פסיקת פיצוי לאם שבנה הורד מההסעה בסופו של יום בקייטנה מבלי שנכחה במקום

1.        1.        בפני תביעה למתן פיצוי כספי, בגין הורדת בנה של התובעת מהסעה, בסופו של יום בקייטנה המנוהלת ע"י הנתבעת וזאת מבלי שנכח במקום אדם אחראי מטעם התובעת.

2.        2.        התובעת טוענת, כי ביום השני לקייטנה בתאריך 23.8.07, הושאר בנה ללא השגחה בסמוך לביתה וזאת מבלי שנציג הנתבעת ווידא, שנימצא במקום מי שישגיח עליו. לדברי התובעת כפי שעולה מעדותה, ההסעה הקדימה להגיע בטרם השעה שנמסרה לה על הגעתה. לפיכך, בנה נותר ברחוב בוכה ואובד עצות.

3.        3.        הנתבעת, הכחישה את טענות התובעת וטענה כי המדריך שליווה את ההסעה (להלן - "המלווה"), ווידא כי בנה של התובעת נכנס לחצר ביתו, כאשר הפרשי הזמנים בין הורדת הבן לבין הגעת האם, הוא שניות ספורות. לטענתה, התובעת לא הסדירה בכתב כנדרש, את הורדת בנה מההסעה רק בליווי מבוגר, אם זה היה רצונה.

4.       4.       התובעת העידה מנגד, על כך שהיא תאמה את הגעת ההסעה לרח' הברוש (עמ' 1 שורות 8-6) וכי ביום השני לקייטנה, כאשר העלתה את בנה להסעה הודיע לה המדריך שההסעה תגיע חזרה בערך בשעה 15:45 ובכפוף לכך, היה בכוונתה להגיע לביתה. למורת רוחה, כאשר הגיעה בשעה 15:29 היא שמעה את בנה בוכה בכי היסטרי ונמצא בין מכוניות החונות ברחוב ( עמ' 1 שורות 14-12). לדבריה היה על המלווה, להוריד את בנה כפי שנקבע, ברחוב הברוש ולא ברחוב הנרקיס וזאת על מנת שהיא תהיה נוכחת בהגעת הילד מהקייטנה (עמ' 1 שורות          15-13). עוד טענה התובעת כי המקרה חמור, מאחר ומדובר בילד כבן 5.5 שנים והיה אסור להשאירו לבד ללא נוכחותה. בעדותה אמרה, שבנה אמר למדריך שאמו לא נמצאת בבית, אך הלה השיב לו שאמו תבוא (עמ' 1 שורה 17). כך גם העידה כי בנה סיפר לה כי בהגיעו לבית ומשלא נמצא בו אף אחד, הוא הלך לבתי השכנים ואף ביקש מפועלים שהיו בקרבת מקום, שיצלצלו אליה לעבודתה (עמ' 1 שורות 20-18).

5.       5.       העדה מטעם התובעת הגב' שינדלר העידה, כי כאשר היא הגיעה עם התובעת לשער הבית היא שמעה את בנה של התובעת בוכה ושתיהן ראו אותו עומד ברחוב ליד טרנזיט (עמ' 2 שורה 2). לאור זאת התובעת התקשרה למדריך והוא אמר כי הם הורידו את הבן ברח' הברוש (עמ' 2 שורה 4).

6.       6.       הנתבעת העידה, כי סוכם עם התובעת שההסעה תעצור ליד הבית ברחוב הנרקיס פינת הברוש וזאת מאחר ורח' הנרקיס הוא רחוב שקט ואילו רח' הברוש, סואן (עמ' 2 שורות 7-6). בנוסף, העידה, כי במידה והתובעת רצתה כי בנה יורד רק בליווי מלווה, היה עליה להגיש תצהיר בכתב בנדון, אך היא לא עשתה זאת (עמ' 2 שורה 8). למרות זאת, המלווה הביא את הילד עד לחצר ביתו, ברחוב הנרקיס (עמ' 2 שורה 10). לעניין זמן ההגעה של ההסעה העידה, כי זו הגיעה בשעה 15:22, בהתאם לרישום ג'י. פי. אס. שהוגש על ידה בעוד התובעת, הגיעה  בשעה 15:25, כפי שעולה לדבריה מההודעה למשטרה. לפיכך, מדובר בהפרש של 3 דקות בלבד. הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובעת דרשה ממנה פיצוי בסך של  10,000 ש"ח קודם להגשת התביעה  ומנסה להתעשר מהאירוע ( עמ' 2 שורה 11).

7.       7.       מר איתי ורקוביצקי העיד, כי ביום האירוע הוא שימש כמלווה להסעה וכי זה היה היום הראשון לעבודתו. לדבריו, הוא קיבל הנחיות מהאחראי עליו, שלא להוריד ילדים ללא נוכחות הורים (עמ' 3 שורה 4). לגבי האירוע העיד, כי הילד ישן בחלק האחורי של ההסעה והוא העיר אותו והציע לו להתקשר לאמו. לדבריו, הילד התקשר לאמו והיא אמרה לו שניתן להוריד אותו וכי היא כבר מגיעה (עמ' 3 שורות 7-5). לפיכך, הוא הוריד את הילד מההסעה ולקח אותו לביתו ברחוב הנרקיס ואף הכניס אותו לשער של הבית (עמ' 3 שורות 8-7, 10-12 ).

8.       8.       התובעת העידה בהתייחס לשיחת הטלפון הנטענת בעדות המלווה, כי לבנה אין פלאפון וכן הכחישה כי הילד נכנס לחצר הבית הואיל ומותקן אינטקרום בכניסה . לראיה, אף הציגה את תמונת הבית. לדידה, גם אילו אמרה שהיא תגיע עוד כמה דקות, עדיין לא היה מקום להשאיר את הבן ללא השגחה, מה גם שהדבר מנוגד להנחיות הברורות שקיבל המלווה שלא להוריד ילד ללא הורה (עמ' 3 שורות 12-10).

