פסיקת הוצאות לטובת עותרים שעתירתם נמחקה בעקבות פשרה

העותרים טענו כי הקצאת המקרקעין נעשתה שלא כדין, בניגוד להוראות סעיף 188 לפקודת העיריות (נוסח חדש), להוראות בג"צ בלומנטל (בג"צ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות פ"ד נ"ד (4) 220), ולהוראות "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" שהוציא משרד הפנים (להלן: "נוהל הקצאת קרקעות" או "הנוהל"). לפיכך, ביקשו העותרים להורות על ביטול החוזה וביטול הקצאת המקרקעין, ולהצהיר כי העירייה אינה רשאית להקצות את המקרקעין לעמותה, אלא על פי הנוהל.

המשיבים טענו כי אין מדובר ב"הקצאת מקרקעין", אלא במתן זכות שימוש ("זכות הפעלה") מוגבלת במקרקעין בלבד, ולכן לא נפל פגם בהתנהלות העירייה (שלא פעלה על פי הנוהל). כן טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר סמכות עניינית.

בהחלטתה מיום 19.8.07, דחתה כב' השופטת נורית אחיטוב (שדנה בעתירה טרם שהועברה אלי) את טענת המשיבים בדבר העדר סמכות עניינית, ובסיפא של החלטתה ציינה כי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה ייקבעו במסגרת ההליך העיקרי.

בדיון שהתקיים לפני ביום 13.12.07 המלצתי לצדדים שהעירייה תקיים את הליך ההקצאה על פי הנוהל, כאשר תוצאות הליך ההקצאה יקבעו את גורל החלקה נשוא העתירה, וזאת מבלי להכריע בשאלה האם העירייה מחויבת לפעול על פי הנוהל.

בהודעה שהוגשה מטעם העותרים ביום 15.9.08, הודיע בא כוחם כי הצדדים קיבלו את ההצעה והעירייה מקיימת הליך של הקצאה על פי הנוהל כאמור, וכי העותרים, כמו גם תושבים נוספים, הגישו התנגדות להקצאה, והעירייה קיימה הליך של שמיעת ההתנגדויות ביום 24.6.08. בהודעה טען ב"כ העותרים כי אמנם במועד הגשת הודעה זו טרם התקבלה החלטת ועדת ההקצאות של העירייה באשר לתוצאות הליך ההקצאה, אך קיום הליך ההקצאה על פי הנוהל למעשה מייתר את הדיון בעתירה, מאחר שהסעד העיקרי שביקשו העותרים הוא קיום הליך הקצאה בהתאם לנוהל, ללא קשר לתוצאות הליך ההקצאה. 

לאור הודעה זו, בהחלטתי מיום 15.9.08 הורתי על מחיקת העתירה. כן הורתי לעותרים להגיש סיכומים לעניין ההוצאות.

בהודעתם מיום 28.10.08 הודיעו המשיבים כי בישיבה שקיימה ועדת ההקצאות של העירייה ביום 3.9.08 החליטה הועדה לדחות את ההתנגדויות ולהקצות קרקע לעמותה (נספח 1 להודעה). לאור הודעה זו ולאור בקשת המשיבים, בהחלטתי מיום 29.10.08 אפשרתי למשיבים להגיב לסיכומי העותרים בעניין ההוצאות.

להלן עיקרי טענות הצדדים שנטענו בסיכומים בעניין ההוצאות.

העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות על אף מחיקת העתירה מאחר שלטענתם הפשרה אליה הגיעו הצדדים הושגה בעקבות הגשת העתירה, כאשר המשמעות המעשית של הפשרה היא קבלת מלוא הסעד שהתבקש ע"י העותרים. לעניין זה מפנים העותרים לפסקי דין שבהם נפסקו הוצאות לטובת עותרים שעתירתם נמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה (בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח (4) 217; בג"צ 1928/94 פרידה ויזנברג נ' דוד צור, מנהל הלשכה לשיקום נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, ניתן ביום 19.9.94); ת.א 6276/04 (י-ם) מנהל מקרקעי ישראל נ' אזורים בניין (1965) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 16.5.06).

העותרים מפנים לפסק הדין המנחה בנושא, בעניין נסאסרה שאוזכר לעיל, בו נקבעו מספר מבחני משנה לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כדלהלן: האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם היה מיצוי ההליכים עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בבית המשפט.

העותרים טוענים כי מבחנים אלה מתקיימים בעניינם. לטענתם הגשת העתירה היתה מוצדקת כיוון שעובר להגשת העתירה פנו העותרים אל העירייה בכתב בו דרשו לבטל את הקצאת המקרקעין, אולם מכתבם כלל לא נענה, ואף בדיון שקדם להשגת הפשרה, עמדו המשיבים בדעתם כי אין מקום להיענות לדרישות העותרים. מכאן שהעותרים עומדים גם בקריטריון מיצוי ההליכים. כן טוענים העותרים כי לא היה שיהוי בהגשת העתירה, וכי המשיבים לא טענו לשיהוי בהגשתה.

עוד טוענים העותרים כי העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים וקבלת הסעד המבוקש. בעניין זה טוענים העותרים, כי לאורך כל הדרך עמדת המשיבים היתה כי אין לקבל את העתירה וכי אין צורך בקיום נוהל ההקצאה. לעניין זה מפנה ב"כ העותרים לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת אחיטוב ביום 24.7.07, בו טען כי:

  "מבחינתנו יש רק שתי אפשרויות: או שהעמותה והעירייה יגידו שאנו צדקנו וההליך שהם נקטו בו לא בסדר והם נוקטים בהליך חדש לפי הנוהל וישמעו את העותרים, אבל ההליך הזה יסתיים ובית המשפט צריך לפסוק לנו הוצאות או אופציה שנייה, שנמשיך לדון בעתירה" (עמ' 4, ש' 5-7 לפרוטוקול. ההדגשה שלי- מ' א' ג').

לטענת העותרים, רק בעקבות הגשת העתירה התקבל הסעד המבוקש במלואו, כאשר העמותה הגישה בקשה להקצאה, והעירייה החלה לפעול בהליך הקצאה על פי הנוהל.

לעניין זה מפנה ב"כ העותרים לדברי ב"כ העמותה שנאמרו בדיון שנערך במועד הנ"ל: 

"אנו ליתר בטחון, בעקבות הגשת העתירה, הגשנו בקשה לעירייה להקצאה, שמא מישהו יחליט שלא ראוי הדרך הנכונה בלי החלטה של הקצאה, ולכן המשיבה ביקשה לקיים הליך של הקצאה וזאת בעקבות הגשת העתירה." (עמ' 3 ש' 3-5 לפרוטוקול. ההדגשות שלי- מ' א' ג').