פסיקת דמי שימוש ראויים בטרם ניתן פסק דין לפירוק שיתוף ולאחר פסיקת מזונות קטינים

מונחת בפניי תביעה שעניינה תשלום דמי שימוש ראויים בנוגע לבית מגורים במושב XXX.

רקע והליכים:

1. התובע והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") (אשר ייקראו ביחד לשם הנוחות: "הצדדים", ואילו נתבעת 1 תיקרא להלן לשם הנוחות: "הנתבעת") נישאו זה לזו כדמו"י בשנת XXX. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים משותפים. הצדדים התגרשו ביום 2009.XX.XX

2. במהלך הנישואין צברו הצדדים רכוש ובכלל זה בית מגורים ששטחו כ – XXX מ"ר (על מגרש בן XXX מ"ר), השוכן במושב XXX מס' XXx והידוע כגוש XXX חלקה XX (להלן: "הבית"), אשר הזכויות בו נרשמו על שמם בחלקים שווים. הבית שימש למגורי הצדדים עם ילדיהם.

התובע עזב את הבית ביום 2005.XX.XX, והנתבעת נותרה להתגורר בו עם שלושת ילדי הצדדים.

3. בין הצדדים התנהלו הליכים, הן בבית משפט זה, ובהם זה תביעה לדמי מזונות הקטינים, והן בבית הדין הרבני האזורי באשקלון, שם הגיש התובע תביעת גירושין כנגד הנתבעת, לה כרך את ענייני הממון והרכוש, לרבות פירוק השיתוף בבית. בית הדין הרבני קיים מספר ישיבות בעניינם של הצדדים.

4. במסגרת ההליך בבית הדין הרבני מונה אקטואר לצורך חישוב זכויות התובע אשר נצברו ממקום עבודתו, וכן מונתה שמאית מקרקעין לצורך הערכת שווי הבית. במקביל נדונה בבית הדין הנכבד תביעת הנתבעת לכתובתה. זאת, נוכח הנסיבות בהן נוצר, לשיטתה, הקרע בין הצדדים, שהוביל לפירוק התא המשפחתי.

5. ביום 12.8.2007 ניתן בבית משפט זה פסק דין (על ידי כב' סגנית הנשיא (כתוארה דאז), השופטת א. אשקלוני) בתביעה למזונות הקטינים, במסגרתו חויב התובע לשלם לידי הנתבעת דמי מזונות חודשיים בסך 4,800 ₪. דמי מזונות הקטינים שנפסקו כוללים השתתפות התובע בחלקם במדור, המהווה מחצית מההחזר החודשי של ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 1,050 ₪ לחודש.

6. ביום 17.6.2013 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני, הקובע כי חיובו העקרוני של התובע לשלם לנתבעת כתובתה על סך מיליון ₪ נותר בעינו, וכי לא הוכח שמתקיימת עילה לביטול חיוב זה מבחינה הלכתית. עם זאת, בית הדין עיכב גביית הסכום בפועל על מנת לערוך הבירור בדבר הזכויות הכספיות להן זכאית הנתבעת מכוח  איזון המשאבים בין הצדדים, וקבע כי לאחר שהסוגיה תתברר יוחלט באשר להמשך ההליכים בין הצדדים.