פסיקת שכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר כאשר קיימת אי הסכמה לגבי פרט מהותי בחוזה

כתבי הטענות

1. התביעה עניינה תשלום שכר טירחה בסך 15,170 ש"ח.

על פי כתב התביעה ביום 25.8.99 הזמין הנתבע מאת התובע שירותים משפטיים עבור הגשת תביעה ויצוג הנתבע בתביעה שהוא עצמו הגיש בגין לקויי בניה שנגרמו על ידי קבלני שיפוץ שביצעו עבודות בנייה בנכס של הנתבע. בהסכם שכר הטירחה הוסכם על תשלום בסך 30% מסכום פסק הדין שיפסק בצירוף מע"מ ובכל מקרה סכום שלא יפחת מ-750$ אותם שילם הנתבע לתובע. ביום 12.11.98 ניתן פסק דין לזכות הנתבע בתביעה שהגיש כנגד קבלני השיפוץ כשעל פי פסק הדין מגיע לנתבע סך של 50,957ש"ח. לפיכך זכאי התובע מאת הנתבע לסך של 17,886 ש"ח מתוכם שולם לתובע סך של 3,536 ש"ח (750$) והיתרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומדת על סכום התביעה.

על פי כתב ההגנה מקום שהוגש ערעור על פסק הדין על ידי הנתבעים פסק הדין אינו חלוט ועדיין לא ניתן לקבוע את הסכומים המגיעים על פיו. בהסכם היצוג לא נרשם מועד כלשהוא לתשלום יתרת שכר הטירחה (מעבר ל-750$) ולעומת זאת הוסכם בעלפה במפורש בהתאם לדרישת הנתבע שהיתה תנאי מוקדם להתקשרות עם התובע כי החלק הארי של שכר הטירחה שיפסק ישולם מתוך סכומים שיתקבלו בפועל כתוצאה מהגשת התביעה. מקום שטרם נתקבלו סכומים, התביעה היא מוקדמת מדי ודינה להידחות. עוד נאמר בכתב ההגנה כי עם קבלת פסק הדין לא דרש התובע תשלום כלשהוא. רק לאחר שנתעוררו חילוקי דעות לגבי היצוג בערעור צצה לפתע דרישת התובע לתשלום מיידי של שכר הטירחה. 

2. בישיבת קדם המשפט הראשונה הודיעו הצדדים כי הדיון בערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בתביעת הנתבע כנגד קבלני השיפוץ הסתיים ופסק דינו של בית משפט השלום הפך לחלוט.

מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע ואילו מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של הנתבע ושל מר אביגדור פורת שעל פי האמור בתצהירו קישר בין הנתבע לתובע. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת התובע בסיכומיו נטל הבאת הראיות והשכנוע שמלוא שכר הטרחה עליו סוכם אינו מגיע לתובע עם השלמת ניהול התביעה רובץ על הנתבע, כי הוא מבקש לסתור את תכנו של מסמך בכתב - הסכם שכר הטירחה, ואת החזקה העולה מהוראת הדין הרלוונטית. לטענת התובע אין זכר לכל טענות הנתבע בהסכם שכר הטירחה והן עומדות בסתירה למוסכם  מפורשות בו. עוד טוען התובע כי הימנעות הנתבע מלהביא ראיות לסתור את מרבית הראיות שבתצהיר התובע צריכה לפעול כנגד הנתבע. לטענת התובע הגנת הנתבע אינה מגלה אפילו הגנה לכאורה מפני תביעת התובע. הנתבע לא טעה, אפילו טעה הנתבע, הוא מנוע מלהסתמך על הטעות שאינה אלא בכדאיות העיסקה, ובכל מקרה אפילו לגירסתו לא בחר לבטל את החוזה כשנודע לו "הטעות". אפילו היה מבטל את החוזה והיתה חלה בענייננו הוראת ההשבה היה על הנתבע לשלם לתובע את שכר טירחתו לפחות בגובה שכר הטירחה המוסכם. לטענת התובע פרשנותו של הסכם שכר הטירחה מעלה באופן ברור כי החיוב לשלם את יתרת שכר הטירחה הוא עם מתן פסק הדין, ולחילופין מסקנה זו עולה מהוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ומהנוהג. גם התשלומים ששילם הנתבע ומועדם אינם עולים בקנה אחד עם טענת הנתבע כי סוכם על שכר טירחה תלוי גבייה. עוד טוען התובע כי גם הודיית הנתבע כי ביקש מספר פעמים מהתובע להפסיק את ניהול התובענה כנגד קבלני השיפוץ תומכת בגרסת התובע כי יתרת שכר הטירחה אינה תלויית גבייה. לטענת התובע טענת הנתבע כאילו סוכם בעלפה שגובה שכר הטירחה יהיה 30% בשל הסכמת התובע להתניית קבלת שכר הטרחה בגבייה אינה נכונה ואינה הגיונית. עוד טוען התובע כי אין ללמוד דבר לעניין המחלוקת נשוא התביעה  מתצהירו ומעדותו של המהנדס פורת, כי נכונותו של התובע להמתין כ-4 חודשים עם גביית יתרת התשלום נבעה מרוחב לב ורצון לסייע לנתבע, וכי הימנעות הנתבע מלכתוב לתובע מכתב לאחר שהאחרון דרש ממנו את תשלום יתרת שכר הטירחה מוכיחה את חוסר אמיתות טעונו. אשר לטענת הרשלנות שהועלתה ובעקבותיה טענת הקיזוז טוען התובע כי אין בה ממש.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו עמדת הנתבע כי ההסכם מחייב אותו לשלם לתובע את יתרת שכר הטירחה מעבר לסכום ההתחלתי של 750$ באחוזים מתוך הכספים שיקבל בפועל כתוצאה מההליכים המשפטיים נתמכת במספר גורמים: סעיף שהופיע בטיוטת ההסכם ושהושמט ממנו בנוסחו הסופי, אשר טענת התובע כי הושמט באופן מקרי אינה מתקבלת על הדעת כשמדובר בעורך דין ובהסכם שכר טרחה שהוא עצמו ניסח.  נושא ההשמטה גם אינו נזכר בכתב התביעה ואין על כן מקום לקבל את הטענה כי הסעיף שהושמט מהווה חלק מההסכמה בין הצדדים. אפילו מדובר בהשמטה מקרית האחריות לכך ולהבנת הנתבע את הסכם שכר הטרחה מוטלת על התובע. גם התנהגות הצדדים שלאחר ההסכם - פעולת התובע לגביית הסכום בהליכי הוצל"פ ואי דרישת יתרת שכר הטרחה מהנתבע במשך מספר חודשים אלא רק לאחר שנתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות ככל הנוגע לייצוג בשלב הערעור, תומכת בגרסת הנתבע. גם הוראות ההסכם כפשוטן והגיון העסקה של שכר טרחה המבוסס על תשלום באחוזים תומכים בגרסת הנתבע. לטענת ב"כ הנתבע אין הנתבע מעלה כל טענה בניגוד להסכם אלא המחלוקת היא בנוגע לפרשנות הנכונה של ההסכם והנטל בעניין זה מוטל על התובע. מאחר והתובע כבר גבה מהנתבעת באמצעות הליכי הוצל"פ סך של כ-22,000 ש"ח מתבקש בית המשפט להורות לתובע להשיב לנתבע את הסכום שגבה ממנו.

בסיכומי התגובה שהגיש טוען התובע כי גרסת הנתבע ככל הנוגע להשמטה אינה תומכת בטענתו וזאת בשים לב לנוסח המלא של הסעיף שהושמט. מהנוסח המלא עולה כי אכן מדובר בהשמטה מקרית ולא במחיקה מכוונת. לטענתו יש גם לדחות את יתר הטענות שהעלה ב"כ הנתבע בסיכומיו.

דיון

4. בהסכם שנחתם בין הצדדים (נספח ת/1 לכתב התביעה) נקבע בין היתר כי:

" 1. אנו הח"מ, מאשרים, מצהירים ומתחייבים כי בעד טיפולך בענין שבנדון נשלם לך שכ"ט כדלקמן:-

(א) 30% (שלושים) מסכום פסק-הדין שיינתן בבית המשפט או בכל מוסד שיפוטי אחר, או גוף בוררות, בגין תביעה שתוגש על ידנו.

סכום פסה"ד כולל גם פסיקת ביהמ"ש בענין אגרות והוצאות ושכ"ט עו"ד"

.

.

(ד) למרות האמור לעיל ולהלן מוסכם כי בכל מקרה, שכר טירחתך לא יפחת מסכום השווה בשקלים ל-750$ (שבע מאות וחמישים דולרים).

2. את שכר טירחתך הננו מתחייבים לשלם לך כדלקמן: