השופט ישעיהו שנלר - אב"ד :
1. סעיף 3א' לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן - החוק), קובע כדלקמן:
" (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".
מהי הפרשנות הראויה להוראה זו, מה היחס שבין הוראה זו לבין הוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק, בכלל, ומה ההשפעה, אם בכלל, להיות הקטין במחיצת אחד מהוריו יתר על הימצאותו במחיצת ההורה השני, בפרט.
פסק דינו של בית משפט קמא:
2. המערער, אביו של המשיב (להלן - המשיב או הקטין), הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט שוחט) בתיק תמ"ש 39930/04, מיום 7.3.07. הצדדים הסכימו כי פסיקת המזונות תעשה עפ"י הוראות החוק ולא לפי הדין האישי היהודי (להלן - הדין האישי), לו טען המשיב בתביעתו.
בהתאם, נדרש בית משפט קמא להוראות סעיף 3א' לחוק.
בית משפט קמא קבע בפסק הדין, כי משמעות הכנסותיהם של ההורים, בסק' (ב), אינן ההכנסות בכללותן, ללא קשר להוצאות, אלא להכנסות הפנויות בלבד של כל אחד מההורים. ההכנסות הפנויות הן אלו שיקבעו את הנטל היחסי בו ישאו ההורים במזונות הקטין.
בנוסף, קבע בית משפט קמא כי גם לאור הוראת סעיף 7 לחוק, אין עניינו של סעיף 3א' לחוק, בשיוויון פורמלי, אלא " יש לפרשה כמכוונת לשיוויון מהותי. אין לפרשה כמכוונת לחלוקה מדוייקת, יבשה ואריתמטית המתעלמת מהעלויות נוספות של צרכי הקטינים המוטלות על ההורים אשר בדרך כלל אינם חולקים זמן שווה עם ילדיהם...".
בהתחשב בכך, קבע בית משפט קמא כי חלוקה בלתי שוויונית זו, הינה נסיבה אשר יש בה על-פי הוראות סעיף 7 לחוק, להטיל על ההורה הלא משמורן, נטל גדול יותר במזונות ילדיו. בהתאם, בחן בית משפט קמא את צרכי הקטין, והעמידם נכון למועד מתן פסק הדין, ובניכוי קצבת המל"ל, בשיעור 3,938 ש"ח לחודש. כך גם הדגיש בית המשפט, כי הצרכים נבחנו ללא כל קשר להשתייכות הדתית, והצרכים שפורטו, אינם הצרכים ההכרחיים בלבד.
עם זאת, דחה בית משפט קמא את עתירת המשיב לתוספת של 2,000 ש"ח עבור דמי טיפול ושמרטפות, משלא הופיעה דרישה זו בכתב התביעה ולאור התנגדות המערער, בציינו, כי ההתנגדות מובנת, כי המונח "דמי טיפול" לקוח מהדין האישי העברי.
הגם שכך, ציין בית משפט קמא, כי נכון וראוי לקחת בחשבון את מרכיב דמי הטיפול, לאור אשר פורט לעיל, בנוגע לשוויון המהותי בהוראת סעיף 3א' לחוק.
בעניין זה הוסיף בית משפט קמא: " זמני השהות ונטל הטיפול בתובע עלו במהלך ההוכחות", וכי המשיב שוהה ברשות האם יותר מאשר ברשות המערער, אביו.
מכאן עבר בית משפט קמא לדון בהכנסות הפנויות של הצדדים, כשמסקנתו כי הכנסת המערער - 6,800 ש"ח לחודש, ואילו הכנסת אם הקטין (להלן - האם) - 6,285 ש"ח לחודש. מסכומים אלו הפחית בית משפט קמא את החזר המשכנתא החודשי של המערער, בסך 2,800 ש"ח, ואת דמי השכירות של האם, בסך 2,625 ש"ח, ומשכך, נקבעה ההכנסה הפנויה של המערער ל-4,000 ש"ח ושל האם ל-3,625 ש"ח (צ"ל - 3,660 ש"ח). דהיינו, בהתאם ליחס זה, אמור היה המערער לשאת ב-52.2% (כ-2,055 ש"ח). אולם, בהתחשב בחלוקת נטל השהות של הקטין יתר אצל האם, ראה בית משפט קמא לקבוע את היחס לנשיאה בנטל מזונות הקטין - 65% על המערער ו-35% על האם, ועל כן קבע כי המערער יחוייב בסכום של 2,560 ש"ח לחודש, וזאת החל מיום 15.3.07.
ביחס לתשלומים בגין העבר קבע בית משפט קמא, כי ההחלטות שניתנו בדבר המזונות הזמניים יוותרו על כנן, בציינו, כי חרף זאת שביחס לחלק מהתקופה נקבעו מזונות זמניים גבוהים מאשר נפסק, הרי שביחס לתקופה האחרת, היו אלו נמוכים יותר מאשר נקבע בפסק הדין.
טענות הצדדים בערעור :
3. המערער טוען כי לאור לשונו של סעיף 3א' לחוק, הקריטריון היחיד לקביעת השיעור היחסי בנטל המזונות, הינו הכנסות ההורים מכל מקור שהוא. יתר על כן, לטענת המערער, על מנת למנוע פתח לפרשנות אחרת, קבע הסעיף מפורשות "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק הקטין". משכך, היה על בית משפט קמא לחייב את המערער בשיעור 52.2% מסכום המזונות.
בנוסף, במקרה דנן לאחר שהתעורר ספק בעניין יהדותה של האם, הציע בית משפט קמא כי בהסכמה ייקבעו המזונות לפי סעיף 3א' לחוק, ועל כן ההוכחות יוחדו לשאלת הכנסות ההורים וצרכיהם, ומשכך, לא נדרשו הצדדים לנושא "חלוקת השהות".