פסק דין 17288-04-10

פסק דין

מבוא

1. התובע (להלן גם- "רותם"), יליד 15.7.90, נפגע לטענתו ביום 6.12.08 במהלך עבודתו כשליח אצל נתבעת 1 (להלן- "הנתבעת"), בשעה שהותקף בידי עובד אחר, שהוא נתבע 2 (להלן- "רועי"). בכתב התביעה פורט שבמהלך ויכוח שהתפתח בין השניים הכה רועי את התובע, נגח בראשו וגרם לו לחבלה חמורה. בעקבות הפגיעה פנה התובע למרפאת "טרם", ושם הפנו אותו מידית לחדר מיון בבית החולים שערי צדק שבירושלים.
2. בכתב התביעה פורט שנתבעת היא חברה העוסקת בהסעדה ובעלת מספר סניפים ששמם המסחרי הוא "ניו דלי", וביניהם גם המסעדה שבה עבד התובע בעת האירוע (להלן- "המסעדה"). פורט בכתב התביעה שרועי היה מנהל משמרת במסעדה בעת האירוע. עוד פורט שהנתבעים 3 ו- 4 הם מנהלי המסעדה ובעלי מניות בנתבעת. תמצית טענת הנתבעים הייתה שלא מדובר בתקיפה וכי בין רועי לבין התובע הייתה תגרה שבמהלכה תקף התובע את רועי.
3. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות האירוע, בשאלת האחריות, וכן בהערכת הנזק והפיצוי שלו זכאי התובע.
4. אקדים ואציין שלאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את התביעה.

