פסק-דין 135/01

פ ס ק - ד י ן

1. לפני ערעור של תובע צבאי הראשי על כך שהמשיב הורשע בעבירה של אי קיום חובתו של עובר דרך, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בעוד שעל פי כתב האישום שבו הואשם המשיב, הוא הואשם בעקיפה שלא כדין, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, בצירוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה. לחלופין, מתבקש בית הדין הצבאי לערעורים לבטל את הרשעת המשיב בעבירה שאינה מיוחסת לו בכתב האישום, ולהחזיר את התיק לערכאה הדיונית, על מנת שתברר את האישום לגופו. לחילופי חילופין, להטיל על המשיב עונש פסילה של רשיון נהיגה צבאי ואזרחי בפועל לתקופה ממושכת.

2. כפי שעולה מההליכים של בית הדין קמא, הופיע המשיב לדיון ביום 21/08/01, והודה בכתב האישום. לאחר מכן, בעת שהמשיב טען לעונש, הוא ביקש להתייעץ עם סניגור ובית הדין קמא נענה לבקשתו והפנה אותו להתייעץ עם הסנגוריה צבאית. נראה שההליך מיום 21/08/01 בוטל, כי בישיבה מיום 20/11/01 הופיע המשיב ולאחר שבית הדין הקריא לו את כתב האישום, ענה המשיב: "ואני מודה שעקפתי את הרכב האזרחי מצד ימין, לא סיכנתי את הרכב ולא מדובר בעקיפה בדרך לא פנויה". לאחר הדברים האלה הרשיעה הערכאה הדיונית את המשיב בעבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה "על-פי סמכותי מכוח סעיפים 184 ו186- לחוק סדר הדין הפלילי".

3. נראה לי, לאור האמור, שנפלו מספר שגיאות בהכרעתה של הערכאה הדיונית. מתשובתו של המשיב עולה כי הוא לא הודה באשמה וזאת לאור האמור בתקנה 47(ג) לתקנות התעבורה. במקרה זה היה על הערכאה הדיונית לשמוע ראיות, כדי לברר את אשמתו של המשיב; וגם לא היה מקום להסתמך על הוראות חוק סדר הדין הפלילי, שאינו חל על בית הדין קמא.

4. לאור האמור, יש להחזיר את הדיון לערכאה דיונית, כדי שתברר את אשמתו של המשיב.

ניתן והודע היום, כ"ח בשבט התשס"ב, 10/02/2002, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

____________________

סא"ל משה רביד - שופט