מסקנות:

9.       9.       התובעת אישרה, כי אין בידה הסכם או מסמך אחר של התקשרות עם הנתבעת (עמ' 1 שורה    2). כך גם מעדות הנתבעת עולה, כי התובעת לא העבירה דרישה בכתב לנתבעת, בנוגע לדרישותיה בעניין סדרי הורדת בנה מההסעה.בהיעדר מסמך כתוב ולנוכח העדויות הסותרות בעניין מקום ההורדה עליו סוכם, לא ניתן להכריע בשאלה אם הוסכם על רח' הברוש או רח' הנרקיס. מכל מקום, לא הופרכה טענת הנתבעת, כי רח' הנרקיס הוא רח' ללא מוצא ושקט.

10.   10.    מעיון ברישום הג'י.פי.אס של רכב ההסעה , עולה כי זו הגיעה לרח' הברוש בשעה 15:22. לפיכך גם לשיטת התובעת, בנה נימצא ברחוב ללא השגחה, במשך כ-7 דקות, כפי שעולה מעדותה כי היא הגיעה לביתה בשעה 15:29. בנוסף מהעדויות עולה, כי רחוב הנרקיס סמוכים זה לזה וקיימת נקודת מפגש ביניהם כך שאין לתת מישקל רב לחילוקי הדעות בעניין מקום ההורדה המוסכם.  

11.  11.  לא הוכח כי נחתם הסכם בין בעלי הדין עם הרישום לקייטנה , כפי שעולה מהעדויות ומכתבי בי- דין ולא נמסרה כל הודעה/בקשה בכתב של התובעת לנתבעת מראש, בנוגע להסדרי ההסעה אותם היא מבקשת. מצופה, כי הנתבעת תדאג לחתימת ההורים מראש,  כדי למנוע אי הבנות בינה לבין הורי הילדים ויובטח להם שהנתבעת תדאג לביטחון הילדים, גם בסופו של יום בנוגע לסדרי החזרה מהקייטנה.

12.  12.  יחד עם זאת, התרשמתי כי היו סיכומי דברים בעל פה בין הנתבעת או מדריך מטעמה לבין התובעת, על סדרי ההורדה של בנה של התובעת מההסעה. על כך ניתן גם ללמוד מהעדויות וכן מהורדת הילד מההסעה ביום הראשון לקיטנה ובטרם האירוע הנידון, מבלי שהתובעת טענה כנגד ההתנהלות הנתבעת באותו מועד.  

13.   13.   הוראות בנוגע להסעות ילדים בקייטנה נקבעו בתקנות הקייטנות (רישוי ופיקוח), התשנ"ד-1994 ובחוזרי מנכ"ל משרד החינוך תשס"ד/10( ב) סעיף 22.3 וחוזר קודם תשס"ב/6 (ב) בסעיף 5.9. תכלית הוראות כפי שניתן ללמוד מהן היא להבטיח את בטיחות הילדים בירידה ובעליה להסעה, במהלך הנסיעה וכן במעבר של כבישים בהורדת ילד מהסעה. אין בתקנות או בהנחיות משרד החינוך, הוראה המחייבת הימצאות הורה או משגיח בתחנת ההורדה, אף שבתקנות ניתנה הדעת בנוגע ל איסוף ילדים דווקא, להבדיל מהורדה. בנוגע לכך נקבע כי על הקייטנה לדאוג לנוכחות של בוגר או מדריך מטעמה בתחנות איסוף "גדולות ומרכזיות".

14.   14.   למרות זאת, טוב עשתה הנתבעת במתן הנחייה למלווים, שאין להוריד ילד מההסעה ללא משגיח שימתין לו בנקודת ההורדה. נכונים הדברים, בפרט כשעסקינן בילדים בגילאים צעירים כדוגמת בנה של התובעת, שטרם מלאו לו שש שנים.

15.  15.  מעדות הנתבעת ומעדות המלווה עולה, כי הוא קיבל הנחיה ברורה שלא להוריד ילד ללא נוכחות של הורה (עמ' 3 שורה 4 ושורות 12-10). לפיכך מתייתר הצורך לדון בטענתו, אשר לא ניטענה קודם לכן ע"י הנתבעת בכתב ההגנה או בעדותה, כי הילד התקשר לאימו קודם להורדה מההסעה ואף לא הובאה כל ראיה בתמיכה לה .

16.  16.  אין חולק שהילד נשאר ללא השגחה . לפיכך, לאור גילו הצעיר, היה על המלווה להמלא אחר ההנחיות שניתנו לו ולהימנע מהורדת הילד מההסעה בטרם הגיעה אמו או מי מטעמה לאסוף אותו. גם לשיטתו של המלווה, בדבר קיום שיחת טלפון לכאורה בין הילד לאם, היה עליו לנהוג במשנה זהירות ולמלא אחר ההנחיות ולא להותיר אותו ללא משגיח. זאת בפרט כאשר המלווה, לא טרח לשוחח בעצמו בטרם השאיר את הילד ללא משגיח.

17.  17.  לפיכך אני קובעת כי הנתבעת אחראית למחדלו של המלווה שפעל מטעמה וכשלוח שלה, בהפעילו שיקול דעת מוטעה בכך שהשאיר את בנה של התובעת בהיעדר משגיח ומבלי שנמצא הסדר ראוי על ידו, להבטחת בטיחותו של הילד.

שיעור הנזק: