעות במשטרה, שנמסרו בשפה הרוסית ותורגמו לעברית. תחילה הכחיש את המיוחס לו, לרבות את היכרותו עם איגור ומיכאל. לאחר שעומת עם ממצאי ד.נ.א שנלקחו מציפורני המנוחה ומהחלק הפנימי של הסרט הדביק – ממצאים שתאמו את הפרופיל הגנטי שלו כך שניתן להסיק כי הוא שכפת את המנוחה – מסר המערער הודאה מפורטת ובהמשך שיחזר את מעשיו ביום האירוע. המערער הודה במרבית העובדות שיוחסו לו בכתב האישום, אך טען כי ביצע את המעשים לבדו ללא תכנון מוקדם, וכפר בקיומו של קשר סיבתי בין מעשיו למותה של המנוחה.