נסיבות האירוע

גרסת התובע

תצהיר התובע

5. בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי "ביום 6.12.08 עת עבדתי אצל הנתבעים כשליח, במהלך ויכוח עם הנתבע 2, החל זה להכות אותי, נגח בראשי וגרם לי לחבלה חמורה." (סעיף 1). התובע הצהיר כי "היות והאירוע צולם במצלמות האבטחה המצויות במסעדה, פניתי, מייד בסמוך לאירוע התקיפה, אל הנתבעים 3 ו- 4, בדרישה כי יקפידו שלא למחוק את הקלטת המתעדת את התקיפה, ויעבירו העתק הימנה לידו, אך נענתי כי "החומר נמחק" (סעיף 8). התובע הוסיף כי "פניתי גם באמצעות ב"כ במכתב לנתבעים 3 ו-4 בדרישה לקבל העתק מהחומר המצולם... נשלח מכתב תשובה מטעם הנתבעים 3 ו-4 הדוחה את הדרישה בטענה כי החומר "נמחק"... ידוע לי כי טענת הנתבעים כי הקלטת אירוע התקיפה לא נשמרה איננה אמת..." (סעיפים 9-11).
6. בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעים 1, 3 ו- 4   אישר התובע שהאירוע אירע במוצאי שבת לאחר שחזר ממשלוח והוסיף "רועי צעק והשפיל אותי כמו תמיד." (עמ' 4 שורות 26-31). לשאלה האם באותו ערב הוא נכנס למסעדה והלך לכיוון האזור של מנוחת העובדים השיב שהוא אינו זוכר (עמ' 4 שורה 32; עמ' 5 שורה 1). עוד השיב כי באותה עת היו לקוחות במסעדה וכי רועי צעק עליו זמן קצר לאחר שנכנס למטבח ולא לפני הלקוחות (עמ' 5 שורות 3-9). התובע השיב כי הוא ענה לרועי ויכול להיות שהוא הרים קצת את קולו כאשר עשה זאת (עמ' 6 שורות 28-29). לשאלה מה קרה לאחר מכן השיב התובע "...הוא התרגז, הוא תפס אותי בחולצה, הוא התרגז שילד בן 18 הרים עליו את הקול, אם לא הייתי בגיל הזה הוא לא היה עושה את זה. חכם על חלשים. בכל אופן הוא תפס אותי ביד שלו. ביקשתי ממנו שיפסיק, הזזתי אותו." (עמ' 6 שורות 8-10). לבקשה שיתאר מה כוונתו באמירה שהזיז לרועי את היד השיב "הוא תפס אותי ביד שלו, תפסתי את היד שלו והזזתי אותה מהחולצה שלי. זו לא היתה התנפלות, הזזתי את היד שלו מהחולצה שלי... הוא נגח בי עם ראשו ועשה לי צלקת לכל החיים." (עמ' 6 שורות 19-22).
7. התובע השיב שהבחור של המטבח "מוחמד או אחמד" ניסה להפריד ביניהם (עמ' 6 שורה 24). לשאלה האם אותו הבחור היה במטבח השיב התובע: "אני לא חושב שהוא ראה, אבל בשלב מסוים שהיו צעקות הוא שם לב. זה לא היה הרבה זמן המקרה הזה." (עמ' 7 שורות 9-10). לשאלה אם היו עוד אנשים שנכנסו למטבח בגלל המכות השיב: "כן, אולי עוד עובד או שניים. זה היה במידי, אחר כך הגיעו כבר כולם, מנהל הסניף, דוד שלי הגיע." (עמ' 7 שורה 12). לשאלה האם נכון שלא היה צריך להפריד בין השניים אילו רק אחד היה מרביץ השיב התובע כי "אחרי הנגיחה בראש, קיבלתי הלם מוחלט, מכה כזו חזקה לא קיבלתי כל החיים שלי. כמעט התעלפתי, לא ידעתי מה הוא יעשה, אם ימשיך או לא. ניסיתי להגיב ללא הצלחה כשהוא ממשיך להרים עלי את הידיים שלו ולהכות אותי בעזרת מטאטא שהיה במקום." (עמ' 6 שורות 26-28). וכשנשאל שוב מדוע היה צריך להפריד ביניהם השיב "אני לא מסוגל להחזיר לו. זה שיתק אותי." (עמ' 7 שורה 4). לשאלה מדוע לא נכתב דבר על המטאטא בכתב התביעה או בתצהיר השיב "כי זו האמת." (עמ' 6 שורה 32).
8. התובע הסביר שהאירוע אירע בין המטבח לבין המחסן ולא בחצר "יש מטבח ואחריו יש אזור שבו שמים את כל הסחורה, אין דלת בין המטבח ובין האזור הזה ורק אחר כך יש את החצר." (עמ' 6 שורות 2-6).
9. התובע השיב בחקירתו הנגדית שבעקבות האירוע הגיע למקום אמבולנס, אך הוא לא התפנה באמצעותו. עוד השיב כי לא זכור לו שקיבל פתק מסוים מאנשי מגן דוד אדום (עמ' 7 שורות 13-18). לשאלה מדוע ברשומה הרפואית של טר"מ נכתב כי הקרע בפנים הוא לאחר תאונת דרכים השיב "אני זוכר שהם טעו. זה בטוח לא היה תאונת דרכים." (עמ' 7 שורה 23).
10. לשאלה האם הייתה פניה מוקדמת לקבל עותק מסרט האבטחה, לפני פניית בא כוחו של התובע למסעדה בבקשה לקבל העתק, השיב התובע: "הייתה פנייה שלי בטלפון ללירון בבקשה לקבל את הצילומים... אני מאמין שזה היה יומיים או יום אחרי האירוע, לא חיכיתי יותר מידי." (עמ' 7 שורות 27-30). עוד השיב בעניין זה כי אינו זוכר כמה ימים לאחר האירוע הוא פנה לנתבעים אבל לדבריו "לא עבר שבוע ואין לי ספק שהצילומים האלה היו קיימים אך נמחקו" (עמ' 8 שורות 7-8). לשאלה מה הייתה התשובה לבקשתו השיב: "לפי מה שאני זוכר, זה היה לפני 5 שנים, על פי זכרוני, הם סירבו לתת לי את הקלטת. אפילו צחקו לי בטלפון." (עמ' 8 שורות 1-2).
11. בחקירה הנגדית לב"כ של רועי השיב התובע בתחילה שהוא לא קילל (עמ' 13 שורות 9-10). כשעומת עם עדותו במשטרה שלפיה "התחילו קללות ביניהם" השיב "מה שכתוב פה נכון, אני צעקתי והתעצבנתי ואני לא זוכר מה בדיוק נאמר." (עמ' 13 שורה 13). לשאלה אם הוא משנה את גרסתו השיב: "באותו ערב, למיטב זכרוני היו צעקות, הרמתי את הקול, יכול להיות שקללתי אותו בחזרה, אני לא זוכר אם קללתי אותו באותו ערב" (עמ' 13 שורות 18-19).
12. לשאלת בית המשפט מדוע עבר את המטבח והלך למחסן השיב "כי שם זה מקום מה שנקרא מנוחה שלנו." (עמ' 13 שורה 30). לשאלה מה קרה לאחר שהסיר את ידו של רועי מהחולצה שלו השיב התובע: "הוא נגח בי בכל הכוח. הוא לא התכופף הוא קפץ, הוא יותר נמוך ממני." (עמ' 14 שורה 2). כשהתבקש להדגים השיב כי רועי קפץ עם שתי רגליים (עמ' 14 שורה 4), ועד השיב כי "...אני יכול לשער איך הוא נגח. זה היה בפתאומיות, אם הייתי יודע שהוא הולך לנגוח בי הייתי הולך אחורה, אני לא שמתי לב איך הוא נגח." (עמ' 14 שורות 8-9). עוד השיב בעניין "אני משער שהוא קפץ. הוא צריך לקפוץ בשביל לנגוח בי." (עמ' 14 שורה 13).
13. לשאלה מה היה לאחר הנגיחה השיב התובע: "הייתי בהלם, אני כמעט נפלתי מהנגיחה, ניסיתי להגיב ללא הצלחה, רועי המשיך תפס אותי בידיו והרביץ לי בידיים וראה מטאטא לידו והרביץ לי עם המטאטא." (עמ' 14 שורות 30-31). התובע תיאר כי לאחר הנגיחה הוא עמד בהלם בידיים פתוחות לצדדים וניסה לתפוס את רועי (עמ' 15 שורות 6-19). לאחר מכן המשיך רועי להרביץ לו גם באמצעות מטאטא ולאחר שנפל "בן המיעוטים במקום בא להפריד, בא להרחיק את רועי ממני." (עמ' 15 שורה 23). התובע חזר ותיאר שתחילה הרביץ לו רועי ולאחר מכן לקח רועי מקל של מטאטא והתובע נפל בשלב שבו הוכה במקל (עמ' 15 שורות 25-27). עוד השיב שהמקל לא גרם לו לחבלה "אולי זה מה שהפיל אותי לרצפה, המכה של המטאטא." (עמ' 16 שורה 1).