פסיקת גירושין על פי רבנו ירוחם ורבי חיים פלאג'י ובשל טענת מאיסות

בפנינו תביעת האישה לגירושין, הבעל מבקש שלום בית.

הצדדים נישאו כדת משה וישראל בתאריך כ"ח בטבת תשע"ד (31.12.2013) – נישואין שניים לבעל. להם ילדה כבת שנתיים – ילידת י"ג בטבת תשע"ה (4.1.2015) והם פרודים מעל שנתיים ימים.

מזונות הילדה, משמורת וזמני שהות נידונים בבית המשפט למשפחה.

בדיון שהתקיים בתאריך י"ג באייר תשע"ה (2.5.2015) טענה האישה כי הבעל אינו זן ומפרנס מעת היותה בהיריון – לדבריה "אפילו מים מינרליים" לא קנה לה, הוא נטש אותה בהיריון ויש לו קשר עם נשים אחרות. היא הציגה תמונות של הבעל עם נשים אחרות.

הבעל טען כי מדובר בידידוֹת בלבד.

האישה טענה על הימורים של הבעל ואמרה כי תביא על כך עדים.

 לשאלת בית הדין אם הוא רואה המשך לנישואין השיב הבעל: "כמו שזה נראה, לא" אך הסכים לתת גט רק לאחר סגירת התיק בהוצאה לפועל.

האישה לא הסכימה לתנאי זה, ונקבע דיון הוכחות בתאריך ג' באייר תשע"ו (11.5.2016) בהרכב מלא.

בדיון שהתקיים בתאריך ג' באייר תשע"ו (11.5.2016) הביא בית הדין את הצדדים להסכם גירושין כולל ונקבע מועד לסידור גט לתאריך ט"ו באייר תשע"ו (23.5.2016).

במועד סידור הגט חזר בו הבעל מהסכמתו למתן גט ואמר שלא ייתן גט עד לסיום ההליכים בבית המשפט למשפחה, התיק הוחזר לאולם המשפטי.

בתאריך ז' בתמוז תשע"ו (13.7.2016) פתח הבעל תיק שלום בית, ובדיון שהתקיים בתאריך ד' באלול תשע"ו (7.9.2016) הוחלט על הגשת סיכומים.

סיכומי האישה הוגשו בתאריך י"ב באלול תשע"ו (15.9.2016) וסיכומי הבעל בתאריך ה' במרחשוון תשע"ז (6.11.2016).

בסיכומי האישה חזרה האישה על טענתה על נטישת הבעל את הבית בימי הריונה וכי הם פרודים מעל שנתיים ימים ויש לבעל קשר עם נשים אחרות, והוסיפה כי הבעל חתם על הסכם וחזר בו, וכל מטרתו בעיכוב הגט היא להשפיע עליה בתביעות בית המשפט למשפחה.

מנגד, טען הבעל בסיכומיו, כי הוא הגיע למסקנה שרק דרך שלום בית הוא יוכל לחזק את הקשר עם בתו הקטינה אף על פי שהמצב בבית "לא היה אידאלי" לקשר נישואין נורמלי.

על הטענה לקשר עם נשים אחרות טוען כי אלו ידידות בלבד ללא קשר אינטימי כל שהוא.

דיון

אין ספק כי שני הצדדים הגיעו למסקנה כי אין טעם בהמשך חיי הנישואין ביניהם. גם הבעל מודה כי המצב ביניהם לא היה אידיאלי וכל בקשתו לשלום בית הוא רק כדי לחזק את הקשר עם הבת הקטינה, הוא חתם על הסכם גירושין וחזר בו אך ורק מטעם חיזוק הקשר עם בתו הקטינה.

בית הדין מבהיר כי ענייני הילדה – הן תביעת המזונות והן זמני השהות – נידונים בבית המשפט למשפחה, וכל טענות האב בנושא זה עליהם להיות מופנית לערכאה המשפטית המוסמכת לכך, קרי: בית המשפט למשפחה.