שליח אוכל כבן 18 נקלע לתגרה עם מנהל המשמרת, ובסופה הובהל לביה"ח לאחר שננגח בפניו. העובד, שלא קיבל כל תמיכה ממנהלי המסעדה, הגיש תביעה לפיצויים וזכה: ביהמ"ש קבע שהמסעדה ומנהל המשמרת התרשלו כלפיו ויצטרכו לשלם לו פיצויים.
באחד מימי דצמבר 2008 סיים שליח ממסעדת "ניו דלי סנדוויץ'" בירושלים, כבן 18, את המשמרת וכשהוא מובהל לביה"ח שערי צדק בשל פגיעה קשה בפניו. השליח תיאר את התקרית בתביעה שהגיש לבימ"ש השלום בירושלים נגד המסעדה: לדבריו, ויכוח קולני שהתפתח בינו לבין מנהל המשמרת הסתיים באלימות פיזית של ממש, כשהמנהל נגח בפניו בעוצמה וחבט בו עם מקל.
התביעה הוגשה גם נגד מנהל המשמרת ומנהלי המסעדה עצמה לפיצוי על הנזק הרב שנגרם לו בעקבות התקיפה. לטענתו, המסעדה ומנהליה התרשלו כלפיו כשלא מנעו את האירוע ולא טרחו להגן עליו מפני מנהל המשמרת, אף שידעו שהוא אדם אלים.
הנתבעים, לעומת זאת, הציגו באופן שונה לגמרי את השתלשלות העניינים. לטענתם, התובע הוא שתקף את מנהל המשמרת, בעוד שזה ניסה להגן על עצמו. מנהל המשמרת טען כי הקרע שנפער בפניו של התובע נגרם ככל הנראה מההשתוללות שלו, וכי לא התכוון לפגוע בתובע. מנהלי המסעדה טענו, כי זה בלתי אפשרי לצפות מהם למנוע כל סיכון, בפרט כשמדובר באירוע ספונטני.
תגובה לא פרופורציונאלית
השופטת יעל ייטב העדיפה את גרסת התובע על פני גרסתו של מנהל המשמרת, שלשיטתה הייתה מגמתית ומוטה. השופטת קבעה שמנהל המשמרת ניסה להציג את האירוע כתגרה הדדית ואת התובע כמי שהתחיל באלימות, אך מצבם הפיזי של הניצים בתום התגרה הראה אחרת: בעוד שהתובע נחבל ממשית, מנהל המשמרת יצא ללא פגע. עוד קבעה, שהימנעות הנתבעים מלהציג את תיעוד האירוע, שהוקלט במצלמת אבטחה, רק מחזקת את הסברה כי גרסת התובע היא הנכונה.
עוד לפי השופטת, גם אם מנהל המשמרת עמד בפני סיכון פיזי כלשהו מצד התובע, תגובתו החזקה והאלימה לא יכולה להיחשב כהתגוננות מידתית, בפרט כשהעדויות מראות שהתובע נהג באלימות מילולית בלבד.
באשר למסעדה ומנהליה, קבעה השופטת שאלו היו אדישים לתגרה ולחובתם לספק לעובד מקום עבודה בטוח וחף מאלימות. גם לאחר המקרה, הנתבעים לא עשו כל פעולה למניעת הישנות מקרים כאלו בעתיד, אף שניתן היה לצפות מהם שייערכו תחקיר ממצה ויסיקו מסקנות. לדברי השופטת, קשה להימנע מהרושם שהנתבעים, שכעסו דווקא על התובע, לא ראו כל פסול בכך שעובד שלהם הוכה במהלך העבודה.
לכן, משלא ננקטו אמצעים למניעת התקיפה, הפרה המסעדה את החובה המוטלת עליה והתרשלה כלפי התובע. עם זאת, השופטת קבעה שאין להטיל אחריות אישית על מנהלי המסעדה ומי שיחלקו באחריות ובפיצוי המסעדה הם המסעדה (30%) ומנהל המשמרת (70%).
לאחר שבחנה את נזקי התובע, קבעה השופטת שלא נגרמה לו נכות תפקודית אך הוא זכאי לפיצוי על נזק בלתי ממוני בשל ההשפלה הכרוכה במעשה התקיפה. משכך המסעדה ומנהל המשמרת יפצו את התובע ב-40 אלף שקל, בנוסף לשכר טרחת עו"ד של 23.6% מסכום הפיצוי.
על מעסיק להיות מודע לעובדה כי תוטל עליו אחריות שילוחית בשל מעשה תקיפה, ככל שהתקיפה בוצעה ע"י עובד במהלך העבודה וכאשר המעסיק אשרר את המעשה מצדו. במקרה הזה, התקיפה בוצעה תוך כדי עבודתם של השליח ומנהל המשמרת, בעוד המעסיקה לא גינתה את התקיפה ואף הצדיקה אותה.
* עו"ד אורי שאבי עוסק בדיני עבודה.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין