פסק דין 12215-09, 2249-09

לפני תביעה של שתי תובעות אשר הועסקו על ידי הנתבעת 1 כסייעות בגני ילדים לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה. התובעות הפנו את תביעתן גם כלפי המדינה מן הטעם שהמדינה הפרה את חובות הפיקוח המוטלות עליה.

תביעתה של התובעת 1 נפתחה כהליך בדיון מהיר. ביום 21.9.09, לאחר תיקון כתב התביעה מצד התובעת 1, הורתה השופטת יהלום, כתוארה אז, על העברת הדיון בתובענה לפסים רגילים. החלטה זו לא יושמה ולא חל שינוי בסווג המנהלי של תובענתה. מוסכם על הצדדים – חרף סיווג ההליך – כי תובענתה מתבררת בפסים הרגילים, ולכך חשיבות בכל הנוגע לזכות הערעור.

א.המסגרת העובדתית

הנתבעת 1 (להלן – רשת הגנים) היא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך ברחבי הארץ לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, וזאת במסגרת החינוך העצמאי. רשת הגנים מפעילה מוסדות חינוך שונים, שחלקם מוכרים כמוסד מוכר שאינו רשמי וחלקם לא. פעולת מוסדות החינוך של רשת הגנים מוסדרת, בין היתר, באמצעות חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט – 1969 (להלן – חוק הפיקוח), חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953 (להלן - חוק החינוך) ותקנות חינוך ממלכתי (מוסדות חינוך מוכרים), תשי"ג – 1953 (להלן – התקנות).

הנתבעת 2 - מדינת ישראל, מעבירה לרשת הגנים תקציבים, וזאת בהתאם לחוק החינוך והתקנות.

לפי הנטען בתצהירו של מר יהודה קיסר – חשב משרד החינוך מאז חודש ספטמבר 2007, התקצוב נעשה בעיקרו של דבר בדרך של השתתפות בעלות שכר הגננות והסייעות לפי שכר "מודל" של גננת וסייעת. כן משלמת המדינה לרשת הגנים השתתפות בהוצאות קבועות. בפרק הרביעי לתקנות מוסדרים הכללים ל"תמיכת המדינה" במוסד מוכר שאינו רשמי. תקנה 9 שענינה שיעור ההשתתפות נוקטת בשיטת תקצוב מעט שונה. כך או כך, אין לעניין זה רלוונטיות לענייננו.

התובעת 1 (להלן – אסתר), ילידת שנת 1957 לערך, עבדה כסייעת לגננת בגן ילדים של רשת הגנים, מיום 1.9.02.