פסק דין 1379/14

1.        המבקש תבע את המשיבים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה בעיתון "מקור ראשון". הכתבה עסקה בפעולת צוות חקירה שהוקם במשרד מבקר המדינה ושהמבקש נמנה על חבריו. הצוות עסק בבדיקת פרשה שבגדרה נחקר היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד על ידי שירות הביטחון הכללי בנוגע להדלפת מידע סודי מלשכת ראש הממשלה. המבקש, שבעברו כיהן בתפקיד יועץ משפטי בשירות הביטחון הכללי, תואר בכתבה, בין היתר, כמי שעלול לטרפד את גילוי האמת, ובכותרת משנה נאמר על המבקש כי הוא "סוס טרויאני של השב"כ" במשרד מבקר המדינה. עוד נאמר בכתבה, כי במשרד המבקר "נלחשו הקבלות בין תפקידו של רוטר [המבקש, צ.ז.] בחקירת הפרשה הנוכחית לבין חלקו של יוסי גינוסר בפרשת קו 300".

           בכתב הגנתם לא הכחישו המשיבים את עצם פרסום הכתבה, וטענו כי אין בה "לשון הרע" ומכל מקום עומדות להם הגנות שונות מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

2.        בקדם משפט מיום 2.9.2013 ביקש המבקש מבית משפט השלום כי המשיבים יחלו בהבאת הראיות, נוכח העובדה שהפרסום לא הוכחש על ידם. בית משפט השלום (כב' השופטת ר' פינצ'וק אלט) קיבל את בקשת המבקש והורה "על היפוך נטל הבאת הראיות, כך שהנתבעים יחלו בהבאת הראיות", בהוסיפו כי לכאורה יש בדברים שפורסמו משום לשון הרע. בית משפט השלום קבע כי גם אם יתכן שלמשיבים עומדות הגנות שונות מכוח החוק, "לא ניתן לחלוק" שבפרסום נכללו "הדברים שיש בהם כדי להשפיל אדם".

3.        על החלטת בית משפט השלום הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 14.1.2014 העניק בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק) רשות ערעור וקיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי המשיבים הכחישו בכתב הגנתם כי הפרסום הוא בגדר לשון הרע, ונוכח זאת: "יש אם כך משום הכחשה של עובדות המקימות את עילת התביעה, ולכן לא היה מקום להורות בהחלטה שהמבקשים יחלו בהבאת הראיות". עוד ציין בית המשפט המחוזי, שככל שמדובר בנטל השכנוע או נטל הראיה, אין להידרש לסוגיות אלה אלא בסיום ההליך, זאת בהסתמך על רע"א 1540/13 גדלוב נ' הארגז מפעלי תחבורה בע"מ (5.5.2013), (להלן: פרשת גדלוב).

           מכאן בקשת רשות הערעור.

4.        המבקש טוען כטענת סף כי לא היה מקום למתן רשות ערעור בבית משפט קמא, שכן על החלטת בית משפט השלום לא ניתן להעניק רשות ערעור נוכח הוראת סעיף 1(6) לצו בתי המשפט (סוג החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), לפיה לא תינתן רשות ערעור על החלטה שעניינה, בין היתר, בסדר הבאת עדויות. לפיכך טוען המבקש, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן "בחוסר סמכות ובניגוד לדין" ועל כן הוא "בטל מעיקרו". יצוין כי טענה זו לא הועלתה על-ידי המבקש בבית המשפט המחוזי, אך זאת, לטענתו, "בתום לב ובהיסח הדעת". לגופם של דברים טוען המבקש, כי הכחשת היותו של פרסום (שאין מחלוקת לגבי עצם פרסומו) משום "לשון הרע", אינה בגדר הכחשת דבר שבעובדה, וכאשר המשיבים הודו בעצם הפרסום וטענו לקיומן של הגנות, יש בכך "הודאה והדחה" שמצדיקה קביעה לפיה המשיבים הם שיחלו בהבאת הראיות.

5.        המשיבים 2 ו-3 סבורים כי אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן הם לא הודו בכל העובדות שנטענו על ידי המבקש ועל כן לא חל הכלל הקבוע בתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בדבר היפוך סדר הטיעון הרגיל במצב של "הודאה והדחה". לענין זה מדגישים המשיבים, כי הם לא הודו באחד משני יסודותיה של העוולה: בעוד שהם הודו בעצם הפרסום, הם לא הודו בכך שפרסום זה מהווה לשון הרע. בנוסף, נטען לפגמים שנפלו בהחלטת בית משפט השלום, שלא נומקה כראוי ושהתבססה על הנחות לכאוריות, על אף שעניינה היה בהיפוך הנטל. לטענת המשיבים הוראות הצו אינן מונעות מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, כפי שנקבע בהחלטות השופט א' רובינשטיין ברע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'יל (10.8.2011) (להלן: פרשת בר עידן) וברע"א 7447/13 קרנית נ' אבו עראר (10.11.2013). המשיבה 1 הצטרפה לתשובת המשיבים 3-2.

דיון והכרעה